מה אתם באמת יודעים על מכבי ת"א באירופה?

אחרי מספר חודשים של שעמום ללא כדורגל של ממש בכל הקשור לגזרה הישראלית, הגיע הרגע לו לא מעט מאיתנו מחכים (יסלחו לי אנשי מכבי חיפה ומפעל האינטרטוטו). מכבי ת"א עומדת לפגוש את סנטה קולומה האנדורית במסגרת סיבוב המוקדמות הראשון של גביע אופ"א, ותפתח למעשה את דרכן של הישראליות באירופה.

אם אתם אוהדי מכבי ת"א, חלקכם ודאי מזלזלים ביריבה הבאה עלינו לטובה, אבל כדאי שתשאלו את עצמכם קודם לכן שאלה פשוטה: מה עשתה מכבי ת"א באירופה והאם יש לה בכלל את הזכות לזלזל ביריבה מחצי האי האיברי? אם אתם לא יודעים את התשובה, זה הזמן שלכם להמשיך לקרוא ולהחכים. אם אתם כן יודעים את התשובה, זה הזמן שלכם להמשיך לקרוא ולראות אם אנחנו לא פספסנו שום דבר. מוכנים? בוא נצא לדרך.

ברוכים הבאים לאירופה

העונה היתה 1991/1992. מכבי ת"א נכנסה לעידן חדש בהנהגתם של אבי נמני, גדי ברומר ונועם שוהם כאשר המנהל הספורטיבי של צ'לסי האנגלית היום, אברהם גרנט, לקח את המושכות. הצהובים זכו באליפות ראשונה לאחר 13 שנים (שנות ה-80 היו שנות השפל של הצהובים) ומצאו עצמם בסיבוב המוקדמות של ליגת האלופות.

ההתחלה לא עברה ממש חלק אבל הספיקה. מכבי ת"א פגשה יריבה ממלטה בשם פ.צ. ואלטה וניצחה אותה 1:2 בחוץ (החבורה ממלטה הובילה אך מכבי עשתה מהפך עם שער ניצחון של אבי נמני) ו-0:1 בבית. בסיבוב הראשון הצהובים כבר קבלו יריבה בעלת שם באירופה, פ.צ. ברוז' הבלגית ואפילו לא הצליחו לכבוש שער בשני המפגשים. הבלגים ניצחו 0:1 בחוץ וסגרו את הסיפור עם 0:3 על אדמת בלגיה.

בזירה המקומית מכבי ת"א שמעה פעמיים את המילה כמעט. היא סיימה במקום השני בליגה והפסידה בגמר הגביע למכבי חיפה. משמעות הדבר: אין אליפות, אין גביע, אין אירופה.

השוער של ורדר ברמן תפס יום

עונת 1993/94 בליגה הישראלית היתה אחת הטובות ביותר שנראו בכדורגל המקומי, בכל הקשור למאבק על האליפות. מכבי ת"א ומכבי חיפה היו שתי קבוצות מצויינות שנתנו עונה גדולה, אך האליפות הלכה בסופו של דבר לכרמל. הירוקים לא הפסידו אף משחק באותה עונה (39 מחזורים) והציגו את אחת הקבוצות הטובות שנראו בישראל, אם לא הטובה שבהן (ברקוביץ, עטר, האווירון וחבריהם). מכבי ת"א מצידה, לא הסכימה להעביר עונה כזו ללא תואר וזכתה בגביע המדינה, כאשר היא מדיחה בדרך את הירוקים בקרית-אליעזר.

הזכיה בגביע המדינה הביאה את מכבי ת"א למפעל גביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 94/95. בסיבוב המוקדם הצהובים עברו את קפלביק האיסלנדית עם שני ניצחונות קלילים, אבל הסיפור הגדול הגיע בסיבוב הראשון. מכבי ת"א פגשה את מועדון הפאר הגרמני, ורדר ברמן, כאשר המשחק הראשון היה באצטדיון רמת-גן. למרות הנחיתות הברורה "על הנייר", הצהובים ישבו על השער של הגרמנים, כשרק השוער האורח (אוליבר ריק) מונע מהם שלישייה. משחק הגומלין בגרמניה כבר לא היה כוחות וברמן ניצחה 0:2 בדרך לשלב הבא.

אובארוב שוער גדול? לא תמיד...

למרות שהודחה ממפעל גביע אירופה למחזיקות גביע, מכבי ת"א נתנה עונה פשוט יוצאת מן הכלל בליגה כאשר היא זוכה באליפות המדינה על חשבונה של מכבי חיפה (החזיקה בסגל שחקנים כמו אייל ברקוביץ' וחיים רביבו וזכתה בסופו של דבר בגביע כשהיא מדיחה בדרך את מכבי ת"א באצטדיון רמת-גן). הזכיה באליפות הובילה את הצהובים להשתתפות במוקדמות ליגת האלופות וכמה שזה היה טרגי.

