השבת אנחנו קוראים בתורה אודות שנים עשר המרגלים ששלח משה לתור את הארץ לפני בני ישראל. הגדרת תפקידם הייתה (במדבר יג): [יח] וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. [יט] וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה... הם שבו אחרי ארבעים יום ועשרה מתוכם דיווחו שהארץ אומנם טובה אבל: [כח] אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. המסקנה שלהם הייתה חד-משמעית: ...לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. היו שניים שהביעו דעה הפוכה וטענו שכמו עד עכשיו גם בעתיד הקב"ה יעשה לנו ניסים ונפלאות ונכבוש את הארץ בקלות. בתגובה כמעט ונעשה בהם לינץ'.
העם בכללו השתכנע מדברי עשרת השוללים, שעל כן נאמר עליהם (תהלים קו): [כד] וַיִּמְאֲסוּ, בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה; לֹא-הֶאֱמִינוּ, לִדְבָרוֹ. זה מה שאיפיין את רוב העם באותה שעה. הזכרנו פה בעבר את האמור בקבלה כי בדור האחרון של הגלות יתגלגלו נשמות של דור המדבר כדי לתקן, בין השאר, את חטא המאיסה בארץ. והנה אנחנו חיים בדור הזה, אנחנו אמורים לתקן את חטאי דור המדבר. באותו פרק בתהלים יש רשימה לא קצרה של חטאי דור המדבר ובעיקרון את כולם עלינו לתקן, אבל דומה כי שאלת הדבקות בארץ בדור שלנו היא אבן הבוחן לכל תהליך של תיקון. "מפני חטאינו גלינו מארצנו" ודורות רבים נעדרנו מפה. על זה מן הסתם אין טענה עלינו. אבל כעת, כעת יש שינוי מהותי, הקב"ה השיב אותנו לארץ.
השינוי הוא לא רק בהשוואה לדורות ארוכים של גלות מאונס, השינוי הוא גם בהשוואה לדור המדבר. כי בעוד שם רוב ככל העם נסחף אחרי המואסים בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, הרי כאן רוב מוחלט רוצה להתיישב בארץ כולה. וגם ה"מתונים" שמוכנים להתפשר ולוותר על חלקים מהארץ ר"ל, רובם עושים זאת מהנחה שאין ברירה, שצריכים להתחשב בתכתיבי המציאות לכאורה. אומנם יש מיעוט קטן וקולני מאוד שנסחף לכיוון שלילה מוחלטת של זכותנו על הארץ, אבל לא בחריגים אנחנו עוסקים, לא באלה המכונים 'שמאל קיצוני'. בכללות, הימין הפוליטי מבקש לשמור על הארץ או לפחות אינו שש לוותר עליה, וזה רוב מוחלט של העם כפי שמוכיחות הבחירות שוב ושוב.
צו השעה - אחדות
אחת התופעות הבולטות אצל המואסים בארץ היא השנאה. הזכרנו שכמעט נעשה לינץ' בשניים שדיברו טוב על הארץ: [י] וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; בסה"כ הביעו דעה שונה מזו של הזרם המרכזי וכבר כזאת שנאה. מזל שהקב"ה התערב: וּכְבוֹד ה', נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל. לא פעם, כשהשנואים חשים בשנאה הם מנסים להצטדק, מנסים להבין מה לא בסדר אצלם שמעורר שנאה כלפיהם, ואולי לשנות משהו בהתנהלותם כדי לבטל את השנאה. אבל זה לא יכול להועיל. הנה דברים שכתב בעניין זה כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ' למר
מנחם בגין בשנת תשכ"ב (1962): ולפלא על כבודו שתולה הרגשות השליליים וגל השנאה מצד השמאל בתופעה מיוחדה, בה בשעה שהמתבונן בטבע האדם ובחוגים האמורים בפרט, רואה בעליל שבעניין זה לא שהשכל עושה את הרצון (בנידון דידן - הרצון לשנאה האמורה) אלא אדרבה הרצון גורם להתחכמות השכל להצדיק הרצון.
ולהבדיל כמו שרואים אצל אינם-יהודים הרי הסבה האמתית לשנאתם לעם אחד היא שדתיהם שונות מכל עם, אלא שתולים בסבות מסבות שונות, במקום שהיהודים עשירים - בעשירותם, ובמקום שהם עניים - בדלותם, וכו'. במלים אחרות ולענייננו, בעיני השמאל אין הבדל בין ימין רך לימין קשה, כל מי שאינו דומה לו שנוא עליו. נקודה. מצד שני, בימין יש מי שמנסים להיראות יפים בעיני השמאלנים והדרך לכך היא בהבעת הסתייגות חריפה מהקיצוניים. לא מבינים שהשמאל שונא כי הוא שונא. כי זו מהותו. וכמו שכותב הרבי בהמשך מכתבו למר בגין: ולכן פליאה גדולה ביותר שכנראה אין מי שעושה בנוגע להסיבה, היינו בנוגע להשנאה האמורה, ומחפשים עצות רק להמסובַב בטעמים חצוניים, להצדיק השנאה.
מהאמור עד כאן עולה הוראה ברורה לכל אוהבי עם ישראל וארץ ישראל, שלא לדבר על תורת ישראל: לטובת שלמות העם והארץ, חייבים להתאחד. ההבדלים בין הזרמים בימין, גם אם הם נראים קיצוניים, הם חיצוניים בלבד. שהרי במהות, כולנו בעד שלמות העם והארץ על-פי התורה, אז לא כל כך משנה מה פלוני או אלמוני מעדיפים להדגיש ובאיזו שפה הם בוחרים להתבטא, חייבים לגשר על כל הפערים לטובת עם ישראל וארץ ישראל. וזה יהיה התיקון לחטא המרגלים, שנתאחד כולנו לטובת אהבת העם והארץ.
