שבעים וחמש

גיל נהדר, בתנאי שאתה בריא בגופך ובנפשך, שאינך רעב ללחם, שאינך אסיר או נרדף בשל דתך, גזעך או דעותיך, שהתלויים בך, או צאצאיך, בריאים, שלמים ומסודרים פחות או יותר מבחינה משפחתית וכלכלית.

כבר ברור לך שלא תתקן את העולם, גם לא את מדינתך, את ישוב מגוריך ו... כנראה גם לא את הטעון תיקון, לדעתך, במשפחתך. את תיקונך העצמי, לאמור: את הרעיון לתקן את עצמך, נטשת זה מכבר. כה הרבה דתות וכתות ניסו לחייב את האדם לתיקון עצמי, לחזרה בתשובה [כאשר כלל לא ברור מהי השאלה] ונכשלו. זהו. עולמך התגבש!

אתה מביט לאחור. היו לך הרבה הישגים. גם כִּשְׁלוֹנוֹת רבים. כן, וגם הרבה החמצות. פעמים רבות ניצבת בצומת החלטות ובחרת דרך. לעולם לא תדע לבטח אם היטבת לבחור. גם אוֹפְיְךָ העקשני, העמידה על עקרונותיך והמענה אשר בפיך לא בהכרח הסבו לך טובה.

בנעוריך חשבת לשרת בצבא הקבע, להגיע ולשרת כמפקד בכיר בצבא, להגן על מולדתך הצעירה, הגנה הכוללת גם שמירה על כל המושחתים, המשתמטים, הפרזיטים, העבריינים וכל חורשי-הרע החיים במדינתך. היא חשובה מכולם. חשבת שתגיע להישגים בעולם האקדמי, בפוליטיקה, בתחום אליו התגלגלת. חשבת שתמצא בגיל צעיר את נערת-חלומותיך [איזה מהחלומות?] ותקים עמה במוקדם משפחה גדולה, רחבה ואוהבת, בעיקר אחרי השואה בה נכחדה כל משפחתך.

בחרת במקצוע מסוים על-רקע האפשרויות והיכולות המוגבלות שלך באותה עת. הסתדרת, הגעת בו להישג מסוים, נמוך בהרבה מיכולותיך. שילוב של [העדר] רקע משפחתי וקשרים, של העדר מקום מגורים, של העדר השכלה פורמלית שנמנעה ממך בנערותך ואשר השגת והשלמת במאמץ רב ובלחץ לקראת בחינות הבגרות האקסטרניות אחרי השחרור מצה"ל. בעיקר חסרת רכישה יסודית של השפה האנגלית, פער שהתקשית להשלימו. השליטה המלאה בשפה זו חסרה לך משך כל שנותיך.

עידן החלומות הגדולים

החיים דְּחַקּוּךָ לפינות מסוימות שבהן עתידך נקבע בידי אחרים ששיקוליהם שונים משיקוליך. אתה מביט לאחור וְתוֹהֶה אם היה עליך לֵילֵךְ בדרכים אלו או להקדים ולהתמרד בטרם שֶּׁהָיוּ לדרך ללא מוצא - אם לא היה עליך לסוב אחור ולתור אחר נתיב חדש. אולי במקום לצאת, בתקופת לימודיך לבגרות, וכסטודנט לעבוד כפועל בתעשיה ולאחר מכן כמדריך גדנ"ע במשכורת-גֶּזֶל מגוחכת היה עליך ליטול הלוואות ולהתמסר למיצוי לימודיך? לשיפוץ השפה האנגלית שבפיך ואולי לרכוש עוד שפה? כן, הַכָּל "אולי".

בסופו של דבר דומה לך שעשית את המיטב שֶׁיָּכוֹלְתָּ בכל תפקידיך ומעשיך, אך מרוב שטחי התעניינות לא התמדת ולא התמחית בשום תחום עד למיצויו המלא. מהו "איש האשכולות" שידו רב לו בהמוני תחומים, אך האמנם נגזר עליו שלא יהא המומחה בשום תחום? אתה תוהה אם חלוקת משאבי זמנך, מִרְצְךָ ומחשבותיך הייתה נכונה.

