הצלם כריסטוף ואהל המשתמש לרוב בצילומי קלוז אפ, לא מותיר לקהל לתהות על המיקום הגאוגרפי של הסיפור. צילום סצינת הפתיחה של לני (אליאס מ׳בארק) ההולל בבר, כשהמוזיקה סוחפת את כל באיו לשתיה, שימוש בסמים, התגפפופיות עם צעירות שהכירו באותו רגע, ועד לקיום בהמשך של יחסי מין מלאים, סצינה סוערת זו לא מכינה את הצופים להמשך הבלתי צפוי, הרווי סצינות אינטימיות רגישות, מצבים לכאורה מיואשים, החודרים ללב אך שזורים בהומור וצחוק.

מסתבר שאביו האמיד של הפרחח הבטלן והבליין, הוא מנהל מחלקת ניתוחי לב בבית חולים. כשבנו מנחית את מכוניתו לאחר בילוי לילה רווי אלכוהול, היישר לבריכת השחיה של הבית - הוא זוכה להפתעה למחרת היום. אביו מבקש ממנו לעזור לו עם חולה לב צעיר בן 15, דייויד, (פיליפ נואה שוורץ, חסר הנסיון במשחק, שנבחר מבין מאות מועמדים) הזקוק למישהו שיקח אותו מביתו מדי בוקר להוספיס לטיפולים. בלית ברירה נענה לני לבקשת אביו, בחוסר רצון. להפתעתו, מסתבר שהילד מובל לכל מקום עם אמבולנס, על כסא גלגלים. מצבו עגום, כי הוא מאבד נשימה לעיתים תכופות, ולכן צמוד אליו מיכל חמצן.

מיחסי עוינות בין שניהם בתחילה, עובר על לני ודייויד מהפך. דווקא החיוניות ואהבת החיים שבלני, נדבקת בילד הפסימי שמצפה בכל רגע למותו. לני מציע לו לערוך רשימה של משימות, לכאורה דמיוניות, והוא אכן מאפשר לו להגשים את חלומותיו הדימיוניים, ומחזיר לו את התקווה לחיים. עד כי האיחוד ביניהם גורם להם להכריז שהם אחים לתמיד. שני השחקנים - אליאס מ׳בארק והילד פיליפ נואה שוורץ, יוצרים מהמשחק שלהם ומעצם בנית הדמות והפיכתה למשהו כה מוחשי, עד כי הצופים נכרכים אחריהם וחשים כזו אמפטיה והזדהות כלפיהם, כמו היו הם עצמם חלק מהעלילה.

החוצפה של לני, התעוזה שלו, שבעזרתן הוא פותח צוהר לחיים עבור הילד, השובבות שהוא מחדיר בו, כך שהוא משתלב בתעלולים שהם משחקים בסיטואציות היוצאות דופן, כל אלה מעניקים לסרט מעוט השחקנים אך העשיר במצבי רגש מגוונים ובסיטואציות בלתי רגילות, שילוב שלהם לדרגה של מופשטות, כמעט סוריאלסטית.

הסיפור שכתב לרנס אמנד מבוסס על מקרה אמיתי, והנער גיבור העלילה שכיום הוא בן 20, אכן חי וזכה לפרק חיים במתנה רק מעצם תמיכתו וסיעודו של הבחור, שגילה לפתע יכולות של נתינה, להעניק ולהתמסר, כשם שאביו המנתח מסור לעבודתו ולחוליו.