פחד-מוות

מי מכם נסע פעם בכביש 90 - למשל? לי יצא פעם או פעמים. הרטבתי שם כמו תינוק בהריסה. הכביש נקרא 90 כי על מסלולו יש 90% סיכוי להתרסק בתאונה חזיתית. את הכביש – משל ציוני אחד בלבד בספרם המדמם של ה'אחים גרים' – הפכנו למלכודת יתושים. חלוצים שהגיעו לארץ בתחילת המאה ה-19 ייבשו את הקדחת בביצות, עכשיו קדחת הכבישים מייבשת את צאצאי החלוצים... רוצים עוד משל ציוני להמחשת תהליך ההרטבה?

קשה לאזרח שבי להבין מה זה 'שוטר-נורמטיבי' - כזה שאינו יושב במשרד וממשמש ניירות מפקידה לפקידה... כזה שנוסע וחולף בחייו המקצועיים על "כביש 90" הקטלני בין "קופים מופרעים, דפוקים, מסוממים, מטורפים ומטומטמים". לא אני קבעתי מיהם הנוסעים והשוהים על כבישי וערוצי חיינו. הנוסע האקראי והמקרי בדרכים מגדיר אותם כך, בלשון ההמעטה שלו.

שמות-תואר כאלה נפוצים בהמוניהם מדי שעה קלה בכל נתיבי איילון עד עמק גבעון וגם ברשתות. האם לא פלא ש'שוטר-נורמטיבי' אינו חוטף במהלך יום עבודה דום לב בשמש? ומה בקשר לעריצות "כביש 40" בחיינו? או למשל "כביש 71" שמתחיל בעפולה ומסתיים בבית-שאנן...? ב-2016 דווחו 12,015 תאונות דרכים שבהן נפגעו 22,236 בני אנוש. זו מדינה ציונית שבדרך לפה-ושם 'עפו-לה' הגלגלים...

אלה חיי הנינג'ה שלנו - מסלולים, ערוצים וכבישים של התנגשויות חזיתיות. פחד-מוות משתרר בחוצות הערים וכולם מקשיבים ל'חדשות' חוזרות ונישנות רק כדי לוודא שלא הם מי שנדקרו היום בהגנה על מקום-חניה, ואם נותרו חיים, צמחים, דוממים או שרק איבדו טחול... שוטר-נורמטיבי שמסתובב ברחובות צריך להיות מוטרף-חרדה שמא יתנפל עליו, בכל רגע צפוי, פושע מזוין בקארל-גוסטב שמתכנן באותו רגע לחסל איזה גוסטב מאנשי כנופית הפשע המתחרה שהזדיין להגנתו בקארל-מאי וכמה פראים פרועים בהמתנה. כל אלה מוסמכי תואר-שני ושלישי בתער-ראשון שאוניברסיטת מעשיהו מנפיקה בין כתליה לנקלטים הנקטלים.

הייתי רוצה לראות שוטר שמנסה לתומו להפריד בין בעל-מכה את אשתו לבין שיניה בשעה שבני-משפחתה צופים בתהליך הוצאת הצדק מפיה לאור היום... יצא לכם (הקישקע) לראות תופעה פסטוראלית-מסורתית כזו? וכמה כבוד-משפחה נותר בכם לאחר כן? פושעים זוטא רבים מדי מסתובבים ברחובות וממתינים לשעת כושר כדי לפוצץ בעבור זוטות וחופן דולרים מכונית על יושביה וגם בית קפה בסמוך. זה נעשה במסגרת ריאליטיזי של חיסולי-חשבונות בעולם התחתון. שם נעשו כולם מנהלי-חשבונות, צווארון לבן של פשע. מעטים בלבד מגיעים אזוקים לבתי המשפט עם המון כבוד עצמי, טלית, תפילין וכיפה – ומשתחררים על תנאי. את הרסיסים חוטפים בראש עוברים ושבים תמימי-דרך ז"ל... איפה המשטרה עכשיו כשצריך אותה?

השוטרים הפנימו מזמן שמזמן ירדנו כולנו מהפסים ומה שהולך פה דומה יותר למחול עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. אפילו קטלן-אלפא כמו אהוד ברק נזכר בצהרי יומו שיש למדינה רכבת (מזכיר את רכבת ב'ממתינה' עם גרייס קלי) וצריך להביא אותה לפסים כדי שתתחבר לקטר שבו ותחזור לדרך המיוחלת.

נסו לדמיין שוטר נורמטיבי שיוצא לפארק (אידיוט!) עם בני משפחתו. זה נראה לכם סביר? כן. גם אני לא אעז להוציא בני-משפחה החוצה בלי ליווי שוטר. גם ביבי ושרה מסכימים שליווי שוטר מתאים לילד שלהם. אם מדינה שלמה מבינה ומקבלת את המצוקה ברחובות, מוכנה להעניק לילד של ביבי ליווי משטרתי צמוד – מדוע שנתעלם מרצונו של איש משטרה עלום להוציא לרחוב את בני משפחתו, בעת מסע נופש לאורך "כביש 90" כלשהו בשכונת מגוריו?

