השבוע התבשרנו על פרישת מפלגת 'זהות' מהמרוץ לכנסת בעקבות הסכם שנחתם בין מר פייגלין ובין ראש הממשלה ויו"ר הליכוד מר נתניהו. ראיתי שמר גנץ, מי שמוצג כמתחרה העיקרי של מר נתניהו בבחירות הגדיר את ההסכם הזה כ'ברית של קיצונים', שיהיה, השאלה היא אם ההסכם הזה והפרישה של זהות מהמרוץ לכנסת טובה או רעה ליהודים. כדי להשיב על שאלה זו צריכים להתבונן בפרשת השבוע שבו נחתם ההסכם, פרשת ראה. בפרשה הזאת מציב בפנינו משה רבנו את הבחירה החופשית וכך זה מתחיל (דברים יא): [כו] רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אבל החיים מלאים מצגי שוא ולא ברור כיצד נדע להבחין בין ברכה לקללה. מה שנראה לי טוב עכשיו? מה שאומרים לי שהוא טוב?

אז הנה הנחות היסוד שמציע משה רבנו: [כז] אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. [כח] וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם. הנחת היסוד הראשונה היא שלא משנה מה אני מרגיש לגבי עניין כזה או אחר, השאלה היא אם הוא מתאים להוראות התורה או לא. אם הוא מתאים זו ברכה ואם אינו מתאים זה ההפך. והבחירה הזאת היא יומיומית, בהווה, נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, שעל כן בכל אחד משלושת פסוקי הפתיחה של הפרשה מופיעה המילה 'היום' כדי שלא נטעה לחשוב שבחירה, נכונה או לא, עושים פעם בחיים או פעם בארבע שנים, אלא לבחון את בחירתנו בכל יום מחדש.

כמובן, בכל מקרה אנחנו מונְחים לבחור בהתאם להוראות התורה הקדושה אבל במכלול השיקולים יש לשים לב לשינויי הזמנים והנסיבות. וכשמדברים על ההסכם הנ"ל ברור לגמרי כי הצדדים התייחסו ברצינות לשינוי הנסיבות ופעלו בהתאם. במלים אחרות, הם מימשו נכון את הזכות והחובה לבחור 'היום' גם אם הבחירה נראית שונה מזו שבחרו אתמול. אומנם אינני יודע את פרטי ההסכם ולא בטוח שאתעניין בו יותר מדי, אבל מההמשך בפרשה אני למד שביסודו ההסכם הזה טוב ליהודים. הנה הפסוק הרביעי בפרשה: [כט] וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל. מה, רק שם יש ברכה וקללה?

להתחשב בנסיבות

במסכת סוטה חז"ל התייחסו לשאלה זו ושם הם אומרים כי באותו מעמד, זמן די ארוך אחרי פטירת משה רבנו, נקבעה הערבות ההדדית בין בני ישראל. נראה לי ברור שביסוד ההסכם הנ"ל ניצבת ההנחה שזה מה שטוב לעם ישראל וזה מוצא חן בעיני. עד חידוש הברית בין הר גריזים להר עיבל הייתה בחירה חופשית אישית בלי השפעה הכרחית על הכלל, באותו מעמד של חידוש הברית קיבלנו על עצמנו ערבות אישית כל יהודי על כל יהודי. לכן גם בהתלבטות שלי לקראת הבחירות, כמו שכתבתי כאן לא אחת, ברור למי לא אצביע, למפיצי השנאה וכו'. השאלה למי כן נותרה פתוחה והיא עוד לא נסגרה כי אני מניח שיהיו עוד שינויים במערכת. אולי זו רק תקווה שיהיו שינויים, כי אני באמת מקווה.

בבחירות קודמות תמיד ידעתי הרבה זמן מראש למי אני הולך להצביע. הפעם, כשהוכרז על בחירות חוזרות שאלו אותי למי תצביע הפעם, שוב ל...? השבתי שאין לי מושג כי הפעם זה הולך להיות שונה. מה שיש היום זה לא בהכרח מה שיהיה מחר ולכן אין טעם להחליט מראש כי מן הסתם עוד יהיו שינויים. אומנם פרשת השבוע קוראת לנו לבחור היום אבל רק מה שנכון להיום, לא להחליט היום מה נבחר מחר כי אולי עד מחר ישתנו הנסיבות וממילא תשתנה גם הבחירה. אמרנו שבשיקולי הבחירה יש לשים לב לשינויי הזמנים והנסיבות. נכון להיום דומני שהמרכיב המרכזי בשיקולי הבחירה הוא חיזוק עצם קיומו של עם ישראל. כי למרבה הצער יש קולות הדורשים לבטל את מאפייני הייחוד שלנו.

טוענים שוויתור על מאפייני הייחוד היהודי הוא ברכה עבורנו וזה בדיוק הפוך ממה שאומרת פרשת השבוע המאריכה מאוד בנושא זה. הבעיה היא שעדיין יש מי שטועים לחשוב שלא נורא אם נתפשר קצת, העיקר שנשמור על העיקר. אבל האמת היא הפוכה, האמת היא שכל פשרה עלולה להוות תחילתו של מדרון חלקלק שסופו פרישה מעם ישראל, כפי שרואים בבירור אצל הריפורמים ולא רק אצלם. רק לאחרונה שמענו ממי שבעיני עצמו הוא מתאים להיות ראש ממשלת ישראל תחזית שהנאמנים לתורת משה הם זן נכחד שבקרוב ישוכנו בשמורות טבע. פרשת השבוע אומרת לנו שאת הרעיונות האלה יש לחסום מיד, לא להכיל ולא לסלוח אלא להכריז ש"אין אומתנו אומה אלא בתורתה".