רחוב שינבוים בעפולה הוא באורך של כ-400-300 מטרים. תחילתו ברחוב הגן, הוא חוצה את רחוב האביב ומסתיים ברחוב הדגן. בתחילתו, באמצעו ובסופו של הרחוב, מוצב שלט הרחוב ועליו כתוב בעברית ובאנגלית שתי מילים בלבד: רח' שינבוים, ללא כל הסבר ולו מינימלי על שם מי נקרא הרחוב.
מי היה בנימין שינבוים שעל שמו נקרא הרחוב?
לא התעצלתי ביררתי וחקרתי, מי הוא אותו שינבוים שעל שמו נקרא הרחוב. ובכן המדובר בבנימין שינבוים שהיה איש ציבור, חבר אג"ד ראש המועצה המקומית של עפולה בשנים 1945-1942 - תקופת מלחמת העולם השנייה.
ארכיונאית מוזאון השומר בכפר גלעדי שלחה אלי לפרסום את תולדות חייו כפי שמופיעים בארכיון המוזאון ובין השאר בדף ההנצחה בספר "אנשי השומר בחייהם ובמותם", מאת גרשון גרא, בהוצאת משרד הביטחון. בנוסף, נברתי בארכיוני עיתונות ישנים. על סמך כל אלה מבקש אני להביא את סיפור חייו וראוי, אגב, לציין בשלט הרחוב כמה מילים על האיש כדי שהציבור ידע במי מדובר.
בנימין שינבוים נולד באוקטובר שנת 1901 בעיר קייב ברוסיה. בנם של ציפורה לבית אהרונסקינד ושל משה שינבוים, תעשיין. בנימין למד בגימנסיה רוסית כללית. באחד הימים קרא לעברו אחד מילדי הכיתה בכינוי הגנאי זיד (יהודי) מלוכלך. בנימין לא נשאר חייב והיכה בתגובה את הילד. בעקבות זאת החליטה הגימנסיה להשעות את בנימין מלימודים בגימנסיה. בנימין, שידע עברית כבר מגיל ילדות, ביקש מהוריו שוב ושוב לעלות לארץ ישראל ו"לחיות כיהודים גאים".
עולה לארץ ישראל ומתנדב לגדוד העברי
בפסח תרע"ד אפריל 1914 הגיעו בנימין ואמו ציפורה לארץ ישראל. האם רשמה אותו לגימנסיה העברית בירושלים בהנהלת שלמה שילר והשאירה אותו אצל משפחה אשר דאגה לו וחזרה למשפחתה בקייב. ב-1916 נסגרה הגימנסיה בירושלים בהוראת השלטונות העות'מאניים בשל המלחמה. בנימין עבר יחד עם תלמידים שלא היו להם משפחות בארץ לגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. מורו הנערץ בגימנסיה בתל אביב היה המשורר יוסף חיים ברנר. באביב 1917, בתקופת גירוש יפו תל אביב, עברו תלמידי גימנסיה העברית "הרצליה" ובהם בנימין שינבוים למוסד שפיה שליד זיכרון.
זמן קצר לאחר כיבוש הארץ על-ידי הבריטים ב-1917 והוא בגיל 17 בלבד התנדב בנימין לגדוד העברי - גדוד 40 של קלעי המלך. גדוד זה הוקם לאחר שנכנסו הכוחות הבריטיים לארץ ישראל ומטרתו הייתה בעיקר פעולות שמירה ואבטחה. רוב המתגייסים אליו היו צעירים ממחנה הפועלים, וכמו-כן תלמידי תיכון מגימנסיה הרצליה, שניהלו תעמולה נלהבת לגיוס לגדודים העבריים בניגוד לרבים בישוב שהתנגדו לגיוס אליהם.
בנימין התקרב באותן שנים לארגון "השומר" ולחברי הארגון והצטרף לפעילות בארגון זה. הוא סייע באיסוף כלי נשק והעברתו למרכזי נשק ולסליקים ברחבי הארץ ועוד. לאחר התפזרות הגדודים העבריים עבר בנימין לתל חי ולכפר גלעדי. התנאים בכפר גלעדי, כך סיפר לימים, היו קשים: עבודה ביום, שמירה בלילה, התנגשות עם רועים ערביים ועם שודדים היו עניין שבשגרה.
בכפר גלעדי הכיר את ברוריה בת ישעיהו לוין ממטולה, שהגיעה עם חברותיה לכפר גלעדי לסייע בעבודות הקיבוץ. בערב פסח 1922 נישאו השניים. ב-17 באפריל 1923 נולד בכפר גלעדי בנם בכורם יריב. ב-1924 עברה המשפחה לתל יוסף בעמק חרוד. בהמשך נולדו לבנימין וברוריה שלוש בנות אחיות ליריב הבכור. בשנת 1925 לערך נולדו התאומות יעל בסין ויהודית וירשיצקי וב-1927 נולדה הבת עליזה גרוס-גבע.
המעבר לעמק
בנימין היה פעיל ב"גדוד העבודה והגנה" על שם יוסף טרומפלדור. "גדודי העבודה" פעלו ברחבי הארץ בין השנים 1929-1920 וחבריהם עבדו במסגרת פלוגות עבודה במקומות שונים בארץ. משפרץ פילוג ב"גדוד העבודה" על-רקע חילוקי דעות אידיאולוגיים וסיבות נוספות והחלה התפוררותו, עזב בנימין שינבוים את תל יוסף בו התרכזו חלק מאנשי הגדוד. ב-1929 עברה המשפחה לעפולה.
