הנביא עמוס העשיר את השפה העברית בניסוח של "על שלושה פשעי... ועל ארבעה". הניסוח החד של בולס השקמים מהתנ"ך מתאים למעשי ומחדלי הממשלה אם כי לא בהכרח במובן הפלילי של הפשעים. אלה הם:
- ביבי קעקע את הדמוקרטיה הישראלית. הוא ערער את האמון במערכת המשפט הטובה בעולם (אם כי גם היא שוגה, מי לא?). ביבי החדיר לתקשורת את אנשיו (וזה סביר) אבל חלק מהם ברמה נחותה ובלי כל הכשרה עיתונאית. נניח שאין פלילים בתיק-2000. העדות של
שלדון אדלסון במשטרה כפי שנחשפה על-ידי אביעד גליקמן בערוץ 13 מספיקה כדי להעיד כמה שרה וביבי הם זוג מסוכן לנאורותה של החברה הישראלית. אולי בטווח הקצר זה ישאיר אותם בשלטון. לגופו של עניין הוא פתח שער רחב לאנרכיה ולחוסר אמון כוללני.
- ברוב להג הוא הפך את ישראל לבת ערובה של שלטון החמאס. הרי מה שביבי העניק לארגון הטרור הנשלט ברצועה אינו דומה לשום ויתור שנעשה או הוחלט על-ידי איזושהי ממשלה ישראלית אי-פעם. הוא פשוט נתון בידם עד לבחירות ואולי גם לאחר מכן. הוא? לא, כולנו.
- ביבי ניצל (וטוב עשה) את אהדת
דונלד טראמפ לישראל, אבל כדרכו ללא מידה וללא ריסון עצמי, ובפועל שחק את יחסינו עם הגדולה שבמפלגות האמריקניות. שימו לב: לא הוא גרם לכך. הדמוקרטים התחילו לרחק מאיתנו מסיבות דמוגרפיות שלהם. אבל במדיניותו שגבלה באוולת כלפי
ברק אובמה, שגם אם שגה מול אירן נהג בהגינות בביטחון ישראל, יצר ביבי מצב שהוא בבחינת בכייה לדורות. הרחיק את הדמוקרטים, ובתוך כך גם את רוב יהודי אמריקה.
- עלה בידו להפיץ את הבדותה שכלכלת ישראל טובה מאין כמותה. אך הוא ו
משה כחלון גרעו לבור גרעוני חסר תקדים. הממשלה הטובה ביותר שתוקם אחרי הבחירות תחזיר את הזקנה למסדרון בבית החולים (או תוסיף אחת על זאת שכבר מאושפזת שם) ותפגע באורח מדאיג בתקציב הביטחון למשך זמן מה, ותפגע - וזה הכי עצוב - בשרותים החינוכיים והסוציאליים שהחברה הישראלית משוועת אליהם, מגן הילדים עד לאוניברסיטה.
כעת אפשר ללעוג לאזהרות. אחרי ה-17 בספטמבר ועוד זמן הנחוץ להרכבת הממשלה, כל ממשלה, איש לא יעלה אפילו בדל של חיוך מזלזל על פניו.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