הצהובים הוגרלו מול גראסהופרס השוייצרית למפגש כפול, קבוצה בה שיחק מאוחר יותר הקשר הישראלי, אבי תקוה. המשחק הראשון היה על אדמת שוייץ ומכבי ת"א הצליחה לסיים את המשחק בתיקו 1:1 מפתיע, אחרי שהיתה בפיגור (שער של קשנצב). הצהובים כבר היו בטוחים שהם עושים זאת בבלומפילד אל מול הקהל הביתי, אך השוייצרים ניצחו 0:1 משער מבעיטה חופשית בדקות הפתיחה. השער היה באשמתו המוחלטת של שוער מכבי ת"א דאז, שורה אובארוב, שכן הבעיטה היתה שטוחה וגם לא חזקה במיוחד.

באותה עונה, אגב, אימן את הצהובים מאמן נבחרת ישראל היום, דרור קשטן, אשר הצעיד את הקבוצה לדאבל מרשים בזירה המקומית (מה שלא מנע ממנו לסיים את דרכו בקבוצה ואת החזרתו של אברהם גרנט לקווים בבלומפילד).

עונת 1996/97 - עונה של כמעט

אחרי אותו דאבל בלתי נשכח בארצנו הצנועה הגיעו שוב הצהובים לסיבוב המוקדמות של ליגת האלופות. הם שוב היו קרובים לעבור קבוצה בעלת שם באירופה, אבל הדגש הוא שוב על המילה קרובים. היריבה הפעם היתה קבוצת הפאר הטורקית, פנרבחצ'ה (עימה חיים רביבו זכה באליפות מספר עונות לאחר מכן) והמשחק הראשון בארץ הסתיים בניצחון 0:1 קטן של הטורקים. הצהובים סיימו בתיקו 1:1 במפגש הגומלין (את השער למכבי כבש אלי דריקס) ונאלצו בשל כך "לנדוד" למפעל גביע אופ"א.

גם בסיבוב הראשון של גביע אופ"א המילה כמעט היתה המילה המרכזית. מכבי ת"א פגשה את טנריפה הספרדית (הנאחס של ריאל מדריד למי שיודע וזוכר את חורחה ואלדאנו...) והפסידה במפגש הראשון בחוץ 3:2. מפגש הגומלין הסתיים שוב ב-1:1 והחבורה מתל אביב אמרה שלום לעונה האירופית שלה.

מאז אותו מפגש מול טנריפה עבור שנתיים עד שמכבי ת"א טעמה שוב את טעמה של אירופה. בעונת 1999/00 הגיעה הקבוצה שוב לגביע אופ"א שם נעצרה בסיבוב הראשון ע"י לאנס הצרפתית, אחרי שעברה בסיבוב הראשון את קובנה הליטאית.

נעצרו אצל רודה

אחרי שבעונת 2000/01 זכתה הקבוצה בגביע המדינה עם ניר לוין, הגיעו הצהובים שוב לגביע אופ"א אחרי שמפעל גביע המחזיקות כבר בוטל. הצהובים פגשו את ז'לגריס וילנה הליטאית בסיבוב המוקדמות אותה רמסו במפגש ראשון בבית (0:6). הצהובים ניצחו גם את מפגש הגומלין בחוץ 0:1 והעפילו לסיבוב הראשון.

בשלב הבא פגשו הצהובים את דינמו זאגרב ושתי תוצאות תיקו הספיקו למכבי ת"א כדי לעלות לסיבוב השני (2:2 בחוץ ו-1:1 בבית), שם היא פגשה את רודה. ההולנדים (שגם זכו להשפיל בעבר את הפועל ב"ש בתוצאה שלא נעים לומר), ניצחו 1:4 על אדמת הולנד, ועלו לשלב הבא למרות שנוצחו 2:1 במפגש הגומלין.

עאלק משחק ביתי

אחרי ששוב זכתה בגביע המדינה תחת הדרכתו של ניר לוין, יצאה למכבי ת"א למסע נוסף בגביע אופ"א בעונת 2002/03, אך הפעם מדובר במסע אחר. פרט לעובדה שניר קלינגר החליף על הקווים את ניר לוין, הקבוצה גם לא אירחה את משחקיה הבייתים בארץ בשל סיבות אשר לא קשורות לכדורגל. הקבוצה נאלצה לקיים את משחקיה הבייתים בסופיה (בולגריה), מה שהספיק לה לסיבוב המוקדמות בלבד מול לאבדיה טאלין מאסטוניה. בסיבוב הראשון הצהובים אומנם ניצחו בסופיה 0:1 את בואבישטה מפורטוגל, אך זה לא הפסיק למשחק הגומלין בו ניצחה הקבוצה מפורטו 1:4.

למרות ההדחה מאירופה, ניר קלינגר וחניכיו לא התייאשו והביאו אליפות למועדון לראשונה מאז הדאבל של דרור קשטן ב-1996. מדובר באליפות דרמטית במיוחד, שכן היא הוכרעה בהפרש שערים על חשבונה של מכבי חיפה, שהיתה עסוקה באותה העונה בשלב הבתים של ליגת האלופות (הקבוצה הראשונה בהיסטוריה של ישראל שלוקחת חלק במפעל היוקרתי).

