יש לא מעט צביעות בשביתה הכללית המתקיימת במגזר הערבי (יום ה', 3.10.19) במחאה על האלימות הקשה בו, משום שאלו המארגנים אותה - ראשי הציבור הערבי - נושאים בלא מעט מן האחריות לעבריינות זו ואף מעודדים אותה.
אחת מדרישותיה של הרשימה המשותפת, כתנאי לתמיכתה בבני גנץ לראשות ה
ממשלה, היא ביטול דוח קמיניץ והחקיקה בעקבותיו. הדוח הזה - של ועדה בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ארז קמיניץ - עסק במכת המדינה של הבנייה הבלתי-חוקית. במצב הנוכחי, עבריינים יוצאים נשכרים: מקימים מבנים ללא היתרים כחוק, לעיתים קרובות לשימושים מסחריים, ואז מנהלים במשך שנים ארוכות הליכים משפטיים ואף מקבלים את ההזדמנות להכשיר בדיעבד את השרץ. רק במקרים נדירים מוציאים בתי המשפט צווי הריסה, ורק במקרים נדירים עוד יותר הם מבוצעים.
חלק משמעותי מן הבעיה הוא במגזר הערבי, אם בשל תוכניות בניין ערים מיושנות שאינן עונות על הצרכים ואם בשל זלזול מובנה במדינה ובחוקיה (אגב, בעיה דומה מסיבות דומות קיימת במגזר החרדי). אם המלצות קמיניץ ימומשו, רבים מבין ערביי ישראל ימצאו את עצמם משלמים את המחיר של עבריינות הבנייה ארוכת השנים: קנסות כבדים ואפילו הריסות משמעותיות. אין פלא, אפוא, שהרשימה המשותפת נלחמת בכל כוחה נגד יישום ההמלצות.
בעיית-משנה באותו תחום היא של הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב - שם מכובס לתופעה נרחבת של השתלטות בדואים על אדמות מדינה והקמת יישובים ללא כל אישור כחוק. ואז הם דורשים להכיר בהם, להעניק לגיטימציה לגזל רכוש הציבור ואף לתת להם שירותים כמו לאזרחים שומרי חוק. גם התופעה הזאת נהנית מתמיכה בלתי מסויגת של הרשימה המשותפת, וחלק מחברי הכנסת שלה אף השתתפו בפועל בהתנגדות אלימה ובריונית לביצוע צווי הריסה שהוציאו בתי המשפט. חאן אל-אחמר - אותו כפר שבנימין נתניהו מבטיח כבר שנים להרוס אחרי שכל בתי המשפט אישרו זאת (ולא מקיים) - הוא דוגמה נוספת לאותה תופעה, והפעם סמוך לירושלים.
איך כל זה קשור לעבירות רצח, סמים ונשק? קשור מאוד, כי כאשר האווירה הכללית היא של איש הישר בעיניו יעשה - אזי אכן איש הישר בעיניו יעשה. כאשר מנהיגי הציבור אומרים שזה בסדר לבנות שלא כחוק, אזי משתררת תפיסה לפיה זה בסדר לעבור על החוק. כאשר חברי כנסת תומכים בגזל קרקעות המדינה, אזי ניתן איתות שמותר להשתמש בנשק ובאיומים.
ודאי שמשטרת ישראל והפרקליטות נושאות באחריות להתגברות האלימות במגזר הערבי, בין היתר בשל הפחדנות שלהן מלפעול נגדה. אך חלק משמעותי, ואולי עיקרי, מן הבעיה מונח לפתחם של מי שבאים בטענות לכל העולם ואשתו: מנהיגות הציבור הערבי. אם הללו באמת רוצים להילחם בפשע, ייכבדו ויגבו את המלחמה בו בכל החזיתות - ולא רק בנושאים שמתאימים להם מבחינה פוליטית ותקשורתית.