כל שערוריית טראמפ היא שונה, אבל כולן מובילות לאותן שאלות: האם נשיא אחר עשה משהו דומה? האם מדובר בהפרת חוק, או רק בהפרה של המקובלות והתקדימים? היכן מדורג הסיפור הנוכחי ב"מדד טראמפ"? ואם מישהו שאיננו הנשיא היה עושה זאת, כיצד הייתה נשפטת התנהגותו? במקרה של השיחה בין דונלד טראמפ לבין נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי, האם מדובר בניסיון לקבל מידע על יריב פוליטי או בשיחה שגרתית לחלוטין?

אקונומיסט מציע להתחיל בעובדות. בחודש אוגוסט הקפיא ממשל טראמפ במפתיע חבילת סיוע צבאי לאוקראינה בסך 250 מיליון דולר. חודש קודם לכן שוחח טראמפ עם זלנסקי, וביקש ממנו שמונה פעמים לחקור את הנטר ביידן – בנו של ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר והמוביל במרוץ הדמוקרטי לנשיאות. תוכנה של שיחה זו היה כנראה חלק מתלונה שהגיש עובד בקהילת המודיעין למבקר הפנימי שלה, אך הממשל מסרב לחשוף אותה בפני הקונגרס בטענה שהחוק אוסר זאת; ייתכן שהוא יפרסם תמליל של השיחה.

זה לא יבהיר את הסוגיה, טוען אקונומיסט. עד כה התמקדה תשומת הלב באותה שיחה. האם הקפאת הסיוע הייתה קשורה אליה? לא בטוח. השיחה הייתה אופיינית לטראמפ, אבל התמליל שלה לא יספק אקדח מעשן. הערוץ המרכזי דרכו הפעיל טראמפ לחץ על אוקראינה היה באמצעות פרקליטו האישי, רודי ג'וליאני. זמן קצר לאחר השיחה בין הנשיאים, נסע ג'וליאני למדריד כדי לפגוש את אנדריי ירמאק, יועצו של זלנסקי, ודחק בו לחדש את החקירה נגד ביידן הבן, והציע כתמריץ את האפשרות של ביקור ממלכתי של זלנסקי בוושינגטון.

הסיבה לכך ששערורייה זו מתנשאת מעל קודמותיה היא, כי על פניו נראה שהנשיא פעל נגד האינטרס הלאומי האמריקני – בכך שהקפיא סיוע למדינה חיונית על גבול רוסיה – כדי לקדם אינטרס פוליטי אישי. ואם ממשלו רמז שהסיוע יינתן תמורת חקירה נגד ביידן הבן, זוהי סחיטה לכל דבר. אפילו בלי רימוז מפורז שכזה, דומה שטראמפ לא הצליח "לשים את אמריקה ראשונה", וכי הוא השתמש בכספי משלם המיסים כדי לנסות ולקבל מממשלה זרה מידע שיסייע לו בקמפיין הבחירות.

זוהי הסיבה לכך שיותר דמוקרטים בבית הנבחרים מדברים כעת על הליך הדחה. הם מתחלקים לשלוש קבוצות. ישנם "המדיחים המשוכנעים", אשר דורשים לנסות להיפטר מטראמפ כמעט מאז יומו הראשון בתפקיד. ישנה הנהגת בית הנבחרים, בראשותה של היו"ר ננסי פלוסי, הסבורה שכתב אישום בבית הנבחרים שיוביל לזיכוי בסנאט יהיה גול עצמי. וישנם "המדיחים המהססים", הסבורים שהליך הדחה אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הפוליטי הצר שלהם, אך ימלא את התפקיד שהודיעו האבות המייסדים לקונגרס; זוהי הקבוצה עליה יש להסתכל בימים הקרובים ולראות כיצד תפעל.

בסנאט המספרים הם במובהק לטובת טראמפ, ולא רק משום שלרפובליקנים יש בו רוב – והדחה מצריכה 67 מתוך 100 הסנאטורים. סיפור ביידן מסייע לטראמפ ונותן לרפובליקנים שערורייה אמיתית משלהם לדוש בה, אם וכאשר נושא אוקראינה יוצב לפתחם. הנטר ביידן, שאינו יודע הרבה על פחמימנים, ישב במועצת המנהלים של חברת גז אוקראינית וקיבל 50,000 דולר לחודש – בעוד אביו משמש כסגן הנשיא ומטפל במדיניות כלפי אוקראינה. אם זה איננו בלתי חוקי, הרי שזהו שיקול דעת לקוי – הנראה נורמלי למי שהתרגלו לתרבות ה"כסף תמורת השפעה" של וושינגטון. במובן מוסרי, אין קשר בין מעשיו של הנטר ביידן לבין אלו של טראמפ; מבחינה הפוליטית, הם קשורים בצורה הדוקה זה לזה.

כל זה מותיר את הפוליטיקה האמריקנית בתסבוכת. הנשיא אולי ניצל לרעה את מעמדו – אך לא ניתן לעשות הרבה בנוגע לכך. אפילו אם בית הנבחרים יגיש נגדו כתב אישום, קרוב לוודאי שהוא יזוכה בסנאט. הצד החיובי של כל הסיפור הוא, שאולי הביקורת החריפה סביב מעשיו מול אוקראינה, תגרום לו לחשוב פעמיים לפני שינהג בצורה דומה בעתיד – מסיים אקונומיסט.