במילואים ובמלחמות הגעת לדרגת סא"ל; במשפטים אף שלימדת, גם הגעת לשיפוט, אך לא עלית וגם לא למדת לדוקטורט ומשם הלאה; בפוליטיקה היית מועמד בסניף אך לא נבחרת לכנסת. תמיד טיפסת גבוה אך לפסגה לא הגעת. אולם - רק שוטה יבכה על חלב שנשפך.

אתה נזכר [במעורפל מעט] באהובותיך ובנערותיך. כן, גם באכזבות שנחלת בתחום זה. חלק מנערותיך הבנת. אחרות לא. אתה תָּמֵהַּ אם לא היית מיטיב עֲשׂוֹת אילו נִישֵּׂאתָ, ואולי לאותה בת-זוג שלבסוף בחרת, בגיל מוקדם יותר וחסכת לעצמך את שנות המרוץ האינסופי כרווק. הוי מה יכולת להשיג בלימודים ובהשכלה באותן שעות של חיבוטים וחיפושים משך השנים שהיו מיטב שנותיך. מה עיכב בעדך? אכן גם נהנית וגם סבלת. האם פעם תבין זאת בעצמך?

זהו. תם עידן החלומות הגדולים אשר בדיעבד אתה נוכח שהקדשת להם, לרוב לָרִיק, חלק כה רב מחייך. בעבודה שולית, באהבהבים, בכתיבת פובליציסטיקה, ספרות ושירים-למגירה, בפוליטיקה מקומית עלובה. זהו. גיל שבעים וחמש: מה שהיה היה. מה שיש יש. מי יודע לכמה זמן... אין הרבה טעם לחשוב "מה היה אִילּוּ". כל דרך ומהמורותיה; כל דרך וְיוֹפְיָהּ מול סכנותיה; כל דרך וצמתיה והסתעפויותיה האפשריות והצורך לבחור נתיב.

אל עליון

הכרת אלפי אנשים, בודדים מהם היכרות עמוקה ויסודית, לטוב או לרע. אחדים יקרו ללבך. אחרים הכרת היכרות קצרה וחטופה. חלקם השאירו בך משהו מחותם אישיותם. חלקם הותירו בפיך טעם רע. מרבית האחרים פשוט חלפו במסלול חייך, ועברו וגזו בלי להותיר חותם. חלקם הפתיעו לטובה. חלקם הפתיעו לרעה. עם חלקם באת חשבון וזכית לִגמול להם גְמוּל טוב או גמול אחר. חלקם מתו או נעלמו בהותירם חשבון פתוח.

אתה כבר מבין סוף-סוף שהעולם אינו מתנהל על גלגלי צדק. כמו שאומרים הליצנים: "צדק" הוא כוכב. כוכב רחוק! עֲדַיִין לא תדע מהו המוסר: אלוהי? אישי? שוכן בכליותיך ואינו נתון לדיאליזה של חכמי-הדת והמוסר למיניהם?

חינכו אותך לאמונה בְּאֵל עליון. האמונה מותירה ופותחת המוני שאלות ותמיהות ללא מענה. דרך אחת היא לעצום עֵינַיִים מול התובנה והשכל בהם זכית. להתעלם מחוסר הצדק, מאירועי הטבח של חפים מפשע, מניצחון הרע, מִן הַשּׁוֹאָה, ובכל זאת להחליט כי יש אלוהים והוא גדול מיכולתך השכלית להכילו, להבין דרכיו ומעשיו. עליך לקבלו ולעבדו ללא שאלות ותהיות. אומרים שכך פעל איש כה חכם כפרופ' ישעיהו ליבוביץ'. האמנם זו התגלמות החכמה? אתה מהרהר: אילו נולד אותו פרופסור נכבד כבודהיסט האם היה פועל באותו עקרון? מה התכלית במילוי מצוות שאינך יודע טעמן או מקורן?

דרך אחרת היא שלא להאמין בקיומו. אלוהים של העם היהודי הוא כנטען בורא שמים וארץ, תבל ויושבי-בה, הוא ברא גם את הרעים והרשעים, וגם את אלו מתוכם שדרכם צָלֵחָה. הוא ברא בני אנוש כדמותו וכצלמו? אולי. הוא ברא את יצר לב האדם רע מנעוריו, ונתן לו את חופש הבחירה, לשם מה? האם על-מנת שיטעה ויענש? אלוהים אדיר זה מתמודד על לב העם הנבחר [מדוע בחר דווקא בו? דומה שאין תשובה הגיונית לתמיהה זו] ודרש את אמונתו המלאה כנגד עבודת אלילים חסרי-שחר. הוא, האל האדיר, מתמודד מול פסל דָּגוֹן ועוסק בלילות, ככתוב, בהפלתו ובשבירת גפיו. נוּ באמת...

