סיפורו של זאב רייס

זאב ("זאבי") רייס נולד בקיבוץ גבעת ברנר בשנת 1936, בנם בכורם של פאולה ואיזי רייס מראשוני הקיבוץ. האב איזי רייס (1954-1904) איש תיאטרון שחקן ובמאי שלמד בימוי ומשחק אצל הבמאי הנודע מקס ריינהרט, נולד בדאסאו בגרמניה עלה לארץ והגיע לגבעת ברנר בתחילת שנות ה-30. בקיבוץ היה פעיל תרבות ועבד כמנהל חשבונות. בנוסף עבד "בסוכנות היהודית" והיה שליח מטעם המדינה בחו"ל.

האם פאולה (1989-1913) נולדה בלודז' בפולין. בתם של נתן ומניה שמייביץ. הייתה חברת בתנועת הנוער הציונית "הבנים" ובתנועת "מכבי" והתבלטה בהישגיה הספורטיביים בקפיצה לרוחק ובריצה. בשנת 1934 והיא בת 20 לערך עלתה לארץ והצטרפה לקיבוץ גבעת ברנר. ב-1935 נישאה לאיזי רייס ולזוג נולדו שלושת ילדים: זאבי, יהודה וגדעון. בקיבוץ עבדה שנים רבות כאחראית מחסן בגדים וציוד.

זאב, שכונה בפי חבריו ומכריו "זאבי" (יש שקראו לו "זאביק"), למד בבית הספר בגבעת ברנר, היה פעיל בחברה, בספורט, ומקובל ואהוב על חבריו. דמות מוערכת ובולטת כבר מגיל צעיר, שהצטיין כדברי חבריו בכל מה שנגע בו.

בהיותו בכיתה ח' בשנת 1949 נסע זאב עם הוריו ואחיו לצרפת לשליחות של האב איזי. לימים יספר זאב בראיון לאתר הקיבוץ "סיפורי גבעת ברנר": "תקופת צרפת זכורה לי כתקופה יפה בחיי. למדנו במסגרת לימודים פרטיים של ילדי השליחים, וגרנו בבית יפה ליד מגדל אייפל. הכרנו את פריז טוב מאוד אני ואחי יהודה (11), וגם גדעון (6) רכבנו על אופניים ברחובות פריז. ונסענו הרבה לטיולים עם אבא". כעבור שנה שבה המשפחה מהשליחות לגבעת ברנר.

כשרונו הספורטיבי של זאביק התגלה עוד בגיל צעיר מאוד. הוא היה מהיר וזריז ותמיד זכה במקומות הראשונים בתחרות כיתתיות וכדומה, אולם רק מכתה ט' החל למעשה להשתתף בתחרויות רשמיות. הוא היה אלוף הנוער באתלטיקה קלה. השתתף במכביות במכביה השלישית, הגיע למקום הראשון בקפיצה לרוחק ולמקום שני בריצת 100 מטר משוכות ושמו החל להופיע במדורי הספורט.

בשנת 1954 נפטר אביו איזי רייס בגיל 50 בשל בעיות לב ואמו פאולה נשארה אלמנה והיא בת ארבעים בלבד.

בסוף כתה יב' נסע זאב עם קבוצת בני נוער מהקיבוצים לפסטיבל הנוער הדמוקרטי שנערך בוורשה פולין.

בצה"ל שירת בסדיר, בגדוד 51 של גולני. במסגרת שירותו הצבאי היה אלוף צה"ל בקפיצה לרוחק ובקפיצה משולשת כנציג פיקוד צפון. ב-1957 עבר קורס קצינים, במהלכו קיבל חופשה מיוחדת כדי להשתתף במשחקי המכביה החמישית וזכה גם כאן בזכיות במקומות ראשונים ובמדליות. בנובמבר 1958 השתחרר מצה"ל בדרגת סגן. כשחזר זאב (זאביק) מן הצבא למשק, פרש בדיוק המורה לספורט וזאב היה הבחירה הטבעית לרשת את מקומו והתמנה למורה לספורט בגבעת ברנר. בנוסף היה מורה למלאכה, וכשמורים בכימיה או מתמטיקה או במקצועות נוספים נעדרו מילא זאביק את מקומם. רייס לימד תחילה ללא הכשרה רשמית, אולם בהמשך נשלח מטעם הקיבוץ למכון וינגייט ולמד שם במשך שנתיים לתואר ראשון בחינוך גופני.

