ההיסטוריה חוזרת?
אין ספק שאהוד ברק בגילו המופלג לא נס ליחו. חמוש באנרגיות צעירות ורעננות, ובמרץ נעורים בלתי נלאה, הוא יוצא לדרך פוליטית חדשה-ישנה. אבל אם הוא סבור שלעם ישראל יש זיכרון קצר, הוא אינו אלא טועה.
ארץ ישראל, הצהיר ראש הממשלה הכושל לשעבר, יקרה לו. כל כך יקרה לו, שכבר הספיק לשכוח שהוא היה מוכן בשעתו לקרוע ממנה חלקים ניכרים ולמסור אותם לאויב הפלשתיני ללא תמורה. אפילו חלוקת ירושלים האהובה שלנו - בירת יהדות הארץ והתפוצות - הייתה על שולחן הניתוחים של מר ברק. איזה מזל שהאויב שרוצה כידוע לבלוע את הארץ כולה, ואינו מסתפק בנתחים גדולים ממנה, סירב להצעה הנדיבה. ולנו לא נותר אלא לשאול האם ההיסטוריה חוזרת עם שובו של הברק?
יקיר הימין?
"אני מוכן לַמַנות אחד עשר
יורם שפטלים לעליון". וּמי הדובר? לא אחֵר מ
איתמר בן גביר, חבר מפלגת 'עוצמה יהודית' השואף להיות שר משפטים בממשלת ימין.
עם כל הכבוד לעורך דין המוכשר, הרהוט והנמרץ, מר בן גביר ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. בראיון לתקשורת אתה הצהרת קבל עם ועדה שאחד הקווים האדומים שלך הוא לא לייצג מחבלים. צר לי, אולם יורם שפטל, יקיר היָמין, המועמד שלך לעליון, שהגדלת עשות והפכת אותו למודל, ייצג פושע נאצי לכל הדיעות, שזוהה גם כאיוואן האיום מטרבלינקה, ואף לאחר ערעור לעליון שיחרר אותו מגזר דין מוות שהוּשת עליו בבית המשפט המחוזי.
האם אין זה גרוע אף מייצוג מחבל? אז איך זה ששפטל בחלקת לשונו הימנית (ללא ספק כהסוואה על הבגידה בעמו) מצליח לעבוד על כל הציבור הימני, שנִשבה בקסמו, כל הזמן, והפך למודל וסמל של מחנה הימין?
מצא את ההבדל
אין ספק שלחשיבה שלילית יש יתרון מובהק - שלמאוכזבים הסדרתיים (כרוניקה של אכזבה הידועה מראש), באופן פרדוכסלי, אין כבר ממה להתאכזב. שכּן, אכזבה, כידוע, באה על-רקע של ציפייה. אולם כשאין ציפיות, אין אכזבות. ובכל זאת בואו נודה שחייהם של המאוכזבים אינם סוּגים בשושנים, והם אכולי מרירות ותסכולים. איך כתב בעל הטור? "חשוב רע יהיה רע, ואם הטוב יפתיע, יהיה רע פחות".
אלא שכאן טמון הפרדוכס הנצחי, כי החשיבה השלילית לא מאפשרת את ראיית הטוב. אז איך תכיר בטוב ובמציאות החיובית? הרי זה בדיוק ההבדל בין האופטימיסט - הרואה את ההזדמנות שבקושי - לבין הפסימיסט - הרואה את הקושי שבהזדמנות. הכל עניין של פרשנות בעיני המתבונן: כי בראייה הפסימית בעיות היום יום השוטפות הופכות לרע. ואילו בראייה האופטימית הרע האוביקטיבי מאתגר ומצמיח את האדם.
ואחרון אחרון: רוצים מתכון בדוק לאופטימיות? קבלו אמונה. ובא לציון גואל.
