חלק מאנשי השמאל מתלוננים שמשום מה בזמן אחרון המילה 'שמאל' הפכה לכינוי גנאי. מסכים איתם - יש תחושה שהמצב אכן כזה. אבל אין להפנות אצבע מאשימה כלפי היריבים מימין; אנשי התיאטרון יודעים היטב שטרגדיות אמיתיות מתרחשות בתוך המשפחה, בתוך המחנה. למור, יש בקרב השמאלנים לא מעט פעילים אשר מתנערים מהכבוד הזה - להיקרא 'שמאל', מתנערים ומתרגזים כאשר אתה מכנה אותם 'שמאל'.
פלח גדול של אנשים כאלה התבצר ברשימה השמאלית כחול לבן. כבר שומע אני הקול הזועף של תומכי הרשימה: מה פתאום אתה מכנה את רשימת כחול לבן - 'שמאל'? אפילו בסקרים מגדירים אותם 'מרכז'. עזבו, מי בזמננו מאמין לסקרים? הם תוך שיתוף פעולה עם קרטל התקשורת הפוסט-ציוני מוכרים לבוחר התמים את לוקש 'מרכזיותה' של כחול לבן בלי שיש לזה ביסוס. סוג של שטיפת מוח, די מוצלחת יש לציין.
(הארה חשובה: המאמר מתייחס רק לשמאל המדיני; השמאל החברתי אצלנו לא מסתתר, מתגאה בעצמו, מרים את דגלו על ראש התורן - למרות שהוא מסוכן למדינה -
כפי שניסיתי להוכיח במאמרי הקודם).
מדוע לדעתי הרשימה השמאלנית מתחזה למרכז ואפילו לימין מתון? כי זאת הדרך שלה להגיע לשלטון במדינה בה רוב האוכלוסייה ימנית מבחינה מדינית. לא אני קובע זאת. אחרי ניצחון הליכוד ב-2015 ראש ה
ממשלה לשעבר,
אהוד ברק, התראיין לסי-אן-אן ממושבו בניו-יורק והסביר בתבונה רבה: הבוחר הישראלי העדיף להצביע ביטחוני ולא חברתי'. הניתוח היה מדויק, הניסוח היה לקוי. המשפט הנכון הוא: 'הבוחר הישראלי יודע שביטחון קודם לבעיות חברתיות'.
היועצים והקמפיינרים של
בני גנץ מודעים לכך, ומנסים להעביר חלק מהקולות מימין לשמאל תוך הצגת הרשימה כמרכז-ימין מתון. על-מנת לממש את המבצע הקימו ברשימה חולית מסתיימנים (על משקל 'מסתערבים'). כמו חבריהם בצבא הם מסתתרים היטב, נטמנו בתוך אוכלוסיית הימנים, פועלים בנחישות, מבצעים חיסולים ממוקדים. ובזמן האמת יסירו את המסכות ויפעלו בגלוי בהתאם למטרה האמיתית שלהם.
תקשורת פוסט-ציונית
נכון, יש ברשימה גם אנשי ימין לצד אנשי שמאל. אבל בוא לא נשלה את עצמנו. כבר פרסמתי כאן באתר את 'כלל יורי מור' האומר: בכול גוף המהלכים נקבעים על-ידי הגורמים השמאליים ביותר; בממשלה - הסיעה השמאלית ביותר, במפלגה - החבר השמאלי ביותר. הסיבה לכך: איש שמאל מתנפח על-ידי קרטל התקשורת הפוסט-ציוני, הוא מקבל חשיפה ציבורית בלתי פרופורציונאלית להשפעתו האמיתית, מקבל גיבוי, ווליום לקולו, שעה שנציג הימין זוכה לדיכוי על-ידי אותו הקרטל. דוגמה בולטת: בממשלת נתניהו הקודמת לא עבר חוק מגביל בג"ץ בגלל המרכיב הקטן אבל השמאלי ביותר בקואליציה - סיעת כולנו ששרה בתזמון מדהים עם התקשורת הפוסט-ציונית.
