עורו העיתונאים

כל הכבוד לרוני דניאל - היינו קצינים באותה פלוגה. זה מחמם את הלב שעיתונאי כל כך בכיר כמו נחום ברנע יוצאת להגנת גיא פלג המותקף. אבל יש לי בעיה עם העובדה שהתוקף את גיא פלג היה במשא-ומתן די בזוי עם הבוס של נחום ברנע - בדיוק על הנושא הזה של חרות הביטוי והתנהגות עיתונאית מקצועית. אומנם ברנע הסתייג גם ממעשי הבוס, אבל... בינתיים העיפו את העורך הקודם של ידיעות אחרונות כי הוא ניסה להפגין קצת עצמאות.

העיפו את העורך הראשי של חדשות 13 (לפי דעתי מתוך רצון להתחנף לשלטון) בטענה די הזוייה שהרייטינג שלהם לא טוב בעיני הבוסים - וזה אחרי שגם באזור ההוא עוד בכהונת העורך שהודח, הורגשה ביום שישי חולשה די ברורה של הגברת החסונה מול השלטון ובמיוחד בנושא הצוללות - דווקא התחקיר הגדול, החשוב ביותר והמפוצץ ביותר של אותו ארגון. וגם את אושרת קוטלר ניפנפו משם.

בחדשות 12 הקומיסר התייצב על משמרתו גם בשבת. כאשר צריך להשפיע על מהלך של מערכת בחירות - באים להצביע גם המתים ומותר לחלל את השבת באולפן שישי. האם היו מרשים לקומיסר לשלם ביום חול עבור ארוחה שיגישו לו בשבת במסעדה כשרה?

וגם בגלובס. העיפו כותב ותיק על עבירת אתיקה חמורה (לדבריהם) שנבעה כנראה מהטיה פוליטית ובלתי מקצועית אצלו. הכותב ההוא קומם אותי הרבה פעמים במיוחד בפייסבוק, אבל צריך היה להגן על זכותו לטעות ולהמשיך לכתוב - אלא אם כן מדובר בעבריין אתיקה מועד. אחד שהוזהר והוזהר והמשיך ללכלך.

ישראל היום וערוץ 20 נולדו מתוך תחושה שאין לימין פתחון פה ראוי במערך התקשורת הקיים. חרות הביטוי הייתה אבן יסוד להיווצרותם. יתכבדו ויבואו להגן עליה גם עכשיו.

וכל זה קרה עוד לפני שראש הממשלה מתנפל אישית על ערוץ טלוויזיה אשר ממשלתו שותקת לנוכח איומים על חייו של עיתונאי בערוץ הזה. זה כאלו ארדואן בטורקיה - האם באמת זה קורה עם ביבי כאן בישראל. כן זה באמת קרה.

אני רוצה לראות את כל עיתונאי הטלוויזיה - אחד-אחד ואחת-אחת; אני רוצה לשמוע את כל עיתונאי הרדיו אחת אחת ואחד אחד בקולם; אני רוצה לקרוא את העיתונאים במדיה הכתובה אחת-אחד ואחד-אחת -- כולם כאחד יוצאים חוצץ לעמוד כחומה בצורה מול ההסתערות הברברית.

חירות הביטוי היא גם החרות להיות מופקר - עד הנקודה בה מסכנים חיים כלומר עד סף ההסתה - זאת אינה חרות לשקר ביודעין ואינה חרות לחולל בהלת שריפה (מדומה) בתיאטרון מלא מפה לפה (אוליבר וונדל הולמס - נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית מסביר מהי מגבלה תיאורטית רחוקה מאוד על חרות הביטוי).

צריך שירגישו אתכם - תשחירו מסכים ותשביתו מיקרופונים לדקות של הזדהות והתגוננות; תשאירו כתמים לבנים בעמודים. תעשו כל מה שצריך - עבודה מקצועית נקייה ואתית ומלחמת מגן בלתי מתפשרת על חרותכם - חרותינו.

פורסם במקור בעמוד הפייסבוק של דיסנצ׳יק.