מג"ד בשריון במלחמת יום כיפור

לאחר שחרורו משירות סדיר בגולני עשה זאב רייס הסבה לשריון. ב-1967 במלחמת ששת הימים כבר היה מ"פ בשריון והוביל פלוגה שהגיעה בין הראשונים לסואץ. במלחמת ההתשה היה ברצועת עזה ובתעלה. ב-1973, במלחמת יום כיפור, היה כבר מפקד גדוד בשריון שהשתתף בקרבות ברמת הגולן. במלחמת יום הכיפורים נפצע אחיו הצעיר גדעון שהיה מ.פ באוגדת שריון ברמת הגולן מפגיעה ישירה של טיל נ"ט סורי בטנק שלו. שתיים מאצבעות ידו נקטעו ואחת מעיניו התעוורה. כשנודע לזאב כי אחיו נפצע ואושפז מיהר לבית החולים, ישב ליד מיטתו וליווה אותו בהמשך במסירות. גדעון רייס אגב חזר לשחק בקבוצת גבעת ברנר לאחר פציעתו ואף הצטיין בלא מעט משחקים.

כדורסלן מצטיין בפועל גבעת ברנר

גובהו של זאב רייס זהה לגובה שני אחיו יהודה וגדעון - 1.73 מ', גובה נמוך יחסית לשחקני כדורסל, אולם חיפתה על כך מהירותו וזריזותו והיה ממצטייני הקבוצה, "המנוע של הקבוצה" ומלך הסלים שלה במשך שנים רבות. על-פי נתוני מנהלת הליגה לכדורסל המתפרסמים הופיע זאב רייס במשך 16 עונות קלע בקריירה שלו בלאומית 4,287 נקודות. ומדורג עד היום במקום 28 ברשימת קולעי כל הזמנים של ישראל.

מספר זאב רייס באתר "סיפורי גבעת ברנר" בראיון לחברת הקיבוץ חנה שטראוס: "עלייתנו לליגה לאומית בכדורסל הייתה אחד האירועים החשובים בחיי גבעת-ברנר. היינו עשרים שנה ברציפות בליגה הלאומית. הכדורסל היה גולת הכותרת של הספורט בגבעת-ברנר, גאוות היחידה. המשחקים אחת לשבוע בשבתות היו חגיגה לקהל המקומי וחגיגה לאזור. עד היום, לכל מקום שאני נכנס ושומעים שאני מגבעת-ברנר זוכרים את הקבוצה הנחמדה והנפלאה שלנו".

הקבוצה ידעה שנים טובות ופחות טובות. מספר שנים לא מועט, ארבע או חמש שנים הייתה בפסגה. היו שנים שנלחמה נגד הירידה וכל משחק היה קונצרט. האנשים היו באים ותופשים מקומות מראש. תזמורת "האומפפה" הייתה תופשת את מקומה שעה לפני המשחק ומנעימה לקהל עם נגינתה. נושא הכדורסל היה הנושא המדובר בקיבוץ. והחברים והילדים ניתחו ופירשנו את המשחקים והסיכויים. זו הייתה תקופה מלהיבה לכל הילדים, ולאוהדים. הקבוצה שיחקה מול כל הקבוצות הטובות בארץ. מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, חולון, רמת גן, בתחילת שנות ה-70 התאחדה קבוצת גבעת ברנר עם הפועל נען ויחד עם עודד גינדין, יעקב ניר ונוספים המשיכה לשחק בלאומית (שהייתה אז הליגה הראשונה). אחד מגדולי השיגיה היה הניצחון על מכבי תל אביב ערב חנוכה בשנת 1972 והכותרות בעיתונים זעקו למחרת בנוסח: "נס חנוכה" ו"היום בו נוצחו המכבים".

