סתיו בארץ

החמה הולכת כמימים ימימה,

כמשגיחה עליונה מרקיעיה

על בוסתני הפרי ברמה,

על שורקות הגפנים בין הרים,

ועל דבוקות הדקלים העולים

במדבריות סביב לעינות

המים הצוננים

כפלא בין הסלעים הרותחים,

ואנחנו, ברוכים, הולכים וקוטפים

ובוצרים, ומוסקים וחוברים לגדיד

בצללים שעושים עצי בוסתנים

וזיתים ותמרים ותאנה ורימון-

ואנחנו עומסים בשקים נקובים

את צל היבול המדומה והולכים

בחצות לבכות את הפרי הנהדר

שנשאר על עצי הארץ הזאת,

ואיננו מודים זה לזה כי אנחנו

חוטאים יחדיו ביודעין

בלהיות משוגעים,

ובצאת החמה שוב עם לדת הבוקר

ללכת כמימים ימימה

ברקיעיה הגבוהים,

ואנחנו פוקחים את עינינו משנת-

אנחנו יודעים ידוע היטב

כי לא חלמנו חלום.