המקום הראשון בליגה המקומית הוביל את הצהובים להשתתפות בסיבוב המוקדמות השני של ליגת האלופות, אך שוב הקבוצה נאלצה לארח את משחקיה הביתיים מחוץ לישראל (הפעם בבודפשט, הונגריה). הצהובים פגשו את ז'ילנה הסלובקית והפסידו במשחק הראשון 1:0 שהתקיים על אדמת סלובקיה. חניכיו של ניר קלינגר כנראה לא הרגישו יותר מדיי בבית בהונגריה, ששכן סיימו בתיקו 1:1, שלצערם הרב לא הספיק להם לשלב הבא.

יש!!! ניצחנו את אייאקס

עונת 2004/05 תיזכר, נכון לעכשיו, כעונה הבלתי נשכחת של מכבי ת"א באירופה. הקבוצה הגיעה למוקדמות ליגת האלופות אחרי שסיימה במקום השני, וספק רב אם גם אנשי הקבוצה האמינו שהקבוצה תעשה היסטוריה ותשתתף לראשונה בתולדותיה בשלב הבתים של ליגת האלופות.

סיבוב המוקדמות השני לא היה קל, אבל הקבוצה הצליחה לפסוח מעל HJK הלסינקי מפינלנד אחרי 0:0 בחוץ ו-0:1 בבית (הפעם באמת בבית...). את סיבוב המוקדמות השלישי מכבי ת"א גם כן עברה בהצלחה אחר שני ניצחונות על פאוק סלוניקי, כשמה שייזכר מהמפגש הראשון (מכבי ניצחה 1:2 ביוון) הוא ההפסד הטכני שספגה בסופו של דבר הקבוצה היוונית, אשר שיתפה שלא כחוק את לוקה ליאסיס (גרר עמו כרטיס אדום באירופה מקבוצתו הקודמת).

הקבוצה הגיעה אם כן לשלב הבתים, שם פגשה את קבוצות הפאר של גרמניה, איטליה והולנד - באיירן מינכן, יובנטוס ואייאקס בהתאמה. שני המשחקים הראשונים הסתיימו בכבוד מבחינתם של הצהובים, אשר הפסידו 1:0 בבית לגרמנים ו-0:1 בחוץ ליובנטוס (שער של קמוראנסי מקרן של נדבד). במשחק השלישי הגיעה ההתפרקות כאשר חניכיו של קלינגר הפסידו 3:0 בחוץ לאייאקס.

המשחק הבא של מכבי ת"א בשלב הבתים הוא "המשחק" מבחינתה וכמובן מבחינתם של אוהדיה הרבים שגדשו את אצטדיון רמת-גן. הצהובים ניצחו 1:2 מצמד של ברוך דגו (היום בכלל בהפועל ת"א) ורשמו ניצחון היסטורי בשלב הבתים של ליגת האלופות. במשחק האחרון באותו שלב, סיימו הצהובים בתיקו מכובד (1:1) עם יובנטוס בבית (שוב ברוך דגו - הפעם בפנדל), כאשר בדרך הגיעה התפרקות נוספת מול הבווארים (הפסד 5:1 לבאיירן מינכן בחוץ עם שער של מי אם לא - דגו...).

הצהובים סיימו את שלב הבתים במקום האחרון עם 4 נקודות וזכו באותה שנה בגביע המדינה אחרי שניצחו בפנדלים את מכבי הרצליה מהליגה הלאומית.

מי בכלל זוכר את אייאקס?

עונת 2005/06 היתה אמורה להיות אחת העונות הגדולות ביותר של מכבי ת"א בכל הזמנים, כאשר הקבוצה החלה את פרויקט הגלאקטיקוס (אבי נמני, אייל ברקוביץ', ג'ובאני רוסו ועוד). הפרויקט לא ממש עבד באירופה, שכן הקבוצה עפה בסיבוב המוקדמות השני ע"י אפועל ניקוסיה (הפסד 1:0 בחוץ ותיקו 2:2 בבית) ובסוף התברר כי הקבוצה גם לא ממש הצליחה בליגה.

הצהובים סיימו רק במקום השישי והפרויקט הוגדר ככישלון גמור. מכבי ת"א מכרה אומנם עשרת אלפים מנויים, אבל כולם שם כבר מזמן רוצים לשכוח את הסיפור עם ניר קלינגר ובוודאי עם טון קאנן (הפסד 4:0 לעכו בגביע בבלומפילד זה משהו שאוהדי מכבי מעדיפים לקטלג כ"לא קרה"). הודות לאותם גלאקטיקוס, הקבוצה לא שיחקה בעונה שעברה באירופה ואוהדיה יכולים לקוות שהשחקנים רעבים מספיק, כדי להביא את המועדון לשיאים חדשים מחוץ לישראל. שיהיה בהצלחה.