רק לא ביבי

לא מאהבת ברק

נועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין ז"ל, הצטרפה למפלגה החדשה, נטולת השם. לא מאהבת הראש ברק, שאליו כידוע אינה רוחשת סימפתיה מיוחדת, אלא משנאת נתניהו. את השנאה לראש הממשלה היא נוטרת ללא הרף מאז רצח סבה, שאותו היא מאשימה, שלא בצדק, כמנהיג מחנה הימין, בהשפעה על הרצח. מאז היא אינה מחמיצה כל הזדמנות להשמיץ את נתניהו ולהכפישו.

אפילו באזכרה ממלכתית לסבה, ראש הממשלה לשעבר, היא עשתה זאת בנאמנות רבה, והפכה את ההספד שלה לנאום פוליטי מובהק, איך לא, נגד נתניהו. אז מה הפלא שאת חבירתה למפלגת ברק היא הפכה כדרכה להצהרת שטנה נגד ביבי, ובכך היא רכבה על גל המסיתים להפיל את ביבי בכל מחיר.

ולשם כך ממש לא היה צריך את כתב החשדות נגדו. כי השנאה נגד ביבי כבר הפכה לסמל המסחרי של רוטמן.

קוד לבוש מכבד

משום מה רווחת בציבור סטיגמה הקושרת לבוש צנוע לדת ולחרדיוּת. אולם עובדה היא כי במקומות עבודה רבים, בכנסים ואף בבתי ספר מקפידים על קוד לבוש ללא כל קשר לדת.
בכנסת, במקומות ממלכתיים ובאירועים רשמיים אין להופיע בסנדלים ובמכנסיים קצרים. הוא הדין לבתי הספר שעם כל הכבוד עדיין הם אינם חוף ים. ולכן הופעה במכנסונים ובחולצות בטן שם אינה ראוייה. ובכלל בואו נכבד, גברים כנשים, את המרחב הציבורי בלבוש הולם.

ראוי לזכור שארגונים פמיניסטיים, שאין לחשוד בחרדיותם, מתנגדים לטקס מלכות יופי בגלל ההתערטלות ההופכת את הבנות לאוביקט גופני. אז מי אמר שצניעות היא מילה גסה ומגזרית?

כלי חינוכי

ארז גאון, הסובל ממחלת עור נדירה, אוהב את עצמו ואת ה'נקודות בגופו'. האם רותי גאה בבנה האוהב את עצמו ובאהבת בנה היקר. ובאמת אין לה מה להתבייש בו ולהסתיר אותו. שניהם מתמודדים בגישה ובדרך נכונה - בקבלה עצמית ובקבלת הבן כמו גם בהנחה שהמוגבלות אינה מגדירה את האדם ואת אישיותו.

מי שצריכה להתבייש זו החברה שאינה יודעת לקבל את האחר ולועגת לנכויות שונות, פיזיות או נפשיות, שבני אדם למרבה הצער נולדו עימן או סובלים מהן. ובכך גם המבוגרים משמשים מודל חינוכי שלילי לילדים שינהגו כמותם. צריך לחנך כבר מהגיל הרך, בגן ובבית ספר, לקבלת האחר, לגילוי חמלה, אהדה ועזרה. אולי אז השינוי המיוחל בגישה לנכים ולשונים בחברה יגיע דווקא מהדור הצעיר שישפיע על ההורים ועל המבוגרים, שלאיש מהם אין תעודת ביטוח שלו או לבני משפחתו זה לא יקרה.

נכון עשתה האם שהוציאה ספר המגולל את סיפורה האישי. זאת לא רק ככלי הבעה למצוקתה. אלא לא פחות כדי להעלות את הנושא הכאוב לתודעת הציבור ולהביא לשינוי גישתו. כמו גם לשמש מודל למתמודדים אחרים עם מצוקות דומות כאלו ואחרות.