כולם מתרעמים על אוזלת ידה השמאלית של – המשטרה... מח"ש... פרקליטות המדינה... בית המשפט. כולנו מחפשים נקמה, תגובה ומענה לעוולות המשתוללות כמו שריפה ברחובות העיר. כולנו מאשימים את המושחתים, הגנבים, הרוצחים, הבנקים, העיריות, משרדי הממשלה – ומי לא. והנה לפתע - אאוט אוף דה בלוז - שוטר אלמוני, גרי קופר מודרני, נקלע למשימה בעוד אשתו וילדיו צופים בחרדה במתחולל מולם. בצהרי-יום. המתינו בבקשה - עוד מעט תגיע הרכבת לתחנה ותיקח אתכם מפה... השוטר מציג עצמו בפני הניצים.

שוטר מעולם אחר – מזכיר את הנסיך המצרי משה שיוצא להגן על עבדים יהודים, לא רחוק מאתיופיה. חטף מהם כהוגן - ברח למדיין. כמעט שהחמצנו את יציאת מצרים ולא הקמנו את המדינה שהביאה גם את האתיופים שלנו לירושלים. משה המודרני חוטף בפארק ברד אבנים כי זו אופנה המקובלת ומעשית - קאז'ואל. הרי ילדי הפלשתינים מיידים אבנים כל הזמן, חיילנו נרתעים ובורחים, וזה לא עושה רושם על החברה שלנו. נכון שרבין אמר לפרס ולחבורת הפיקוד, הכוללת את קטלן-אלפא – תשברו להם את כל העצמות! אבל היה עדיף לזייף את מורשת רבין ולהפוך אותו נר נשמה לשלום. זיוף בערך כמו מנחת מדחת יוסף שאותו הקריב הקטלן המצטיין - ועכשיו מתכופף להרים את שברי המדינה על הפסים. עוד צורה של גרי קופר למזדקנים. הרכבת בדרך – כבר אמרנו...

פחד-מוות לצאת לרחובות העיר רק סתם כדי לחצות מעבר-חצייה. אלף מכוניות אדישות דוהרות באור-אדום להנעתן, מזכירות את דבריו של דיין – "מוטב להיאבק בסוסים אבירים כאשר הבעיה היא איך לבלום אותם, מאשר לדחוק ולהאיץ שוורים המסרבים לזוז".

פחד-מוות לגדל ילדים - לשלוח אותם לגנון או גן, בלי מצלמות... לשלוח אותם לבית-ספר בלי סכין בין השיניים. פחד-מוות לשהות בתחום-מושב שרירות הלב של 'מטפלים ומטפלות' בבתי-עבוט לתשושים, נרפים ונזקקים. פחד-מוות להצמיח בשדה פרדס מניב, לגדל עדר בקר או לול תרנגולות, לטפח חממה לירקות. חקלאים בנגב, בגליל, במושב ליד כפר-סבא חיים בדמי מפתח וחסות, צמודים לאלימות וטרור של פולשים, שודדים, רוצחים וגנבים. פחד-מוות לנסוע באוטובוס ללא טיזר. פחד-מוות ללכת על מדרכה סמוך לשלד בטון בתהליך בנייה כלשהו.

פחד-מוות להזדקן עם תיק-יד המשמש חטיף-בומבה ל'נערים' חסרי-בית וחסרי גבול. או שנופל עליך באותו רחוב שק צמנט (50 ק"ג) מקומה 7 - למרות שיש היתר-בנייה ל-5 קומות בלבד – או שצונח לו מנוף ו/או פועל ז"ל-ז"ל לתהום עמוקה של חוסר-אחריות ואוזלת-יד פרלמנטרית, ממשלתית, עירונית, קבלנית, משטרתית ומשפטית.

כיוון שהאבולוציה החליטה כי מוצאו של האדם מן הקוף – למה שלא נתנהג כמו קופים, נהפוך את המרחב הציבורי לג'ונגל מלא בננות? ממצאים מתחום הביולוגיה המולקולרית קובעים כי 99% מהחומר הגנטי שלנו זהים לאלה של הקוף. האם ייתכן שבמסגרת השוני הזעיר קיימים בעצם הבדלים שהם לטובת הקוף? לא ברור לנו עדין האם השינויים שחלו בין המינים האלה (להזכירכם, כ-1.1%) חלו באופן הדרגתי או באורח פתאומי. אם תקבלו את הטענה המדעית שהקוף בו מדובר נוצר באפריקה תבינו, אולי, את פחדיו המוטמעים של הומו-סאפיינס לבן מפני שחורים. גם המוח שלנו בנוי על גנטיקה: כל חייו המקצועיים הוא מזדווג עם רעיונות משונים ויורה לכל עבר ואיבר בכל כלי נשק אוטומטי מזדמן, ללא הרהור. כי זו אבולוציה שגם אנחנו עוברים אותה עכשיו לאחר התפוגגות הציונות.

... דברים כאלה נשמעים, אולי, לא בדיוק "פוליטיקלי-קורקטום", לכאורה. אבל אני שם פס על כל הפסים. בעיני עדיף ללכת ברגל, רחוק מכל כביש, להמציא כל יום את גלגל חדש, למלא אותו קנביס... ולשרוף.