איוב קרא עשה השבוע בית ספר למשרד החוץ. משרד החוץ ספג את המהלומה הקשה ביותר בתולדותיו, כשהשר קרא החליט להסיר ביוזמתו את מועמדותו לתפקיד השגריר במצרים. קרא, שהיה כנראה מועמד מטעם עצמו לתפקיד, הוא לא איש שמוכן שישטו בו. כשגילה מה שהיה ברור לכולם - שאין לו סיכוי לקבל את התפקיד ושעבדו עליו בעיניים - הוא שבר את הכלים.

קרא בחר לציץ בחשבון הטוויטר שלו, שהוא מסיר את מועמדותו לתפקיד שבו הוא היה בעיקר מועמד מטעם עצמו, ונימק את החלטתו בניסיונות לפגוע בו אישית.

במשרד החוץ התפללו שהמכה הזאת לא תיפול עליהם, וקיוו שקרא לא ישובץ בשום תפקיד דיפלומטי, גם לא במסגרת המכסות הפוליטיות שמאפשרות מינוי כזה. לאיוב קרא, יש ניסיון דיפלומטי מכובד ביצירת משברים מדיניים, ולכן רק אדם בגילופין היה חותם לקרא על כתב מינוי למדינה שבה קיימת מערכת יחסים שברירית ורגישה כמו מצרים.

לקרא, שהצליח להגיע למקום ה-39 ברשימת הליכוד, יש דעה מצוינת על עצמו. כך למשל הוא סיפר שראש הממשלה נתניהו הבטיח לו שיהיה שר בממשלתו גם אם לא ייבחר ברשימה לכנסת בפריימריז בליכוד. עכשיו הוא נאלץ לקבור עוד אחד מסיפורי הבדים שבהם הוא מתמחה.

אלא שקרא לא הסתפק רק בכך. במהלך השבוע, שהיה אולי אחד הסוערים בחייו, הוכיח את מה שכולם כבר יודעים. קרא הוא שר שמצליח בכל פעם להעלות חיוך, ולכן כאשר הוא פרסם בגאווה שהוצע לו להתמודד בתוכנית הריאליטי "הישרדות VIP" והוא שוקל זאת ברצינות - השמיים לא נפלו.

המשמעות היא שאם שר התקשורת עבר מבחן מסך לתוכנית באחד מערוצי השידור החשובים, שידורי "רשת", הרי שמדובר כאן בגבול שלא נחצה מעולם על-ידי קודמיו של קרא בתפקיד, משום שקרא כשר תקשורת אחראי על הפיקוח על שידורי הערוץ.

לא ברור איך הדברים מתיישבים אצל איוב קרא עם כללי אתיקה בסיסים, שכנראה לא הטרידו את כבוד השר. מה שבטוח, אצל ראש הממשלה נשמעה אנחת רווחה כשאיוב קרא החליט לשים את המפתחות ולהתפטר מהממשלה. התפטרותו של קרא חסכה לנתניהו הרבה כאב ראש, ואת הצורך להעביר את קרא מתפקידו לאחר שהוא התגלה כאחד השרים שלא ניתן לוותר עליהם.

במכתב ההתפטרות שלו, כתב קרא שכל הצלחה שלו הפכה לכישלון. לא ברור על איזה הצלחות הוא מדבר. מה שבטוח - דוח מבקר המדינה שנכתב עליו אינו אחד מהם. מבקר המדינה מצא שבאירוע של הרמת כוסית שבו נכח גם מנכ"ל דואר ישראל, הוצאו ממכונית השרד של השר ארגזי קרטון ובהם אגרות ברכה לחברי מרכז הליכוד, והועמסו ישירות על משאית דואר, שלקחה אותם למרכז המיון, מבלי שאיש טרח לשלם את עלות המשלוח. עכשיו מתברר כי השר קרא העביר את דמי המשלוח בסך 16,490 שקלים לפקודת דואר ישראל, אך הוא לא גילה רגישות ציבורית ולא עשה זאת עד פרסום דוח המבקר.

לאזרחי ישראל יחסר שר, שכל פעם ששמענו אותו לא יכולנו להתאפק מלצחוק. מה לעשות שהומור וגם ליצנות הן לא תכונות שנדרשות לשר בישראל.

קרא יוכל להתהדר עד ערוב ימיו בכך שהיה שר, דבר שהוא חשוב למי שמייחס ערך עליון לענייני כבוד. בשביל קרא גם זה משהו.

ח"כ עמיר פרץ הוא לדעתי המועמד הראוי ביותר לתפקיד יושב-ראש מפלגת העבודה. בשניים בחודש יולי, תיערכנה בחירות לראשות המפלגה שיהיו בקרב כלל חברי המפלגה, ולא רק בקרב חברי ועידת מפלגת העבודה.

איתן כבל, שהזהיר אותנו ללא הרף שהוא מתכוון להתמודד על ראשות העבודהף לא יעשה את זה כנראה, כפי שהעריך היושב-ראש הפורש אבי גבאי. כבל, שלא זכה באמונם של חברי המפלגה בבחירת המועמדים לכנסת, מבין שאין לו שום סיכוי, ואם יבחר להתמודד הוא יספוג את המכה הגדולה בחייו. מה שנשאר לכבל זה להטיף מוסר לאחרים כיצד לנהוג, כשהוא אישית חושש לקפוץ למים הקרים, כדי שלא לגלות מה דעתם של חברי המפלגה עליו כשיתפרסמו הנתונים כמה קולות קיבל כל מועמד.

עמיר פרץ, זקן חברי הכנסת, הוא המועמד הראוי בעיני. ח"כ פרץ, שלא כמו משה כחלון שרוצה שיחשבו שהוא חברתי, הוא דוגמה למנהיג ציבור שהוכיח שהתחום החברתי הוא עניין שלא מוותרים עליו.