מסבירים לך כי שִׂכְלֵנוּ קטן מלהבין את האל ודרכיו, אם כך - מה טעם להאמין מעבר לאשר שִׂכְלֵנּוּ, השכל בו הוא חנן אותנו, מסוגל לתפוס?! ואם שכלנו קטן - כלום כל מנהיגי הדתות, הנביאים, המלכים, המוכיחים בשער ניחנו בשכל גדול או רב יותר? או אולי סבלו או נהנו מחלומות אלו והנהיגו אמונות חדשות ולרוב מוזרות לחסידיהם, בעוד בעלי חלומות אחרים נרדפו או נהרגו?! [בימינו בעלימ חלומות כאלו מאושפזים לעתים בצו הפסיכיאטר המחוזי...] אם אכן יש משהו בדתות שצלחו - מדוע אנו מתחבטים עדיין באותן תמיהות מאז היות האדם?

בשר ודם

אתה מתבונן בעולם בו רשעים עושים חָיִּל וטוב להם, וצדיקים מוּגָרִים לעוני, לעינויים וּלְחֶרֶב. מְתַּרְצִּים לך כי בעולם הבא הרשעים יֵרָקְבוּ ואילו הצדיקים יתכנסו סביב כס הכבוד. המצאה אדירה זו של "העולם הבא" על נפלאותיו - האין היא מכשיר בידי הרשעים והשליטים להשתיק ןלהתגבר על כל מחאה או מרד בעולם הזה? איש לא חזר מאותו "עולם הבא" מופלא, לא הוכיח את קיומו, ובינתיים הֵרִשְׁעָה, כולל זו שנעשית בשם-האל, משתוללת עלי-אדמות ורק הרימות, הקברנים, הרבנים, הכמרים וְהָאָיַטּוּלוֹת מתפרנסים מהמוות וּמֵ"הָעוֹלָמוֹת" שאחריו. עם זה - מי שגורלו נגזר לסבול ולכאוב אולי מצא איזה מזור וחוזק נפשי בתקווה שיזכה לפיצוי בעולם הבא? גם אמונת הבל ותקווה עשויות להקל.

דרך שלישית היא להאמין בקיומו של האל כְּיֵשׁוּת חביבה, אישית, אולי אפילו אל השוכן בקרבך, ישות שיש לך קשר ישיר עמה מבלי לציית לכל פולחני הדתות שצמחו סביב האל וסביב עבודתו: "עבודת האל", עד כדי להעביר את הבן באש בעבודת הבעל, קורבנות אדם אַצְּטֶקִיִים או, להבדיל [?] העקידה בתורתנו [ללא הָהֶפִּי אֶנְד"]. מי שקרא את "דון-קָמִּילוֹ וצאן מרעיתו" יבין את כוונתי. כך חשתי בילדותי התמימה: היה אלוהים בקרבי והסתדרנו לא רע. פעם, בילדותי, משהציקו לי, תמהתי אם אפשר וכל מציקים אלה לא ברא האל אלא רק על-מנת לנסותני? בדיעבד הוברר לי שהם בשר ודם ורוע.

חינכוני להאמין באל הכללי, האל הטוב והמיטיב, עד שהחלו התמיהות לגביו. בחינוך הדתי התעלמו משאלות ותמיהות אלו, גם לא בשאלה היכן היה האלוהים בשואה. כשכבר עלה הנושא דחוהו בהתחכמויות ובהסברים שאינם מסבירים דבר. אז החלה, באיחור ניכר, ההתפכחות.

ובכל זאת הדת קשה לנו, היהודים: האם זהו האל של כדור-הארץ [או של המזרח התיכון - שהוא פחות או יותר האל המופיע בתנ"ך], האם מחולל העולם על כל שמשותיו, גַּלָּקְסִיוֹתַּיו ו"חוריו השחורים" מתפנה לעסוק בְּעִנְיָנֶיךָ הקטנטנים, בבעיותיך, מצוותיך, וחטאיך? הַאָמְנָּם אכפת לו מה תאכל? האם התפללת? האם תקשור תחילה את שרוכי נעל ימין או שמאל, כפי ש"השולחן ערוך" כה טורח לפרט ולהכתיב?

