השקת ספרו של אשר כנפו נערכת כמה ימים לפני פרשת השבוע 'ניצבים'. אני רוצה להתחיל את דבריי על אשר בניסיון למצוא פשר לקשר הזה בין צירוף הזמנים הזה, לפרשת השבוע, למילה המיוחדת 'ניצבים'. הפסוק בפרשה מציג לפנינו את העם לדורותיו: הנה עוברים בברית כל בני ישראל הניצבים בטקס, אלה שבהווה, וכולם יחדיו עם כל הדורות שהיו ואלה שיבואו.
לכן הכתוב מציין 'עוברים בברית' ולא רק 'כורתים ברית': העם לדורותיו עוברים באותו ציר היסטורי רב דורי. כולם יחדיו.
מה פשר המילה 'ניצבים', היכן עוד ראינו הופעה של פועל זה? נלך לרגע לסיפורה של חנה, ואולי נמצא סוד מקשר בין הסיפור של חנה לעמידתו של הסופר אשר כנפו: מה אומרת חנה כשהיא מציגה עצמה לפני עלי? חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה - שמואל א' פרק א' פסוק כ"ו. ומיד לאחר מכן ממשיך הכתוב: וְחַנָּה - הִיא מְדַבֶּרֶת. יש אמירה שהיא ללא מילים. ניצבת נכוחה, עומדת על המשמר, מתעקשת לקבל את שלה. וראינו זאת גם בפרשת שמות - ותֵתַצַב. אחותו של משה ניצבת... עומדת על המשמר.
ובימים אלה של תשרי כולנו זוכרים בחיל וברעדה את המשפט המרגש בפיוט של ראש השנה - חון תחון על בניך... לפניך ניצבים. דרוכים על המשמר, מבקשים לשמור על הקיום. כעם לפנינו יהודים השומרים על זהותם, חייהם, על הבית השלישי.
בסיפורים של אשר כנפו נמצא את המחבּר מתאר פנים שונות של העם היהודי, זוויות של מתח בין גאולה לגאולה. אשר כנפו דרוך בכתיבתו הספרותית, ניצב על משמרתו, מבקש להנחיל לנו תפיסה, משנה יהודית. חרד לדור הבא, לבית השלישי.
קיום שברירי
בספר 'גשם נדבות' גלריה של סיפורים, ואבקש להתמקד ברשימה זו בסיפור 'ביתו השלישי': סיפורו של אשר כנפו עוסק במקומה של הגולה בחייו של היהודי. שאלה זו העסיקה תמיד את היהודים, מאז גלו ממולדתם.
מכיוון שהגלות נמשכה תקופה ארוכה, ניסו היהודים להסביר לעצמם את קיומם כגולים. המצב הזה לא נתפס כקיום מועדף ליהודי. היהודים סבלו מן המצב המורכב, מן התחושה שהם עם מפוזר, חי בקצוות שונים של העולם רחוק מן הבית שלו. היהודים גילו בשנות הגלות, עד כמה רב הסבל בקיום השברירי ללא עצמאות וללא ריבונות במולדתם.
יהודים בכל מקום שחיו בו גילו את הזרוּת ואת ההשפלה, את המעמד הלא נורמלי, להיחשב לבן בלי בית, לעתים אפילו למנודים. בקיום בגולה. הדרך להיגאל מחיי גלות הייתה לנסות להשתלב בארץ מגוריהם, כל עוד אין מדינה ליהודים. היו גם שניסו להפוך את ארץ המגורים למולדת, ובתוך תוכם ויתרו על החלום לשוב לארץ המולדת האמתית.
ברור, שהתנועה הציונית סירבה להשלים עם הגלות. היא שאפה כל הזמן להשיב את העם למולדתו, לכונן מדינה שתהיה מרכז לאומי לעם בארצו, וגם לעם בגולה עד שובו אליה. לא פעם היסטוריונים בוחנים את הסוגיה, מדוע במשך תקופה ארוכה לא שבו היהודים לארצם ונשאו עליהם את חרפת הגלות. היו תקופות בהיסטוריה, שהייתה הזדמנות לחולל תנועה לאומית ולשוב, אך זה לא קרה. תופעה זו מכונה "פרדוקס הגלות".
הסיפור של אשר כנפו 'ביתו השלישי' בוחן באמצעות סיפור, האם ניתן לקיים חיים יהודיים מכובדים בפזורה אוניברסלית, ללא פתרון של קיום מדיני של היהודים בארצם. הסיפור 'ביתו השלישי' מציג את היהודי המצליחן בגולה. שמו מרק ענתבי. הוא האמין בהשתלבות בסביבה, הוא עסק במקצוע שלא רווח בין יהודים, הוא הגיע לדרגה כה גבוהה של השתלבות, שזכה לכינוי: "גדול מאמני הסוסים שהיו למצרים". בשיא תהילתו, בזכייתו במרוץ הגראן פרי, הוא זוכה לתשואות ולגביע:
"כשבועיים קודם נישא ענתבי על כתפי מעריציו הנלהבים. בפעם השנייה באותו יום, זכה אחד הסוסים שאילף במרוץ הגראן פרי, לאחר שהקיפו אתו את ההיפודרום, הניחו אותו מול במת הכבוד, שם ישבו המכובדים אוהבי המרוצים וביניהם המושל של אלכסנדריה ורעייתו, שחבשה לראשה כובע רחב שוליים..." עמוד 154.