פרץ לא לבד. גם לח"כ איציק שמולי מגיעות מחמאות בכל מה שקשור לדאגה לשכבות החלשות. שמולי, בהחלט מועמד ראוי ביותר, אלא שלדעתי פרץ בכוח מנהיגותו וניסיונו הוא האיש המתאים ביותר להנהיג בעת הזאת את מפלגת העבודה. ח"כ פרץ הוא זה שיצליח לאחות את הקרעים, ולהחזיר אולי את מפלגת העבודה להיות בעלת השפעה במערכת הפוליטית, דבר שלא קיים היום.

מפלגת העבודה זכתה בצדק בתדמית של מפלגה אוכלת את ראשיה. טובים הסיכויים שמינוי של מנהיג בעל ניסיון, שגם ניחן ביחסי אנוש מצוינים, יביא להפגת המתח במפלגת העבודה, כשלב ראשון לפני שהציבור יראה בה מפלגה רלוונטית.

שי באב"ד הוא לא רק מנכ"ל האוצר. הוא גם קאובוי מקצועי. באב"ד, שהתמקם במרכז העיירה, שולף ויורה לכל הכיוונים. אלא שבעיירה המתוחה לא מוכנים לספוג אש מבלי להגיב, ומזדרזים לפתוח את החלונות ומשיבים אש לבאב"ד מכל הכיוונים.

שי באב"ד הוא מנהל משרדו של השר משה כחלון, שר האוצר הכושל בתולדות מדינת ישראל. אם לא מספיק לנו שר אוצר שהתגלה כחובב, והותיר אחריו גרעון עצום בקופה, עכשיו מתברר שגם מנכ"ל המשרד, שביקש לסיים את תפקידו בסוף החודש, כדי שישתלב בשוק הפרטי, הוא מחולל מהומות לא קטן.

הנהלת האוצר משותקת בחלקה, והאיש הכמעט יחיד שלא נותן לאירועים להשפיע על תפקודו, הוא שאול מרידור, הממונה על התקציבים באוצר, שנאלץ להתמודד לא רק עם הבור התקציבי שמשאיר אחריו כחלון, אלא גם עם מאבקי כוח שלהם אחראי באב"ד. המנכ"ל הפורש נלחם בחמשת הסגנים באגף התקציבים, שפתחו לטענתו במתקפה נגדו.

באב"ד מעיד על עצמו שהוא בעל סגנון כוחני, שהוא איש אגרסיבי וחם מזג. מי שמכירים את באב"ד מגדירים אותו כפירומן מקצועי, שמבעיר כל פעם שריפות. כאשר באוצר יש שר שבקיאותו בכלכלה פחותה מתלמיד שנה א' באוניברסיטה, ומנכ"ל שמחולל מהומות, ספק אם יש מי שיכול לטפל היום ברצינות בגירעון תקציבי של 22 מיליארד שקלים.

כחלון הוא שר אוצר חלש. לו הוא היה מנהיג ובעל חוט שידרה, הוא היה יוצא מזמן להגנתו של מרידור, ועושה זאת כמו גבר, וכפי שמצופה ממנהיג פוליטי לעשות. אבל כחלון פוחד מהפה הגדול של באב"ד וממה שהוא יודע, ומעדיף שלא לצאת מהמקלט.

בסביבתו של באב"ד, טענו ש"אגף התקציבים באוצר נוקט שיטות של מאפיה". לדברי באב"ד, אנשי האגף מנסים לתפור אותו אישית, ולבצע בו לינץ' תקשורתי, כדי לשמור את הכוח בידם. לדברי מקורביו של באב"ד, אנשי אגף התקציבים חוששים מפניו, לאחר שדרש להאריך את מסלולי הקידום של פקידי האוצר, התכוון לפתוח משרות למועמדים חדשים ולערוך רוטציה בין האגפים.

באב"ד, שאין לו מה להפסיד, מסביר במדויק למה הוא מתכוון. לטענתו, באגף התקציבים באוצר היו מכרזים תפורים. במכתב לסגני הממונה על התקציבים באוצר, חושף באב"ד תמונה קשה שאם היא נכונה מתבקשת השאלה איפה היה באב"ד עד היום. ואם הוא ידע על התנהלות כה חמורה מה הוא עשה?

באב"ד כותב לסגני ראש אגף התקציבים במפורש: "ברצוני רק לציין כי איני מבין את פשר טענתכם לגבי תפירת המכרזים באגף, שכן בעיני מכרז תפור הוא מכרז שבו עוד לפני סיומו תוצאותיו ידועות מראש, וכפי שאתם יודעים היטב, הדבר נכון לכל אחד מהמכרזים שבהם זכיתם להיות סגנים". לגבי אחד המכרזים כותב באב"ד במפורש: "התיאור של המכרז כמכרז תפור הוא תיאור עובדתי ומדויק".

לא ברור ממתי יודע באב"ד את הדברים החמורים. האם מאז שאביו של שאול מרידור, השר לשעבר דן מרידור, הודיע על תמיכתו במפלגת כחול לבן, או שמאז שאבד האמון בין באב"ד למרידור, בעקבות הקלטות של ח"כ בני גנץ, שהתבטא בחריפות על מצב הקופה שמשאיר אחריו כחלון.

מה שברור, הדברים אינם יכולים להישאר ללא בדיקה והסקת מסקנות. אם באב"ד יודע את הדברים תקופה ארוכה, ולא העביר את מה שהגיע לידיעתו לנציב שירות המדינה, הרי שהוא חטא לתפקידו. אם הדברים ידועים לנציב שירות המדינה, אסור לו לעבור על תפירת מכרזים לסדר היום.