מָוֶות - מהו הַמָּוֶות? אתה יודע שרבים כל כך פוחדים מן הַמָּוֶות, חייהם נעכרים מהידיעה כי בוא יבוא. אחרים, כמוך, אינם מוטרדים ממנו, רואים בו חלק ממחזור החיים בטבע, יבוא כשיבוא ובלבד שהאיסוף יהיה מהיר. מכאן יש אֵלּוּ מחשבות על דור ההמשך ש"ממשיך את קיומך אחריך". האם אומנם כה חשוב הדבר? מה משקל צאצאיך, הנהדרים כשלעצמם, בתוך ים בני האנוש שמספרם כבר הגיעו לשמונה מִילְיָארְדִּים? בתוך היקום כולו? בחלל האינסופי, שכלל אינך מסוגל להבין את אינסופיותו?

סיפור יפה

אנשים מבררים מזה דורות מהו המוות וכיצד ישפיע, אם אמנם, על כל אדם. יש שהפרידו בין הגוף הפיזי לנשמה. לאף אדם אין הסבר מהי אותה נשמה. דורות של פילוסופים תהו מהו פשר החיים. עדיין תוהים. האם החיים בכלל בכדור-הארץ נוצרו במקרה עקב חיבור מסוים בין פחמן ליסודות אחרים ובשל המצאות המים והשמש, וכולנו התפתחנו מזה לכלל הצמחים והיצורים החיים כפי שהסביר דארווין?

אחרים האמינו בסיפורי הבריאה: אל מסתורי בלתי נראה ובלתי מושג, שיצר את העולם הפיזי ואת החיים בכלל, לרבות אדם וממנו חווה. סיפור שאינו טוב או גרוע מיתר סיפורי האמונה. כיום אנו מבינים כיצד נוצר העובר אך לא מה מבדיל בין אדם חי למי שמת זה עתה והנה גופו בפנינו אך כבר אינו חי. מהו בדיוק המבדיל? כן, סיפור הגולם שנוצר בפראג הוא סיפור יפה ותו לא. חיקוי-מה לסיפור בריאת האדם מעפר.

נוצר אֵי-פֹּה ואי-שָׁם מגע בין הדת, או האמונה, לכללי הפיזיקה והמדע בכללו. האם הדת היא כל שאין אנו מסוגלים להבין ולדעת? מהו החלל? מהו "המפץ הגדול"? מי גרם לו? מה קדם לו? מה יקרה בעתיד לכשתתכלה ותכבה השמש? האם המדע יביא תשובות? בינתיים דומה שכל התפתחות במדע עונה על מספר קושיות קודמות אך מציגה שאלות חדשות. אשרי מי שהנושא אינו מטרידו במיוחד ואינו חלק מרכזי במחשבותיו.

אכן פגשת בַּמָּוֶת כבר הרבה פעמים, פעמים רבות על סף תאונה בכביש; פעמים בשירות צבאי בארץ אויב תחת ירי והפגזות, או בעיר שנכבשה זה עתה ונתונה לירי צלפים דו-צדדי ואתה מנפנף בַּ"כָּפִיָּה" לבנה וב"עוזי" על גגו של אוטובוס ערבי מלא בשבוים; פעמים בבית-חולים בעת ניתוח לב פתוח, בניתוח עורק התרדמת או בהתקף של דלקת ריאות קשה ופתאומית. לטוב מזלך הִתְיַחַסְתֶּם באדישות זה אֶל זה, אולי על-כן גם הַמָּווֶת רק רפרף ולא טרח להתמודד או לִשְׁרוֹת מוּלְךָ בינתיים, במשחק בו כל הקלפים הטובים בידיו...

הַמָּוֶות נטל ממך משפחה ענפה אשר כלל לא הכרת. מאז הוא סילק מארץ החיים כה רבים ממכריך, על חלקם חבל, הם חסרים לך. לְמוֹת אחרים אתה אדיש למדי, בעיקר אלו שבגדו בך ובאמונך. המוות לא נוֹעָץ בְּךָ את מי לקטוף עתה ואת מי להותיר לאסיף הבא... אולי חבל. לבטח יכולת להיטיב לְיַעֵץ לו...