לא יודע לומר לגבי בני גנץ עצמו, אבל הקמפיינרים שלו - אנשים מתוחכמים ביותר. שמתם לב, שרוב המתראיינים מטעם רשימת כחול-לבן הם האנשים המוכרים כימניים, כניצים - צבי האוזנר,
יועז הנדל, בוגי יעלון. 'הפלג השמאלי' שומר על פרופיל נמוך - מיכי חיימוביץ',
יעל גרמן ואחרים. למרות שבנסיבות אחרות היו מקדמים דווקא אותן (כאן אני חייב הסתייגות - אופיר שלח, איש שמאל ידוע, כן מתראיין תדיר כי אי-אפשר למנוע מהאיש המכובד הזה להשמיע את קולו בשום תחבולה. בכול זאת בדרך כלל השמאלנים ברשימה שותקים עד לבחירות).
אבל אל דאגה - רגע אחרי שפלוגת המחץ של המסתיימנים תביא ניצחון - הרשימה תסיר את המסכות, לחזית יקפוץ 'הפלג השמאלי', יתפוס את המושכות ויתחיל לממש את האג'נדה השמאלנית של הרשימה.
עוד לא שכחנו את התחבולה המבריקה של אהוד ברק הנזכר לעיל, שב-1999 התחזה למושיע חברתי, ניצח - ומיד אחרי זה התחיל לפעול, אך במקום לטפל כפי שהבטיח בזקנה במסדרון בית החולים טיפל ב'זקן מרמאללה' (הלא הוא ערפאת).
'הניצים' של רשימת כחול לבן כיום מתנפלים על ביבי החלש, ההססן, לא מעז מסיבות פסולות להכריע את החמאס ומפקיר את תושבי עוטף עזה. מעביר כל חודש מיליונים במזוודות לטרוריסטים. נו, באמת - אתם חושבים שממשלת גנץ-לפיד תתחיל את כהונתה בכך שתרעיב 2 מיליון אנשים ברצועה? תנתק להם חשמל? תגרום שם למגיפה? גנץ ולפיד הם אלה שייצאו למלחמה כוללת נגד החמאס כדי למסור את עזה הנקייה לידי אבו מאזן ואנשיו - אוהדי ישראל.
חשדנות מובנית
הם מוכנים לחודשיים-שלושה של אלפי טילים כל יום על ערינו, ילדים במקלטים כל לילה, נתב"ג משותק, גינויים ולחצים מאירופה, או"ם וארה"ב, זעם בעולם הערבי - עם פוטנציאל בסיום מלחמתם להתייצב בבית הדין בהאג, בלי אפשרות לשרים וקציני צה"ל לטייל עם משפחה בחו"ל - כדי שלא ייעצרו. שלא לדבר על קורבנות בצה"ל ובקרב האזרחים. ברור שנקבל אהוד ברק-2,
ציפי לבני-3 או
אריאל שרון-2: התנתקויות, עקירות ישובים יהודים בתקווה חלולה לקבל אהדת העולם ושקט.
אתמול פרסמתי בדף הפייסבוק שלי בדיחה אשר זכתה להמון לייקים בקרב חבריי. "ביבי חלש, הוא מרשה לקטר לפרנס את העזתיים". - מה אתה היית עושה במקומו? - הייתי מוסר להם 97% מארץ ישראל - שיסתדרו לבד'. צחוק בצד - זה בדיוק מה שעלול לקרות כאשר המסתיימינים יעבירו את השלטון לשמאל.
על כן ברור, שכשאתה קורא למסתיימני בכינויו האמיתי 'שמאל' הוא נעלב, כועס: איך אתה מעז לחשוף ולסכן את המבצע הגאוני שלו?! תחבולת כחול לבן כאמור מבריקה, אבל כתופעת לוואי אתה מקבל דה-לגיטימציה של המילה 'שמאל' ואחריה גם חשדנות מובנית למדיניות עצמה.
אין בעיני שום פסול בתוכנית מדינית שבנויה על ויתורים, ונסיגות. אני מסופק בלשון המעטה ביעילות התוכנית, אבל ניחא. ניתן להאמין לזה, אבל לא לשקר. לצבור אומץ, לומר: אני יודע איפה הגאולה - אחרי! ומי יודע - אולי תקבלו מספיק קולות כשרים בעיניי לחלוטין כדי להרכיב ממשלה ולפעול לפי התוכנית.