בעת שהמשפחה התגוררה בתל יוסף הבן יריב למד במוסד החינוכי חברת הילדים בבית אלפא. כאשר עברו לעפולה למד יריב תחילה בבית ספר "המזרחי" בעיר ובהמשך עבר ללמוד בבית הספר המחוזי "כפר הילדים" למרגלות גבעת המורה. כשהוקם הקואופרטיב להובלה "העמק" היה בנימין שינבוים לנהג בחברה. קואופרטיב "העמק" כלל מספר מכוניות נוסעים ומכוניות משא והוביל משאות ונוסעים מיישובי העמק ועפולה לרחבי הארץ. ב-1933 נסע בנימין לרוסיה לבקר את בני משפחתו בקייב וכעבור זמן מה שב חזרה לעיר מגוריו עפולה.
ממפקדי "ההגנה" בעפולה וחבר "אגד"
בתחילת שנות ה-40 כשהתאחד קואופרטיב "העמק", עם "אגד" היה בנימין שינבוים בין המצטרפים ל"אגד" ובהמשך שימש חבר הנהלה באגד". במקביל לעבודתו כנהג בקואופרטיב "העמק", היה בנימין עוד בתחילת שנות ה-30 פעיל בארגון "ההגנה" ובין השנים 1942-1931, היה למעשה מפקד העיר עפולה מטעם "ההגנה" וריכז את פעילות הביטחון וההגנה בעפולה ובכל סביבת המושבים והקיבוצים בחבל יזרעאל. היו אלה ימי מתיחות ביטחונית כמעט יום יומית בארץ, ימי פרעות ומאורעות "המרד הערבי הגדול" תרצ"ו-תרצ"ט. ב-1942 פרש שינבוים מתפקידו כמפקד "ההגנה" בעפולה והצטרף לחיים הפוליטיים בעיר. הוא השתתף ביסוד שכונת עובדים בעפולה. בשנים 1942 נבחר לתפקיד ראש המועצה עפולה - עיר יזרעאל ופעל לעידוד לגיוס צעירים לצבא. ב-1948 לערך עזב שינבוים עם משפחתו את העיר עפולה והמשפחה התיישבה ברמת גן.
נפילת בנו יריב
בנו של בנימין שינבוים יריב, נמשך כבר מנערותו לנושא הטייס. הוא השתתף בנערותו בקורסי דאייה שפעלו בסמוך לכפר הילדים בגבעת המורה, למד טיסה בבית הספר של חברת "אווירון" בלוד, ובאוגוסט 1943 למד טיסה בלונדון במסגרת התנדבות לצבא הבריטי ואף השתתף כטייס מבצעי בפעילות הצבא הבריטי בהודו. במלחמת השחרור ב-10.5.48, חמישה ימים לפני הכרזת המדינה, במסגרת מבצע "מכבי" לכיבוש פרוזדור ירושלים ומאמץ לפרוץ הדרך לירושלים הנצורה נשלח יריב שינבוים מטעם זרוע חיל-האוויר הישראלי שהיה אז בחיתוליו, להפציץ ריכוזי כנופיות אויב באזור הכפר בית מחסיר (היום בית מאיר) באזור אבו גוש.
יריב יצא למשימה במטוס נורסמן. יחד עימו היו במטוס טייס נוסף בשם דניאל בוקשטיין, האלחוטן-צלם אווירי
שלמה כהן ושלושה חמשים, שלמה רוטשטיין, יצחק שקלנביץ וצבי שוסטרמן. המטוס חומש בחבית חומר נפץ של 200 ק"ג. מסיבות שלא ידועות עד היום המטוס התרסק ליד גבעת יערים. כל ששת אנשי צוות המטוס ובהם שני הטייסים שינבוים ובוקשטיין נספו. שברי המטוס נמצאו באזור נחל כסלון הסמוך ורק לאחר כיבוש האזור ופריצת הדרך לירושלים בספטמבר 1948 נאספו עצמותיהם של הנופלים והובאו לקבורה בקבר אחים בקריית ענבים.
סמוך למקום נפילת המטוס, על הר נישא ("הר הטייסים"), משקיף למרחבי האזור הוקמה מספר שנים לאחר מלחמת העצמאות, לא מעט בדחיפת ותרומת משפחות הטייסים הנופלים שינבוים ובוקשטיין, אנדרטה לזכר חללי חיל-האוויר במלחמת העצמאות. המקום קיבל את השם "הר הטייסים" על שם הטייסים שנפלו במקום. האנדרטה הפכה בהמשך גלעד לחללי חיל-האוויר הישראלי ומדי שנה נערך במקום טקס הזיכרון המרכזי של החיל.
שנותיו האחרונות של בנימין שינבוים
יריב שינבוים היה בן 25 בנופלו. הותיר אישה, איה שטיינבוק בתו של האדריכל יהושע שטיינבוק (שני), מי שתכנן בתים ציבורים ובתי מגורים רבים בתל אביב, ובת נירה מילהגלטר שנולדה שבועות ספורים לפני נופלו. לימים נישאה איה לאורי ספיר. ב-1953 הוציא בנימין שינבוים, בשיתוף גורמים נוספים, ספר לזכרו של בנו "יריב" בעריכת אבשלום סטרוד על תולדות חייו של בנו.
מכריו של בנימין שינבוים מספרים כי מותו של בנו אהובו יריב הלם בו בצורה קשה. סיפרה רעייתו ברוריה בדברי הספד שכתבה בעיתון דבר: "מרגע שנודע לו על האסון לא שקט ולא נח. אירגן ועד חקירה אשר עלה להרי ירושלים, איתר את מקום נפילת המטוס וחקר את ערביי הסביבה עד שמצא את שרידי עצמותיהם של הנופלים והביאם במו ידיו לקבורה".
רעייתו סיפרה כי מאז האסון התרופפה בריאותו והוא חלה. בנימין שינבוים הלך לעולמו באוגוסט 1960 והובא למנוחות בקברות השומר בכפר גלעדי.
