על פנטזיות בחשיבה הגיאופוליטית

בזה שמצביע "ימין" אינו ניכר בדעותיו הפוליטיות אלא ברפיסות שכלו ונחשלותו הרוחנית - אין חדש, ואין הפתעה. לכן, לא ברור לי מדוע קם הרעש ועלה החרון למקרא הראיון של שבתי שביט בעיתון מעריב. בו בזמן היו עבורי כמה חידושים והפתעות בדברים אחרים שנאמרו בראיון,שהם לדעתי בעלי עניין מיוחד, ולא זכו לשום כותרת ואזכור. אתמצת אותם ב-3 נקודות:

אחת, אנחנו מצויים בעצומו של תהליך עיצוב מזרח תיכון חדש, שבו מה שיכול לקרות הוא: עירק תצטמצם בשטחה, כך גם סוריה, ואז יהיה מקום למדינה סונית. זאת למה? כי בהסכם סייקס-פיקו מ-1916 בו שרטטו את גבולות המזרח התיכון, לא נתנו ביטוי לסונים. כמו-כן הכורדים יזכו במדינה או אוטונומיה.

שנייה, חייב להיות פתרון לסכסוך עם הפלשתינים, ולכן בסופו של דבר יצטרכו לכפות אותו על ישראל והפלשתינים. מי יכפה? האמריקנים, אפילו טראמפ.

שלישית, אם העולם יחליט שבר השיח שלו הוא הרשות הפלשתינית, אזי הוא יכול לגרום לחמאס "להתאדות".

אני רוצה להביע את דעתי. קודם כל ומעל לכל יש בדברים הללו טעות היסטורית ממש מזעזעת לגבי הקביעה כי הסונים לא קבלו ביטוי בהסכם סייקס-פיקו. ההפך הגמור. המעצמות לא הכירו, אלא רק את הסונים, והשיעים לא נחשבו בעיניהם כלל וכלל, לא בלבנון ולא בעירק ולא באף מקום. המיעוט הסוני בעירק קבל שליטה על הרוב השיעי, שנמשכה עד הפלת סדאם חוסיין. מכאן, טעות קשה נוספת: הקמת מדינה סונית בין סוריה לעירק על-פי רעיונו של שבתאי. מה זאת "החיה" הזאת? מדינה של דאעש? מדינה של מי? של שבטי המדבר הסורי? היכן בדיוק תשכון? אין צל של ספק שאכן אנחנו מצויים בעידן תהליכי בו המזרח התיכון משנה את פניו וגם אולי גבולותיו, וקשה לצפות מה תהיה המציאות כשתגמרנה כל רעידות האדמה הגיאופוליטיות. אבל, שיקימו דבר כזה שקורים לו "מדינה סונית" בין עירק לסוריה, נראה לי הזוי. אם כבר, אז מי שעשויה לחזור ולכבוש את מקומה כמדינה בה שולטים הסונים היא סוריה. סוריה, בעלת הרוב הסוני המכריע, הייתה מאז עצמאותה בשליטת האליטה הסונית, עד לעלית משטר אסד ב-1970 שהביא לשליטת העדה העלאווית הקטנה (פחות מעשרה אחוזים) על סוריה. ועכשיו, אנו עומדים עם פחות משני מיליון עלאווים מול 16 מיליון סונים. כמה זמן תוכל להמשיך שליטת הדמים הזאת?

ועכשיו לכפיית הסדר וחיסול החמאס. מישהו יכול להסביר לי איך כופים הסדר? מה גורלו של הסדר כפוי? למישהו יש רעיון מבריק איך העולם יוכל ל"אדות" את החמאס? ישפכו עליו חומצה דרך בלונים? על-פי הבנתי אלו רעיונות של פנטזיה, שמקורם הוא זה: יש מצב קשה שאין לו פתרון ריאלי, לפחות לא בטווח הקרוב, ואז, מכיוון שאנו בוערים ברצון לתת פתרון, אנחנו נותנים דרור לדמיון שלנו, ומוצאים פתרונות בנוסח אלף לילה ולילה עם אלדין ומנורת הקסמים. כמובן ישנם הסברים אחרים, ויהיו כאלו שיגידו שמוכרחים לחלום. הבעיה היא שאנו רוויים בפנטזיות מכל המינים והסוגים, ובעלי הפנטזיה משוכנעים שהם הצודקים, והאמת איתם, והאחרים הם הטועים והעיוורים. למשל, הפנטזיה על חזרה לימי דויד ושלמה המלך; הפנטזיה, שהגיע קץ הדמוקרטיה ואנו במדינה פשיסטית. ובהקשר אחר: הפנטזיה של טראמפ על "תוכנית המאה", אכן אלדין ומנורת הקסמים.