בקיץ 2005, לקראת ההינתקות, פרסמה 'המועצה לשלום וביטחון' הצהרה חתומה בידי מאות בכירים לשעבר במערכות הביטחון בהבטחה: "ההינתקות תשפר את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל".

בחלוף ארבעה עשר שנים - רבים מידי מאותם "מומחי ביטחון"- בהם גם אלוף מיל' יאיר גולן- ממשיכים להחזיק בדעה כי ההינתקות מרצועת עזה היטיבה את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל. טענתם נתמכת בעיקרה על השוואת מספר הפצועים וההרוגים בשנים שלפני ההינתקות לשנים שלאחריה. הם לא סופרים את השקעות העתק במיגון היישובים, בבניית מכשול נוסף שעלותו עד כה מעל ארבעה מיליארד שקלים, ואת העלות הכבדה של שלושת המבצעים וסבבי הלחימה. עלותו לדוגמה של מבצע 'צוק איתן' לבדו, בסכום ההוצאה הצבאית יחד עם ההוצאות האזרחיות וחישוביי אובדן התוצר, עלו על עשרה מיליארד שקלים.

ה"מומחים" מתעלמים ממאזן האיום שיצר חמאס באמצעות יכולותיו לשבש את שגרת החיים בעורף הישראלי, וכמובן מתכחשים לתופעת אובדן חופש הפעולה הישראלי הנובעת מהתהוותו של מאזן האיום הרקטי. מעל לכל, ולפני הכל, בהצבת מספר הנפגעים כמדד עיקרי לבחינת מצב ביטחוני, ה"מומחים" מתעלמים מההבנה שמשוואת ביטחון לאומי רחוקה מלהיות תלויה בעיקרה בכמות הפצועים וההרוגים. אם זה אכן היה מדד עיקרי, היה מוטב לבריטניה הגדולה, להשלים עם השתלטות ארגנטינה על איי פוקלנד ולא לצאת למלחמה על מספר איים בקצה האוקיינוס.

במאמר נוקב ומבריק תיאר תא"ל ערן אורטל את המציאות האסטרטגית והמבצעית שהתהוותה ברצועת עזה עם השלמת הנסיגה: "ההינתקות הביאה להתפתחותן של המנהרות כאמצעי עוקף גדר...ולהתפתחות מערכת ההתקפה הרקטית של חמאס שגם היא מבוססת בחלקה על תווך תת-קרקעי..." טענתו המרכזית של אורטל היא "שכל עוד מחזיק האויב ביכולת אש מרתיעה כלפי ישראל, הוא ייהנה מ'חופש עיסוק' הכולל חופש לחפור מנהרות ולהתעצם צבאית". (ערן אורטל, "במעמד צד אחד - אתגר האסטרטגיה הישראלית התפתחות איום המנהרות בצל האיום הרקטי" בין הקטבים, גיליון 15, מרס 2018, מרכז דדו לחשיבה צבאית)

לא במקרה, אלה המחזיקים בדעה כי ההינתקות היטיבה את מצבה הביטחוני של ישראל, הם גם אלה התומכים בפעולות הינתקות נוספות ביהודה ושומרון. הזיקה בין מה שהתפתח בעזה לאחר יציאתנו ועקירת יישובינו שם, בקיץ 2005, לבין מה שיכול להתהוות אם מהלך דומה ימומש ביהודה ושומרון, מחייבת למידה עניינית וביקורתית בהתייחסות לכל שהתרחש ברצועת עזה בארבעה עשר השנים האחרונות.

לקיחת השלטון על-ידי החמאס:

נסיגת מדינת ישראל חיזקה את גישת החמאס כי החרות הפלשתינית תושג בדרך ההתנגדות ולא בדרך המדינית כגישת אבו מאזן. להתהוותה של ישות ריבונית חמאסית ברצועת עזה, השלכות רבות המחייבות בחינה מחדש של דרך אוסלו. הנחת יסוד שנמוגה, בהשפעת ההינתקות, היא ההנחה כי בוויתורים הדדיים בין העמים, ייווצרו תנאים להכרה הדדית ולהשלמה עם סיום הסכסוך. בגישת חמאס שהפכה לדומיננטית, לא וויתור למען שלום, הניע את הישראלים לסגת מעזה, אלא כמו בנסיגתם מדרום לבנון, הייתה זו תוצאת מצוקתם לנוכח פעולות ההתנגדות המתמשכות. במגמה זו הוטל על פתרון שתי המדינות, הגיון ראדיקלי, שצבע אותו כדברי חאלד משעל, בצבעי תוכנית שלבים מתמשכת בדרך של מאבק לאין קץ.

