הצטערתי לקרוא את מכתבו של פרופ' מריוס אונגריש ב
הארץ 24.9, המתנגד להקמת מדינה פלשתינית. לדעתו, היא לא תביא שלום, אלא כדבריו רק "צעדות שיבה נוסח עזה". ציערה אותי נחרצותו בהתבטאות, ש"הרעיון הוא סוס מת", מכאן התרסתו באיחוד האירופי ה"ממשיך לרכוב על הסוס הזה". לדבריו, בישראל נותרו רק "התומכים הנאמנים לו הרשימה המשותפת והמחנה הדמוקרטי הזעיר".
ציערה אותי יוהרת אזרח ישראלי, שבאבחת מילה רודפת מילה
מתייחס למאווייהם של מיליוני פלשתינים כאל סוס מת. קביעתו הפסקנית של פרופ' אונגריש, ש"רעיון מדינת פלשתין הורד סופית מסדר היום", מעלה למעשה את מציאות חיינו על שרטון של חיים מדממים,
כי מיליוני פלשתנים לא יורידו מסדר יומם את כמיהתם לחרות מדינית. חובתנו המוסרית-יהודית לא להתנגד להקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל.
מצער, שפרופסור מריוס אונגריש. כותב המכתב, לא הפנים, שמאווייו של העם הפלשתיני לחרות מדינית לא יינעלו על בריח ומסגר רק כי הוא זה שפסק במכתבו, ש"יש עכשיו בכנסת כ-80 מנדטים אוטומטיים נגד הרעיון של הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67...".
קביעה פסקנית במכתב, ש"רעיון מדינת פלשתין הורד סופית מסדר היום" אינה תואמת את סדר יומו הפעיל של העם החי אתנו בין הירדן לים. חובתנו להטות כתף ולתמוך במימוש מאווייו למדינה. לשני העמים, החיים בין הירדן לים, אני מאחל, שימצאו את הדרך, בה כל עם יממש את מאווייו הלאומיים ברוח שירי "אַבְרָהָם וְאִבְּרָהִים".
אַבְרָהָם וְאִבְּרָהִים בְּלֶכְתָּם אַרְצָה כְּנַעַן
בִּקְּשׁוּ רָקִיעַ לָבָן בְּלִי מִמְטָרִים עוֹרְבִים רְעֵבִים
שָׁרָה וְהָגָר תּוֹעוֹת בְּמִדְבַּר בְּאֵר שֶׁבַע
עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת חֵמַת מַיִם חַיִּים וּמְעַט רָקִיעַ חוֹמֵל
שֶׁלֹּא יִכְרֶה קֶבֶר לַיֶּלֶד שֶׁלֹּא יַמְטִיר נְשָׁרִים צְמֵאִים....".
