להיות אישה בשטח הפקר

לין נוטג׳ ערכה מסע מחקר בקונגו, שם שמעה את כל סיפורי הזוועות המתרחשים שם כל העת. סיפור המחזה המתרחש בארץ אפריקנית, בו השבטים עדיין נלחמים זה בזה תוך רציחות, מעשי אונס הגרועים לא פחות ממה שהתרחש בישראל לאחרונה - והתחושה למראהו שהוא אינו לוקאלי. הסיפור הזה מתרחש בעולם כולו, באפריקה "המתעוררת", בארצות ערב והמוסלמיות, וברחבי אמריקה הלטינית. מכאן היותו נצחי וקלאסי. הרוע שבאדם המוצא את ביטויו בהתעללות אכזרית בנשים וילדות, אינו קיים רק באפריקה. ומעמד האישה כחפץ להתפרקות כל האגרסיה הגברית, ממשיך להתקיים עד היום. מכאן כוחו של המחזה, שהצגתו משתבחת בתרגומו המצוין של עידו ריקלין, שהצליח ליצור מהקאסט שחלקו צעיר וטרי, ממש אנסמבל מגובש ומרגש.

לבורדל המצוי בלב הג׳ונגל, בין צבאות המורדים והצבא הרשמי, בשטח העובר מיד ליד עם כל נצחון של אחד מהצדדים, נאלצת אישה בודדה להחזיק בציפורניים את מקור פרנסתה תוך סיפוק משקאות, מזון ונשים לחיילים בין קרב לקרב. חכמת החיים שלה שלא להזדהות עם צד אחד בלבד במלחמה, הוא שעוזר לה להישרד. לה, ולצוות הנערות שהיא רוכשת לתפקידי ריקוד, שירה וסיפוקים אחרים. שרה וינו אלעד כ"מאמא", הפטרונית של הבורדל, חזקה לא פחות ואולי יותר, מאמא קוראז׳ במלחמת העולם. משחקה הבשל, הנוקב, ההחלטי, המוכיח את תכלית מעשיה, הוא המשובח ביותר שראיתי אותה מבצעת אי-פעם. בד-בבד עם רכישתה נערות לבורדל מידי הסוחר הממולח כריסטיאן (אמיר קריאף בעל הקסם הערמומי), היא שומרת על מודוס וויווונדי עם הקומנדר אוסמבנגה המסוקס והגברי (עודד ליאופולד, שחקן מהמעלה הראשונה, שכבר הוכתר כ"נסיך התיאטרון הישראלי" בהצגת המלך ליר בקאמרי). וכן ביחסי ידידות עם ז׳רום קיסמבה, מנהיג המורדים המבוקש על-ידי הצבא (פיני גואטה, שיכולתו באמנויות לחימה ובמונולוג שלו היה סוחף, מאוד אכספרסיבי ומרשים). כך גם מתקבל תמיד במאור פניה איש העסקים עזיז ארארי (אודי בן דוד האלגנטי, היוצא דופן בהופעתו משאר החיילים משולחי הרסן).

ככלל, כל הגברים בדמויות החיילים, מרשימים הן במשחקם הטבעי והמרשים כאחד, והן בהופעתם המסוקסת, הגברית, כפי שנדרש מחיילים בכל אתר. כך איתמר אליהו כלורן וכמורד, כך אורן כהן הוותיק מהצעירים, שתמיד מרשים בתיאטרון באר שבע מאז תפקידיו ב"קן הקוקיה וב"גרין מייל", שהיו ציוני דרך בתולדות ת׳ באר שבע). וכך גיל ארי כהן, שלא יישכח בתפקידו כ"דון ז׳ואן חוזר מהמלחמה" בסיום לימודיו בבית צבי, כאן כסימון, חייל וכמורד. מפליא כיצד חילופי התלבושות הכה אותנטיות של אולה שבצוב הם שמעניקים לשחקנים את היכולת לגלם תוך שניות דמויות כה שונות.

בקרב דמויות הנערות שנכפתה עליהם הזנות כאופציה היחידה לשרוד בג׳ונגל, מפליאות במשחקן הכה נוגע ללב רעות אלוש, שההתעללות בה הייתה כה מחפירה, עד שהיא נחשבת במשפחתה ובכפרה ל"קרועה" ונאלצת לברוח ממשפחתה וביתה. המפלט היחידי בגג׳ונגל הצמחי והאנושי הוא בבורדל, בתור זמרת. והיא אכן מנעימה את הזמן למבקרים בו, כשלצליל יהמוזיקה המקורית של אלדד לידור המקפיצים בביצוע הגיטריסט אבנר טואג והמתופף/המספר דני שפירא המצוינים, מבצעת דניאל מנוחין בכשרון רב ריקודי עמוד ועינטוזים היאים למועדון לילה המענג גברים. כל שפע התנועה הכה סקסית בה טובלת ההצגה, עליהם אחראי מעצב התנועה המחונן והמקורי (והשחקן והבימאי המוכשר) אמיר וולף. אל תוך הסיפור משתרג סיפורה של הצעירה סלימה (מעין תורג'מן המכמירה) שנאלצה לעזוב כאמור את כפרה, אך בעלה החייל (אורן כהן) עושה נפקדות, וממשיך לתור אחריה ברוב אהבתו בעקשנות ראויה לשבח. הסצינה קורעת הלב בה הם נפגשים בסוף המחזה, מסיימת אותו בקרשצ׳נדו אדיר של רגשות שהיא מעוררת בצופים.

ציוריו הענקיים ברקע של מעצב התפאורה המעולה סשה לישיאנסקי, בסגנון מרק קוסטאבי וציירי הניו-יורק סקול המופשטים - מהווים רקע המשלים בקלאסיות וברוגע שלהם את העלילה סחופת היצרים והדם ומלאת התנועה. התרגום והבימוי של עידו ריקלין - מצמרת המשובחים שבבימאים שלנו, מלכדים את הקאסט לאחידות מושלמת, כמו היו אנסמבל מזה שנים. הכל מתקתק כהלכה, ואין דקה של הרהור או עפעוף בהצגה המרתקת.

הצגת ""הפקר" בתיאטרון באר שבע תיזכר כאחת מאבני הדרך בתיאטרון הישראלי. וליוצרים ולשחקנים מגיעה התהילה.