אודות הספר: משפחת זוהר - "אלה הם חיינו" <br>

ספר מעניין שכתבה עליזה אליהו, גננת בדימוס, תושבת קריית-מלאכי, אחותו של ראש העיר הנוכחי אליהו לאלו זוהר. הספר הוקדש לאם, ג'ורג'ט-זוהרה, אישה חייל חכמה ומעניינת שדרכיה דרכי נועם וכל נְתיבותיהָ שלום.

הספר מתאר את זיכרונותיו של האב שלום ז"ל במרוקו ובישראל ומְלֻווה בתמונות וסיפורים מחיי המשפחה במרוקו בזמן השלטון הצרפתי, כשהיהודים מנו אז כ-90,000 נפש, השתלבו בחיי החֶבְרה והמדינה והיו פזורים בְּעריהָ השונות של מרוקו.

הוריה של זוהרה ג'ורג'ט גרו בעיר תגאנא במחוז מרקש, קרוב להרי האטלס. המשפחה גרה בבית בן מספר חדרים ופרוזדור עשוי חמר שצבְעוֹ כצבע האדמה. את דֶּלת הכניסה עיטְרה מזוזה. מים שָׁאֲבוּ מן המעיין בְכדים, אפו בעצמם מוּפְלֵטוֹת, עְסִדוֹת. לכבוד שבת אפו לחם שנקרא אל חִיבְז דֶּל פְרֵנָה ובגדים טוו בנול. חלק מהיהודים בכפר היו עובדי אדמה וקיימו את הלכות החיים על-פי המסורת וההלכה היהודית.

האם זוהרה ג'ורג'ט מספרת שעוד בגיל 12 לימדוּהָ הוריהָ לִתְפור. אחרי כן, הוריה עברו לקזבלנקה וגרו ברח' רול אל מלודי. בשכונה טובה זו גרו יחדיו, יהודים וערבים בהבנה ורֵעוּת. בגיל 14 החלה ג'ורג'ט לעבוד במפעל לתרופות ובגיל 17 פגשה את אביר חלומותיהָ.

זוהרה ג'ורג'ט עלתה עם הוריה לארץ ולבסוף הגיעה לקריית-מלאכי והתגוררו בצריף קטן ודל בריהוט, ברחוב הרצל, אחרי כן, עברו לבית צריף חדש. ראוי לציין, שעד שנת 1956 לא היה חשמל במעברת קסטינה, היא קריית מלאכי של היום. בצריף היו רק שתי פתיליות לבישול. קרח, חלב ונפט קנו ממוכרים בעגלות שנמשכו על-ידי סוסים.

המשפחה אחרי כן, עברה לשיכון בן 54 מטרים, בית קטן אך מלא רוך, אהבה והכנסת אורחים. ההורים דאגו לחינוך לילדיהם ושימשו להם מופת. עליזה, הבת הבכורה נולדה ב-1956, ציון ב-1957, אבי ב-1959, חנה ב-1962, והאחים התאומים אליהו-ללו וחיים נולדו ב-1962 ויצחק נולד ב-1967.

המשפחה עברה זעזוע נוראי כאשר האב שלום נהרג בתאונה והותיר אלמנה עם שבעה ילדים. המשפחה הקימה כולל על שם האב שנקרא על שם שלום זוהר.

לאחר פטירת בעלה המנוח, זוהרה ג'ורג'יט עבדה בבית הספר התיכון והייתה עובדת מסורה ונאמנה. כדי להקל על המשפחה שנותְרָה ללא אב מפרנס, דאגה אילנה מורד, המנהלת שלה בתיכון, לשלוח את הבנים התאומים אליהו ללו וחיים, לישיבה בטבריה ללמוד בתנאי פנימייה.

זו הקדנציה השנייה לכהונתו של ללו אליהו כראש עיריית מלאכי. ללו, איש פשוט, עממי, ירא שמים, חרוץ ועדין.

הספר, מוקדש לאֵם ובו רבים השירים של בני המשפחה שמודים לאימא זוהרה ג'ורג'ט שעדיין חובקת את משפחתהּ בעודָהּ בת 80, עד מאה כעשרים. כשקיבלתי את הספר, קראתיו חיש מהר. נהניתי מתוכנו ומאופן עריכתו.

לסיום, אני ואילנה מורד, מאחלים למשפחת זוהר ולאֵם היקרה זוהרה ג'ורג'ט, בריאות ואריכות ימים. לבן אליהו ללו, ראש עיריית קריית מלאכי, המשך הצלחות, לתרום לשגשוגהֹ ולפיתוחהּ של העיר. הן המחנך הדגול יאנוש קורצ'ק אמר: כי: "הַדּוֹאֵג לְיָמִים - זוֹרֵע חִטּים", "הַדּוֹאֵג לְשָׁנִים נוֹטֵעַ עֵצִים" ו-"הַדּוֹאֵג לַדּורוֹת - מְחַנֵּךְ נְפָשׁוֹת".