ב-12 בספטמבר יתייצבו עשרה מועמדים רפובליקנים לנשיאות לעימות בעיר יוסטון, הראשון שייערך בערב אחד. עד כה היה צורך לחלק את למעלה מ-20 המועמדים לשני ערבים. כעת קבעה המפלגה תנאים נוקשים יותר: עליהם להשיג לפחות 2% מן הקולות בסקר של המפלגה ולהציג לפחות 130,000 תורמים. אקונומיסט שואל כיצד צפוי השדה הדמוקרטי להשתנות, לאחר פרישתם של חלק מהמועמדים וכשלונם של אחרים לעמוד בתנאי הסף לעימות.

יש לזכור, כי סקרים בתקופה כה מוקדמת – 14 חודשים לפני הבחירות – רחוקים מלנבא בהכרח את התוצאות. באותה תקופה ב-2008, הסקרים חזו התמודדות בין הילרי קלינטון לבין רודי ג'וליאני; לקלפיות הגיעו ברק אובמה וג'ון מקיין. עם זאת, ב-2016 הסקרים הצביעו בצורה נכונה על קלינטון ודונלד טראמפ. ממוצע הסקרים של אקונומיסט מצביע על ג'ו ביידן כמוביל, כפי שהיה לאורך כל השנה, אליזבת וורן עקפה בחודש יולי את ברני סנדרס ועלתה למקום השני, ומאז הגדילה את הפער. קמלה הריס ירדה ל-8% אחרי פתיחה חזקה בעימותים, ואחריה פיט בוטיגייה (5%), בטו או'רורק וקארי בוקר (3% כל אחד).

אקונומיסט מציג שלוש שאלות רוחביות. הראשונה: עד כמה מוצק יתרונו של ביידן? הוא נראה בכושר טוב, אך נשמע זקן. ביידן תמיד היה גרוע למדי בקמפיינים – ללא ממושמע, סובל מפליטות פה, לעיתים סובל ממזג גרוע ותוקפני – אך כל אלו אינם מפריעים לתומכיו. מבחינה זו, התמיכה בו נראית יציבה. אבל חלק ניכר ממשיכתו של ביידן נובע מיכולתו להיבחר – מי שאמור למשוך בצורה הטובה ביותר את מצביעי אובמה-ביידן במערב התיכון. "היכולת להיבחר" הייתה התכונה שסייעה למועמדים משני הצדדים – ג'ון קרי, הילרי קלינטון, מיט רומני, בוב דול. אבל אם הוא יפסיד באחת או יותר מבין ההתמודדויות הראשונות (אייווה, ניו המפשייר, דרום קרוליינה ונבדה), ההילה עלולה להיסדק והוא יאבד תמיכה.

השנייה: מדוע הריס מתקשה ומה היא יכולה לעשות? היא ביצעה הימור טקטי שלא עלה יפה: לפנות לשמרנים בכמה יוזמות שייראו להם, למרכז תוך ציון תפקידיה כסנאטורית וכתובעת הכללית של קליפורניה, ולשניהם באמצעות הופעות מחשמלות בעימותים. אבל יש קו דק המפריד בין להיות משהו לכולם לבין שום דבר לאיש – או בין להיות הבחירה השלישית של כולם לבין לא להיות הבחירה הראשונה של איש. עבודת שטח טובה עדיין יכולה להחזיר אותה לתמונה באייווה ובניו המפשייר ולהוביל אותה לניצחון בדרום קרוליינה, ואין ספק שהיא תבלוט בעימותים – אבל קשה לראות אותה מזנקת לצמרת.

השלישית: מי מבין 15 המועמדים שמתחת ל-5% עשוי להמריא? דומה ש-או'רורק כבר הגיע לשיאו. לאנדרו יאנג ומריאן ויליאמסון יש גרעין קשה של תומכים, אך שניהם מוזרים וחסרי ניסיון מכדי לצבור תמיכה נרחבת. ג'וליאן קסטרו הרשים באייווה, אבל נראה יותר כמתאים לסגן נשיא לצידה של וורן. בוקר נראה כבעל הסיכויים הטובים ביותר לפרוץ מתוך הדבוקה. יש לו ניסיון בחקיקה ובממשל כראש עיריית ניוארק וכסנאטור; הוא מתחשב, כריזמטי ואידיאליסט.