אויב העם
מרק ענתבי זוכה גם לראיון בבי.בי.סי. הוא נחשף ומספר על אהבתו לסוסים, ובשידור מספר בלהט על הדרך שלו בתחום זה של מרוצי סוסים. "מר מרק ענתבי, אתה נחשב היום לאחד ממאמני הסוסים הבכירים בעולם. מהו הסוד שלך"? "אהבה", ענה מרק בפשטות". עמוד 159.
התמימות שלו, האמונה שלו שהצלחה והישגים - הם פוליסת ביטוח, הם בעוכריו. תוך כדי שיחה גלויה עם המראיין, הוא מספר בטבעיות שהוא יהודי!
כאן מגיע הסיפור לאחד משיאיו, לשלב ההתפכחות. האלוף הנערץ מאבד את כל עולמו: לאחר שהוא מושלך לכלא, הוא עובר תלאות. כך הוא לומד שהיהודי בגולה אינו ריבון על חייו, והוא זוכה להתעמרות של גויים בו ובמשפחתו.
היהודי שהאמין בחבריו הלא יהודים, בהיותו חלק מן האומה המצרית, מגלה לפתע שזהותו העתיקה חזקה מכול. מרק מגלה, שבגלל מלחמת ששת הימים והתבוסה המצרית לצבא הישראלי, נעצרו רבים מבעלי המאה והדֵעה בקהילה היהודית. החוקר הראשי שמגיע לכלא, מידלאווי, נדהם ממעצרו, כיוון שהכיר אותו בעבר ונחשף להצלחותיו. נוצרה קירבה בין המשפחות שלהם.
"אבל למה נעצרת? אתה אחד האנשים המפורסמים באלכסנדריה. הייתי בהיפודרום לפני שבועיים וראיתי איך נשאו אותך בהתלהבות על כתפיים..." 159.
האלוף היהודי הנערץ הופך בבת אחת לאויב העם, עם נפילת תעלת סואץ בידי הצבא הישראלי. המשטרה מגיעה לביתו, רגע האמת מתקרב: "...הופתע מאוד כאשר שמע בוקר אחד מהלומות חזקות על דלת ביתו. הוא ניגש בבהירות ופתח. הוא לא נבהל משני השוטרים במדים ומן הגבר הלבוש אזרחית שעמדו שם.
מגילת גורל
"אתה מרק ענתבי, מאלף הסוסים"? זיעה קרה ניגרה בגבּו של מרק. אם חשב בתחילה שהם דפקו על דלת ביתו, כדי לקבל אינפורמציה כלשהי, עתה הבין שהוא בעצמו הנו נושא האינפורמציה. הוא הבין, ששום בשורה טובה לא תצמח מן הביקור הזה בביתו". עמוד 162.
הסיפור בנוי על שתי עלילות מקבילות. מרק ענתבי נזכר בגורלו של אביו. מתברר, שהמעגלים חוזרים על עצמם, משיקים, הגורלות מצטלבים זה בזה. גם האב ארתור ענתבי היה מצליחן בתחומו - הוא עסק במסחר בעתיקות ובסחר בחפצי אמנות. הסיפור של האב מזכיר את סיפור של מוזס וילהלם שפירא, שפתח חנות לממכר עתיקות ברחוב הנוצרים בעיר העתיקה והואשם במכירת עתיקות מזויפות, שקיבל מפסל של חפצי עתיקות שהם חיקוי לממצאים ארכאולוגיים.
עלילות חייהם הם מהדורות של אותה מגילת גורל: גם במקרה של ארתור, הפסל של העתיקות המזויפות לא נחשף, וארתור זוכה להשפלה וסבל. מרק ענתבי מבקש מהחוקר מידלאו'י, שיסייע לו להשתחרר.
מעניין לעקוב כאן אחר הדו-שיח ביניהם. השיח הזה חושף את החשיבה של יהודי בגולה, של יהודים שהאמינו באותה רוח אמנציפציה, שתעתעה גם ביהודי אירופה:
"חיי במצרים הגיעו לקצם. לפני זה הייתי ענתבי, מאלף הסוסים הנודע, עתה אהיה 'יהודי', יהודי מסומן שאפשר לרדוף אותו, להכניס אותו לבית סוהר ללא משפט, להכות אותו, לבזות אותו, להעלים אותו ואפילו להרוג אותו בחשאי. ואני כל כך אהבתי את הארץ הזאת, את מנהגיה, את אנשיה! והמקצוע שלי? הוא כל חיי...לאן אפנה? לישראל? איני רוצה להגיע לישראל מתוך חוסר ברירה. יהודי צריך לראות את ישראל כאידיאל שיש לשאוף אליו, ומה לעשות שלא נדבקתי בחיידק הציוני"... - עמוד 167.
