|
|
[צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
|
|
|
|
|
אתה יוצא מתל אביב ורואה שלטי חוצות ענקיים עם דיוקנו של
אהוד ברק והחיוך הכאילו ממזרי שלו - בתוספת לאיזו אמירה פרסומאית על סוף העולם המצפה לנו עם נתניהו לעומת האור הגדול שיסנוור אותנו לדקות ארוכות אם רק נאמין לברק שאין מלבדו להוליך אותנו לגן העדן. ואתה תוהה: הרי אנחנו רחוקים מרחק רב מהמאני טיים של מערכת הבחירות שיתקיימו בעוד יותר מחדשיים, ואם כך בשביל מה לשפוך הון כסף כבר עכשיו?
התשובה ברורה כשמש: אם יש מי שמקללים את אהוד ברק בימים אלה ללא הרף אלה הם מנהיגי העבודה ומרצ,
עמיר פרץ ו
ניצן הורוביץ, שמרגישים כיצד אהוד ברק מסובב להם את הזרוע ומוליך אותם לאיחוד משולש - שניהם והוא. פרץ והורוביץ מבינים היטב את המהלך הסחטני הזה של ברק שמשמעותו: אם לא תתאחדו איתי אני אוריד אחד מכם אל מתחת לאחוז החסימה.
האיחוד הזה מטרתו אחת: להוריד את מפלס המנדטים של מפלגת הרמטכ"לים שטעו לחשוב שאהוד ברק כבר נושם את נשימותיו האחרונות בתחתית פח האשפה של ההיסטוריה. ובמילה אחת: נקמה.
תשאלו, איפה אנחנו הציבור בכל הסיפור הזה? גם כאן התשובה ברורה: אהוד ברק רואה בנו סתם גוש בשר חסר תבונה והבנה, שיש לשנע אותו מפה לשם ובחזרה לפי הקפריזות והצרכים הכי אגואיסטיים שלו. יש להניח, או לפחות לקוות, שפרץ והורוביץ מקיימים ביניהם סיעור מוחות מושכל כיצד לא להיכנע לגחמותיו של ברק, שאין ביניהן לבין טובת הציבור ולא כלום.