זאב שיחק בקבוצת הפועל גבעת ברנר כמעט עד גיל 40 ומזוהה עד היום יותר מכל עם הקבוצה. במסיבת פרידה חגיגית קיבל גביע הוקרה והעביר את שרביט ההנהגה לאחיו הצעיר גדעון שהיה אף הוא כדורסלן ואתלט מצטיין. במקביל לעיסוקו כשחקן כדורסל וכמורה לספורט התחרה זאב לאורך שנים בתחרויות באתלטיקה במקצועות שונים ונחשב אתלט מצטיין. במשך שנים רבות היה היה אלוף ישראל בקפיצה משולשת ובמשך 19 שנים החזיק בשיא ישראלי במקצוע זה. בנוסף שיחק כדור עף בליגה העליונה, בהפועל נען וכדור יד בליגה הלאומית בהפועל רחובות. זאב רייס הוא אולי הספורטאי הרב גווני ביותר בישראל אי-פעם.

ביולי 1968 נכלל זאב רייס בסגל נבחרת הכדורסל של ההתיישבות העובדת למסע משחקים באוסטרליה. עם נבחרת זו נמנו 13-12 כדורסלנים מההתיישבות העובדת ובהם: זאב רייס, גדעון רייס, אמיר קמיאל (גבעת ברנר) נח רם, אמיר שפירא, אודי לין (משמר העמק) יורם כהן, משה הכהן (בית אלפא), בארי שיפמן, עודד גינדין (נען), עזרא פימנטל (חוליות) ועוד. מאמן הנבחרת היה אריה דוידסקו.

מנהל מפעל הרהיטים בקיבוץ

בשנת 1968 החל "זאבי" ללמוד כלכלה ומנהל בפקולטה לחקלאות ברחובות - שלוחה של האוניברסיטה העברית וסיים שני תארים בשלוש שנים. הלימודים היו תוך כדי מילואים, ושאר עיסוקיו. בהמשך מונה לכלכלן מפעל הרהיטים בקיבוץ ותוך זמן קצר מונה למנהל המפעל. לאחר סיום עבודתו כמנהל מפעל הרהיטים יצא בסוף שנות ה-70 לנהל חברת שיווק שפעלה בארצות הברית. בתחילת שנות ה-80 עזב את הקיבוץ ועבר לעסקים פרטיים. הוא התגורר בהרצליה ולפני כ-10 שנים, כך מספרת לי בתו אפרת רייס, עבר להתגורר בישוב אלפי מנשה.

פעיל בחיים הציבוריים בקיבוץ

בתו של זאב רייס אפרת רייס מספרת לי כי אביה, חוץ מזה שהיה ספורטאי מצטיין, היה איש חובב מוזיקה, ניגן באקורדיון, בחליל, וניצח על תזמורות ומקהלות והיה רקדן מדהים. זאבי רייס היה פעיל ומעורב בחיים הציבוריים והתרבותיים בקיבוץ. במשך שנים אירגן מפגני ספורט ענקיים במגרש הכדורגל לילדים מכתה ז' עד יב' וניהל ואירגן גם את היריד הענק המסורתי שנערך בקיבוץ מדי שנה אחרי יום העצמאות. וחוץ מזה, אומרת אפרת: "אבא שלי היה בן אדם מדהים, מעולם לא רב עם אף אחד, כולו לב. היה אלוף העולם בלהפוך בעיות מורכבות לבעיות פשוטות, בחיים לא ביקר אף אחד ולא שפט אף אחד. הכל היה בדרכי נועם. הסמכות והמנהיגות שלו נבעה מהאישיות השקטה החייכנית והחכמה שלו".

בשנים האחרונות לחייו חלה החמרה במצב בריאותו וב-12.6.19 הלך לעולמו. הוא הובא לקבורה בבית הקברות בקיבוץ גבעת ברנר. הותיר אחריו את רעייתו דבורה וארבעה ילדים - אפרת אתלטית מצטיינת בנבחרת ישראל לנוער, צחי רייס שהיה שחקן כדורסל בגבעת ברנר, צורי רייס אף הוא היה שחקן כדורסל ובת הזקונים אורית ונכדים.