ההיפרדות כהגיון מרחבי:

מזה שנים מוכוונת תקוות הישראלים להסדרה מרחבית מפרידה, כפי שתוארה על-ידי אהוד ברק בהיותו ראש ממשלה במילים: "הם שם ואנחנו כאן". עם יציאתנו מרצועת עזה, המרחב עוצב בהגיון זה, במערכת גבול טוטאלית, המסדירה את ההפרדה באמצעות גדר ומשטר גבול צבאי מובהק ונוקשה. בכך הושג לכאורה מצב הפרדה אידיאלי. אלא שאורח התפתחות החמאס והתפתחות הג'יהאד הפלשתיני, בדפוסי התחמשותם ובהגיון פעולתם, הציב לנו אתגר מערכתי מורכב. עבור רקטות ופצצות מרגמה, גם לבלוני נפץ ותבערה, הגדר אינה מכשול, וכך גם לגבי איום המנהרות. הגדר אומנם מסייעת בשגרת הביטחון השוטף, אך באופן סימטרי מסייעת גם ליריב המתעצם בבטחה מעבר לגדר. בחסות הגדר והסדר המרחבי המפריד, הצליחו חמאס והג'יהאד, לבנות כוח צבאי סדור, מאורגן על בסיס גדודים וחטיבות, עשיר במערכי אש רקטיים חבויים ומוגנים, ונתמך על-ידי מערכת פיקוד ושליטה יעילה. את כל זה לא היה ניתן לבנות ולקיים אלמלא ההסדרה המרחבית המפרידה בחציצה מוחלטת בין "כאן לשם". כאן יסוד ההבדל בין דפוסי התארגנותו של חמאס בעזה המופרדת מאחורי גדרות, לבין קשיי התארגנותו של חמאס ביהודה ובשומרון, כולל במרחב חברון, שם הוא מוכר כבעל עוצמה.

תנאי פירוז:

בהחלטת ראש הממשלה שרון, לממש את נסיגתנו מרצועת עזה במלואה, כולל ויתור על אחיזתנו בציר "פילדלפי" בגבול רצועת עזה ומצרים, נוצרו תנאים להצטיידות חמאס והג'יהאד בנשק תקני מתקדם בכמויות גדולות. מהלך דומה ביהודה ובשומרון שיאות לדרישה הפלשתינית לוויתור על בקעת הירדן, עלול להביא לפתחי גוש-דן ונמל תעופה בן-גוריון פוטנציאל איומים בלתי מתקבל על הדעת.

אלה רק מקצת השיקולים שמתחייבים להבחן בכובד ראש אחראי, לקראת כל צעד דומה ביהודה ושומרון. במה שקרה אם כן ברצועת עזה, מאז קיץ 2005, על מלוא הקשיים שהוצבו בפנינו במלוא נוכחותם המאתגרת, מצויה ברכה, בבחינת תנאי למידה מ"ניסוי מעבדה" מקדים. תוצאות הניסוי - הנחוות יום יום על בשרם של תושבי עוטף עזה וערי הדרום - מסייעות היטב במאבק על דעת הקהל, בהמלצה להטלת ספק בחכמת ה"מומחים" הממשיכים לחתור לנסיגות נוספות ביו"ש עד קו גדר ההפרדה. ההבטחה הטמונה בסידור המרחבי: "הם שם ואנחנו כאן", נוסתה במלואה ברצועת עזה וכשלה.

במאבק על הסיפור המסביר לציבור את הגיון התפתחות האיום מעזה מאז ההינתקות, טמונה הצלת מדינת ישראל מפני פוטנציאל הסיכון החבוי ב"פתרון" שתי המדינות.