אל תקראו את הפוסט הזה כהומורסקה, בבקשה: התמלאתי בקצת באהדה מהולה ברחמים קלים לאוהדי ביבי. לגונן היום על עמדותיו של ביבי זה כמו להיות אוהד של קבוצת כדורגל שעומדת לרדת ליגה. כבר סוף העונה, ולא נותרו הרבה משחקים, ויש רק מעט נקודות. ד"ר
אביחי מנדלבליט יבין את הדימוי, הוא אוהד כדורגל.
אז זה קשה. מדוע? לילה אחד ב-20:00 גיא פלג עם ציטוט מדויק מן החקירה. למחרת באותה שעה בדיוק עוד ציטוטים. למחרת קם
ספי עובדיה באותה שעה בפינה אחרת של הטלוויזיה ועוד שיחה מוקלטת, הפעם עם
איוב קרא. ביבי ניסה להתגונן שמעשהו מותר. בא
ברוך קרא באותו מסך עצמו וסתר את ביבי בפרשנות מקצועית. עוד כמה דקות ואביעד גליקמן שחרר פצצה: עדות ניר חפץ על מעורבות של ביבי למען חברו
שאול אלוביץ'.
אז מה קשה? עד שהאוהד הנאמן ביותר משנן לעצמו לומר כי המזכירה של מילצ'ן סתם מפטפטת, בא
מיקי גנור ומטביע לביבי צוללת מילולית במספנה הגרמנית, ואז איוב קרא ואחר כך ניר חפץ, רגע וגיא פלג עם העדות של
שלדון אדלסון, והאוהד צריך לחזור כל פעם על המנטרה: העיתונאי שקרן, העד שקרן, ועוד עיתונאי שקרן ועוד עד שקרן, והרי לא מדובר במישהו שסתם נאם או כתב מאמר בעיתון או התראיין בטלוויזיה, אלא בנחקרים על שיפודי המשטרה, שעדותיותיהם נבדקו בפרקליטות, ורבות נפסלו ונותר רק השאור שבעיסה, וכמה פעמים אפילו האוהד המושבע של ביבי יאמין שכולם חברו עליו?
אוהדו של ביבי יודע שלא. הרי פלג, ומוטי גילת, וגליקמן, וברוכי קרא, ו
רביב דרוקר וספי עובדיה אינם מטומטמים. הם לא סתם "הוציאו מהקשרם" בכוונת מכוון כפי שמתריסים כלפיהם עורכי הדין של החשודים. איני טוען שאין טעויות. בוודאי יש החמצה ומשקל יתר לעניין אחד ומשקל חסר לעניין אחר, אבל החבורה המעולה הזאת של העיתונאים אינה שוגה במתכוון. היא מפספסת מדי פעם בשוגג ובמשורה.
היא יודעת שבימינו הכל מתועד וגוגל נמצא בטווח יד, וכל טעות שלהם תוצג מיד על-ידי היריבים. אז במציאות גם האוהד של ביבי יודע, שהטענה של "חזקת החפות" למי שמחפש חסינות מושחתת אינה מחזיקה מים. הגנה קורסת. השער ייכבש. יורדים ליגה.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]