לא בית אמיתי
שלבי ההתפכחות הם איטיים. גם כשהוא חושב על יציאה ממצרים, אין בו כוונה לעלות לארץ. הוא קורא לשאיפה לעלות לארץ 'החיידק הציוני'. עדיין אין בו הזדהות עם חלום השיבה לארץ.
ההיסטוריה לימדה אותנו שהיה קשה ליהודים להבין שהגולה אינה בית אמיתי. במקרים בגולה, יהודים נאלצו לשלם בקשיש כדי לקבל הטבות או שחרור מן הכלא. החוקר מקבל אליו כספים דרך אשתו של מרק ענתבי, כדי לשפר את מצבו בכלא, וכדי לאפשר לו דרך מילוט.
כל ניסיון לבקש הקלה ללא כופר כספי, נענית באיום שייגזר עליו מוות, ונרמז לו על-ידי החוקר מידלאוי שגורלו יהיה כמו מרזוק ועזאר, שריגלו לטובת ישראל ונתלו:
"אינך יודע על מה אתה מדבר, ידידי. המשפט שלך יכול להביא לתוצאות האיומות ביותר. אני מכיר את המערכת שלנו. הם יביאו עדי שקר שיישבעו שראו אותך מדבר עם האויב הציוני, לא פחות ולא יותר. מה אתה רוצה? שיגזרו עליך מאסר עולם או גרוע מזה? זכור את מה שקרה לעזר ומרזוק שמצאו את עצמם תלויים". עמוד 171.
מידלאוי פועל למען מרק, אך המציאות מוכיחה, שלא היה נקי כפיים במעשיו. לא אחשוף כאן את השתלשלות העלילה, כדי להימנע מספוילר.
אשר כנפו מציג כמספר מחויב לאמת הפנימית שלו - סיפור של יהודי בגולה, סיפור שיש בו את המסר של שלילת הגולה. המסר הוא, שאין אפשרות של קיום יהודי בגלות. גם אם טוב ליהודי, הטוב הזה הוא קצר מועד.
רדיפה אנטישמית
כולנו זוכרים את סיפורו של ולתר רתנאו, שהיה שר חוץ בממשלת גרמניה, אך נרדף עקב היותו יהודי, על כי הגיע למשרה כה בכירה, וסופו היה שנרצח ביונ 1922 בעת כהונתו. ויש מקרים דומים בהיסטוריה היהודית.
לאורך הגלות הארוכה, שליוותה את חיי העם היהודי, הייתה גם טענה שהיהודים אינם מעוניינים להיחלץ מן הגלות. לאורך כל חיי היהודים בגולה, הם ספגו עלבון והשפלה, וכאשר הגיע המועד הם זכו לרדיפות ולגירושים. מרק ענתבי משקף בסיפור של אדם אחד את הגורל היהודי. גם הוא וגם אביו היו מצליחנים יהודים בגלות, אך נפלו בבוא העת מאגרא רמא לבירא עמיקתא. התווית של 'יהודי' רדפה אותה, והם הוכּו ונרדפו כיהודים. האנטישמיות רדפה את היהודים בכל ארצות פּזוריהם.
בדורנו התברר, שהרדיפה האנטישמית אילצה את היהודים לעלות לארץ ישראל. לאחר הקמת המדינה קם מרכז טריטוריאלי יהודי. ולאחר גלות ארוכה ידעו היהודים שיש להם מקלט בטוח ביום סגריר. כאשר יהודים מגיעים לארצם, מתבטל מצב הזרות בינם לבין שכניהם. התפיסה הציונית הוכיחה עצמה כנכונה: כינוס היהודים בארצם שלהם, קיבוץ הגלויות בארץ המולדת הישנה הוא הפתרון לבעיה היהודית.
פתרון זה הוצע בספרו של הרצל 'מדינת היהודים', והוא אומר בפסקה הפותחת של ספרו: הרעיון שאני מציע לכם בספר זה הוא רעיון ישן נושן. הוא קרא להחזרת היהודים לארצם, וטען שקיומם בתוך גויים מעורר שנאה כלפיהם. סיפורו של מרק ענתבי מייצג את הגורל היהודי. הוא נופל מרום מעמדו ומוכה ומושפל, עוברת עליו תקופה נורא של סֵבל: לא נחשוף את תלאותיו ונדודיו.
ועם זאת יש לאמר: מרק ענתבי מסיים את חייו בארץ ישראל. לא במקרה הסיפור נקרא "ביתו השלישי". מרק עובר שלושה גלגולים, וישראל היא ביתו השלישי. אך השם הוא סמלי: עם ישראל חזר לארצו בדורנו, והבית הזה הוא הבית השלישי.
