השבוע פורסמו
נתונים מדאיגים על מצב ענף ההיי-טק, עקב המחסור החמור בכוח אדם. הנתונים האלה מדאיגים שבעתיים על-רקע העובדה שהממשלה לא יכולה לסייע כרגע, משום שאנחנו נמצאים בעיצומה של תקופת בחירות. אבל גם אחריהן, ולאחר שבתקווה תוקם הממשלה החדשה, הטיפול הממשלתי בהיי-טק עלול לעמוד בפני סכנה מהותית.
כבר כיום ברור שהממשלה תהיה חייבת לצמצם את מספר המשרדים על-מנת לחסוך תקציבים, אבל מצד שני, קרוב לוודאי שההסכמים הקואליציוניים לא יאפשרו צמצום במספר השרים. לפיכך, מתגבש רעיון ראשוני לאיחוד פעילויות של גופים ממשלתיים שונים, לרבות משרדים, תחת קורת גג אחת, אבל עם לא פחות שרים. בין אותם גופים ומשרדים שייסגרו צפויים להיות כאלה שמטפלים וקשורים לענף ההיי-טק, לחדשנות ולתקשוב.
כך, למשל, בסעיף 4 של החלטת הממשלה מספר 3390 מחודש מאי השנה נאמר כי עד ליום 1 בינואר 2020 יאוחדו רשות התקשוב ומיזם ישראל דיגיטלית לישות חדשה, שתיקרא מערך הדיגיטל הלאומי. המשמעות היא שינמוך של מעמד התקשוב בממשלה והפיכת הרשות לגוף שכפוף לגוף אחר, או עובד יחד אתו. בנוסף, קיימת במהלך הזה סכנת עצירה של שורה ארוכה של פרויקטים שמבצע מיזם ישראל דיגיטלית, שנועדו בעיקר לפריפריה ולתקשוב הרשויות המקומיות.
קצת היסטוריה
רשות התקשוב החלה את דרכה בעקבות החלטה שהתקבלה ב-2015 להפריד את התקשוב הממשלתי ממשרד האוצר ולהקים יחידה עצמאית במשרד ראש הממשלה. זאת, לאחר ששר האוצר דאז,
יאיר לפיד, לא היה מעוניין בתקשוב הממשלתי, שבאופן מסורתי היה חלק ממשרד האוצר.
הרשות החדשה הוקמה זמן קצר לפני הבחירות באמצע השנה ועל אף שהייתה זו תקופת בחירות, ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, תקצב את הרשות. אולם, במשא-ומתן שהוא ניהל להרכבת הממשלה עם שרי הליכוד, דרשה
גילה גמליאל להעביר את ישראל דיגיטלית תחת אחריותה, כחלק מהמשרד לענייני אזרחים ותיקים שנתניהו רצה לתת לה. הסיבה היא קבלת תקציבים שיאפשרו לה לעשות דברים משמעותיים, בעוד שהתקציב שהיה מיועד לגמלאים היה זעום ביותר. בסופו של דבר, היא מונתה לשרה לשוויון חברתי, כולל ישראל דיגיטלית. ואכן, גמליאל מסיימת את הקדנציה הנוכחית עם משרד שהתקציב המשוריין שלו הוא קרוב למיליארד שקלים, כשרובו מופנה למיזם זה.
כעת, עם האיחוד הצפוי עם רשות התקשוב, לא ברור מה יהיה הגורל של ישראל דיגיטלית, שמאז שהוקם הספיק להפוך לפרויקט גדול ומשמעותי שיהיה קשה מאוד לבטלו, לאור התקציבים הרבים שהוא השתמש בהם. גמליאל לא מעוניינת לחזור למשרד לשוויון חברתי אבל כן רוצה את ישראל דיגיטלית: בעבר היא הביעה את רצונה להיות שרת החינוך, כאשר התוכנית שלה הייתה להעביר את המיזם לשם. לאור המצב הקואליציוני, נראה שהיא תצטרך לדחות את תוכניותיה ולא ברור בכלל איזה משרד יישאר לה.
שינוי נוסף הוא ביטול משרד המדע והטכנולוגיה ואיחודו עם משרד הכלכלה, שאחראי גם על רשות החדשנות. משרד המדע הוא משרד קטן, עם תקציב חסר פרופורציה (לרעה) לתחום שהוא אמור לטפל בו. אמנם, השר הנוכחי,
אופיר אקוניס, הכפיל את תקציב המשרד, אבל עדיין מדובר בסכום זעום ומביש: חצי מיליארד שקלים.
מנגד, בשינוי נוסף שעומד על הפרק ייתכן שדווקא יש אור: הקמתו מחדש של המשרד לשיפור השירות לאזרח. המשרד הזה היה קיים בתקופת כהונתו של השר
מיכאל איתן, בסוף העשור הקודם ובתחילת זה הנוכחי, וטיפל בהיבטים שונים של התקשוב הממשלתי, על-מנת לסייע לאזרחים לקבל שירות טוב יותר מהממשלה. לאחר פרישתו של איתן פורק המשרד, וכעת שוקלים להקים אותו לתחייה. אין ספק שיש מקום למשרד כזה ואולי מן הראוי להעביר אליו את כל מה שקשור בטיפול הממשלתי בחדשנות ובדיגיטל.
סף הדאגה בענף הולך ועולה
השינויים הללו, גם אם איש לא יכול להבטיח כרגע את מימושם, מעלים את סף הדאגה ממעמדו של מגזר ההיי-טק בממשלה. במקום ליישם רעיון שכבר הועלה מספר פעמים - הקמת משרד ממשלתי לענייני היי-טק, שירכז את התחומים השונים, שנמצאים כיום תחת משרדים שונים - מעלים רעיונות של לכאורה איחוד פעילויות, אבל בפועל, משמעותם חיסול של לפחות חלק ממעט המשרדים והגופים הממשלתיים שעוד אפשר לשייך אותם לענף.
תקופת הדמדומים הזו, הגם שהיא אילוץ שנובע מהמשבר הפוליטי, לא משרתת, אם להתבטא בעדינות, את תדמיתה של ישראל כאומת החדשנות. חדשנות זקוקה קודם כל ליציבות, לתוכניות ארוכות טווח ולאנשים שיהיו אחראים על כך. אם כיום, שר אחד במשרד אחד לא מצליח להשתלט עליו ולנהל אותו, שערו בנפשכם מה יהיה כאשר על משרד מורחב אחד יהיו שני שרים, כשפועל איש לא אחראי על כלום.
כל מה שנותר לעשות הוא להמתין שהתקופה הזו תחלוף וניתן יהיה לחזור לחיים נורמליים. נקווה שבנובמבר, אחרי הקמת הממשלה, שזה, כמו שאומרים, אחרי החגים.
