ההתנפלות על שר החינוך בגלל שתי מילים שאמר היא מוצדקת. אין להצדיק טיפולי המרת התנהגות, אין להצדיק טיפולי המרת מ
שקל, ודאי שאין להצדיק טיפול המרת זהות מינית.
במערכת החינוך החילונית, הדמוקרטית, הליבראלית, הצפונבונית, מתבצעים מאות אלפי "טיפולי המרת התנהגות" ביום, מאות אלפי תלמידים נוטלים תרופות פסיכיאטריות על-מנת שישבו בכיתות ויהיו מרוכזים בחומר הלימוד. תלמידים רבים עוברים "טיפולי המרת משקל", פוגשים דיאטניות מגבילים סוגי אוכל, ועוד.
אז מה באמת ההבדל בין התערבות מבורכת של עולם המבוגרים בעולמם של הילדים? ובין "טיפולי המרה" פשוטם כמשמעם, מתי הורה/מורה שמתחבט עם הילד ומציע פתרונות למצוקותיו הוא הוא מכיל ומתקדם, ומתי הוא הורה/מורה של ימי הבינים.
כאן צריך בדיוק להקשיב ליתרת דבריו של שר החינוך: "....קודם כל חיבקתי אותו ואמרתי לו דברים מאוד חמים.... אמרתי לו בוא נחשוב, בוא נלמד ובוא נתבונן. המטרה היא שהוא קודם כל יכיר את עצמו היטב. ואז הוא יחליט... אני שם לו את הנתונים, אומר לו, שמע, בנקודה הזאת אני עוזב אותך - עכשיו אתה מחליט...".
ומה מתאר השר? השר מתאר בפועל תלמיד נבוך, אשר מוצא אוזן קשבת דווקא אצל רבו. הוא לא נזקק לפסיכולוג קליני, לא נזקק לפסיכיאטר, אלא פונה לרב, למורה שלו. ייתכן שמדובר לבן להורים מאוד שמרנים (ובחברה הדתית/חרדית יש רבים כאלה) אשר בבית אין לו עם מי לדבר על נושא זה. ומה עושה הרב, אותו רב אשר יודע שעל-פי מצוות התורה קיום יחסי גבר עם גבר הוא אסור, הוא מחבק את הנער, מכיל אותו גם גופנית וגם נפשית, ומדבר אתו.
מדבר אתו כרב אשר כתב המינוי שלו נכתב למרגלות הרי סיני לפני 4,000 שנה אך הוא טייס קרבי בצה"ל, הרב הראשי של צה"ל, רב ומורה בישיבה, הורה לילדים, בן המאה ועשרים ואחת, מדבר אתו תוך שהוא מותיר בידי התלמיד את זכות הבחירה. אותה זכות בחירה אשר נשללת מתלמידי הריטילין, מאות אלפים כאמור, כי מורי המרכז המדושן והליבראלי מסרבים ללמד כיתות שאינן רגועות וישנוניות.
עלינו למחוק את המונח "טיפולי המרה" מהלקסיקון. ככל שעומדת מאחורי המונח הזה משמעות "טיפולית" או "המרתית" יש גם אותה לעקור מן השורש. עם זאת אסור לנו לשפוך את התינוק עם המים, ילדים לא יגדלו בר בשטח מבלי יכולת לתקשר עם עולם המבוגרים בנושאים שעומדים במרכז חייהם. לנער המתבגר יש הורים, יש מורים, יש חברים, וההיוועצות עמם ברוח ההיוועצות שמתאר השר היא היוועצות מבורכת וחיונית, בהסכמה ועל-פי הצורך, ניתן ולעיתים אף רצוי אף להרחיב את מעגל ההיוועצות להיוועצות עם מומחים כי במקרים רבים, ההורים, המורים והחברים, אין בהם הידע וניסיון הנדרש להקלה על ההתחבטויות של הנער.
האם מותר לדבר עם הנער על היתרונות והחסרונות של כל דרך שיבחר בה? ודאי, האם בחברה דתית שמרנית יש לבחירה יותר משמעויות? ודאי, האם צריך להסתיר מהנער את השיקולים האלה? ודאי שלא, כל עוד ההחלטה נותרת בידיו, כל עוד איש לא "מטפל" בו, וכל עוד איש לא "ממיר" אותו.
