עד כמה הנציגות החרדית בפרלמנט הישראלי צבועה ורחוקה מנאמנות לתורה בכלל, ולשבת בפרט, נוכחנו בשבוע האחרון. קריאות הקרב של גפני, ליצמן ואפילו דרעי נגד שר התחבורה לשעבר, ישראל כ"ץ, נשמעו ברמה כאשר דובר בעבודת עובדי הרכבת התחתית בתל אביב החילונית. אותם קולות נשמעו גם כשדובר בסגירת מפעל בנגב השומם ואותם קולות מחאה חזרו שוב ושוב כאשר הם מכוונות כיום נגד ראש עיריית רמת גן החילונית, שאמה-הכהן, בהפעלת תחבורה עירונית בעירו.
הרבה שאלות אני יכול לשאול את תגרני המפלגות ה"חרדיות" על המושג "צביון יהודי" בערים חילוניות, ששם חיה גם אוכלוסייה נכרית-סלאבית, ואף אוכלוסייה ערבית. "צביון יהודי" פירושו ציביון דתי. מגורי חילוניים ממוצא יהודי לצד נכרים איננה בת-תוקף לכנות את העיר תחת הגג הרעוע של "ציביון יהודי". ערים בעלות "צביון יהודי" ניתן למצוא באלעד-מזור, במודיעין עילית, בביתר, ברכסים ובבית שמש. מלחמה על צביון יהודי יכולה להתנהל גם בערים שעד בוא הציונות היו בעלות "צביון יהודי" - באשר לאוכלוסייה היהודית שם, והשלטון החילוני החדש שינה את הדמוגרפיה והתרבות בכוח עזותו השלטונית.
בין היתר ניתן לראות ערים וישובים כאלה כצפת, ירושלים, טבריה, פתח תקוה, מזכרת בתיה, כפר סבא, ראש העין ועוד. אבל ערים שהוקמו כחילוניות לגמרי אינן טעונות במושג "צביון יהודי", משום שמעולם לא הייתה כוונתם לחיות באורח חיים יהודי וכאלה הן גבעתיים, רמת גן, חולון, בת ים, תל אביב (לא כולל יפו...), הרצליה ועוד. אבל על דבר אחד אין מחלוקת: נציגות חרדית ותורתית אמיתית ואותנטית חייבת להילחם על זכותו של כל יהודי, גם בארצות הניכר, לא לעבוד בשבתות ובחגי ישראל, ולהילחם נגד אלה המנסים לשעבד יהודים עובדים לחילולי השבת ומונעים מהם את זכותם למנוחה.
כלומר, לפני שכופים על החילוני לחיות "חיים יהודיים" ב"כאילו" וב"נדמה לי" הרי שיש לעגן את זכותם של שומרי השבת לא לסבול התעמרות באמונתם ולא לעבוד בשבתות ובחגים יהודים. אבל מסתבר שאצל הנציגות החרדית בפרלמנט הישראל הכל מתנהל "הפוך על הפוך". פרשת
שרה נתניהו מוכיחה עד כמה בוגדים המה, נציגי המפלגות החרדיות, בשבת ובתורת ישראל, כאשר מדובר במעמדם הפוליטי ובתשורת השלטון.
ומה עם גב' נתניהו?
בשבועיים האחרונים שוב עלו הטענות נגד התעללותה של גב' נתניהו בעובדי ביתה, תוך אילוצם של שומרי השבת ביניהם לעבוד בשבת לנגד רצונם. בצמוד עלתה שוב פרשת עוזרת הבית החרדית של גב' נתניהו, שהייתה קורבן להשפלות גב' נתניהו ובני ביתה תוך הכרחתה לעבוד בשבת. הפרשיות הללו שוב ושוב עולות. התקשורת דנה בהם בקול רם ואדיר וגם בית המשפט נדרש להם.
אבל דווקא "סנגורי" השבת המדומים שותקים, ועימם כל התקשורת החרדית, מבית היוצר הצפון קוריאני. איש מהם איננו מגיב ואיש מהם איננו קורא ל"משבר ממשלתי". העובדים החרדים והדתיים, הכורעים תחת עול חילול השבת שניכפה עליהם בעיר הקודש ששמה ירושלים, פחות מעניינים את חבורת ליצמן - גפני - דרעי מאשר תושבייה החילוניים של רמת גן, שלפני דעת הכנופיה החרדית מהפרלמנט מחויבים לשמור שבת. אם זו איננה צביעות, אזי, מהי צביעות?!
הצביעות במיטבה
אין ספק שהפחד והכניעה לנתניהו - זה המעניק לנציגי החרדים את "ליטרת הבשר", היא זו המשתקת אותם ל"כיסא החשמלי" של הממשלה. התקשורת החרדית, זו הכפופה לפוליטיקים החרדים, איננה משמיעה מילה בנדון לעומת התקשורת החילונית הלוחמת לזכויות אותם עובדים אומללים. גם "ערוץ 20", שמתכנה משום מה "מסורתי", איננו פוצה פה ומצפצף. המלחמה בעבר נגד ישראל כ"ץ - וכיום נגד שאמה-הכהן, היא כנראה החשובה וגם הקלה יותר למלחכי הפינכא החרדים מאשר מלחמה אמיתית נגד גב' נתניהו, שבשתיקת רה"מ בעלה, כפתה והתעללה בשומרי השבת תוך ביזוי היהדות.
הייתי מצפה לפחות מגורמים אופוזיציוניים לעלות ולחשוף את הפרדוקס הזה, כאשר "מגיני השבת" הצבועים מרחיקים עד הנגב עבור השבת וכפייתה על חילוניים אבל אינם נלחמים למענה עבור יהודים אומללים וקשי יום שגב' נתניהו נוגסת ופוגעת להם בקדושת השבת תוך איום מכוער ושרלטני בפרנסתם הדחוקה.