גבר וגיבור

חברת ביגוד ידועה פרסמה סיסמא: "העולם שייך לצעירים!" הַאָמְנָּם? אלכסנדר מוקדון מת בן 36 אחרי שכבש כמעט את כל העולם שהיה ידוע לו. מה הרבותא? "מה יצא לו" מִזֶּה? שהשם שאביו פיליפוס בחר עבורו נשמר? מה עלה בגורל ממלכתו האדירה? לא היו לו ילדים שירשו את האימפריה שכבש.

מצביאיו "הדיאדוכים" חלקו ביניהם את הממלכה. תַּלְמַי זכה במצרים וְאַנְטִיוֹכוֹס זכה בסוריה. האם עבורם היה ראוי לְאַלֶכְּסַנְדֶר לצאת לכיבושים הצבאיים האדירים שעלו בעשרות או אף מאות אלפי הרוגים? כן, עדיין זוכרים את שמו ומעלליו, מה הרבותא לו?

אולי בשל כך אמר שלמה המלך: "יצר לב האדם רע מנעוריו" - צעיר שואף להישגים במלחמה, בגבורה, הוא חפץ להוכיח ולהנציח את עצמו כגבר וכגיבור. רדיפת הכבוד בידי בודדים מביאה מוות ואומללות לכל היתר. מה נותר משלמה ואלף נשותיו? השם שנתנו לו הוריו, אִיזְכּוּר באלו פרקים בתנ"ך, לא תמיד חיובי, ויחוס של שני ספרי חוכמה. האם בכך האריך את חייו? האם לא נבלע באדמה ככל אדם אחר?

ואחר - רועה הצאן רבי עקיבא, החל ללמוד בגיל ארבעים והגיע לגדולה וְיֶדַע שאלכסנדר לא חלם אפילו על קיומם [ולא היה אכפת לו מכך]. ומה היה שכרו של רבי עקיבא? שהרומאים סרקו את בשרו במסרקות ברזל?! אה - גם מהם לא נותר דבר פרט לסיפורים, חורבות מרשימות וגלי אבנים.

אשר ברור הוא שבגיל 75 מרבית בני-האדם כבר לא יוצאים לכיבושים ברוב התחומים. אולי בודדים בהם יעסקו עוד במחקר, בכתיבה, בציור. מרבית בני-האדם מתפנים לטפל בְּמַדְוֵויהֶם ולפקוד את הרופאים... אני כבר מתפלפל כאן על ארבעה-חמישה עמודים וכל זה רק מחמת שהגעתי לגיל שבעים וחמש. גם זו תוצאה של הגיל. מישהו קבע ש"גיל" הוא שמחה. אשרי שכך לי במשפחתי. אחרים רואים בגיל מתקדם אסון. צר לי עליהם.

גיל גבורות

שורות אלו נכתבו בידי צעיר שהיום מלאו לו רק שבעים וחמש שנה.

מוצ"ש, י"ד כסלו תשע"ה, 06 דצמבר 2014.

עידכון: ובכן, אני על סף גיל הגבורות, אך הגבורה ממני והלאה. קראתי את שכתבתי לפני חמש שנים. מה אירע מאז? לא הרבה. היו עוד מלחמה או שתיים, נולדו עוד נכדים. כתבתי עוד מאמרים שמעטים יקראו ואיש לא יזכרם. ביקרתי והכרתי עוד מספר לא קטן של רופאים...

אי אלו ממכריך עברו לעולם שכולו טוב [ביטוי אומלל - אם כה טוב שם מדוע רובנו כה פוחדים מהמעבר אליו?]. על חלק מהנפטרים כאמור הצטערת, על אחרים לא. כנראה שכך יהא כאשר אתה תִּקָּרֵא לעולם של מעלה [כן, עוד ביטוי מוזר. הדבר הברור היחיד הוא שתגיע ממש לעולם של מטה, לבטן האדמה. תצטרף ל"יורדי דּוּמָא" כביטוי העתיק].

האם ברצוני לשנות במשהו ממשי את שכתבתי לפני חצי עשור? לא. ממש לא.