ביבי,
בוא נדבר רגע בגובה העיניים. כאילו היינו על המרפסת בבית הוריי לפני כ-55 שנים. לא תאמין לי, אבל אני חש מועקה לראותך בקרב הבלימה שנידון לתבוסה.
אני רואה איך אתה מנסה פריימריז מביכים בליכוד - ונסוג; מלחמה בעזה - ונסוג; סיפוח ביהודה ובשומרון - ונסוג; התחייבות עם נדר לתמוך בך בגוש הימין - ונסוג;
אתה מופתע? האם לא כתבתי לך בחודשים האחרונים שכך בדיוק יארע לך, ואל תאזין לחנפים מהחצר הביזנטית שנשבעו לך אמונים כאילו אהבתם אליך אינה תלויה בדבר. לא כי אני חכם ממך. להפך, אתה הרבה יותר חכם ממני. אבל אני ראיתי בנפול האריות. ראיתי את דוד בן-גוריון ניצב ושואג בכנסת ואיש מסיעתו אינו נחלץ להגנתו;
את משה דיין צונח כמו בפסוק ההוא בישעיהו "איך נפלת משמיים הלל בן שחר, נגדעת לארץ חולש על גויים"; את
מנחם בגין בהתעטף עליו נפשו רווי ברגשי חרטה בנפול הבנים במלחמת השולל בלבנון.
זהו, יש רגע כזה. יש דפוס התנהלות בלתי נמנע כזה. יש גסיסה פוליטית בלתי נמנעת (באורח אישי אני מאחל לך 120 שנים טובות ופוריות ומשמעותיות). צריך לדעת ללכת. צריך לצעוד לפני עצמך אל המקום הבלתי נמנע, שהוא משכן הנשיא עם מכתב הפרישה.
אני מתבונן בך ואתה בעיניי כמו מי שהיה אלוף באיגרוף, ששולח את השמאלית ואינו פוגע, ושוב שמאלית ושוב אינו פוגע, והוא הולך ונחלש מול יריבו. אתה עדיין חזק. אתה עדיין יכול לסיים בעסקת טיעון קלה (דע לך שכל ידידיי מפצירים בי לחדול מלתמוך בה. הם אומרים כנראה בצדק כי יש להענישך על המעשים הרעים שעשית, אבל אני במין סנטימנט כזה אומר - נו, שיהיה קלון קטן ועונש זעיר, ושלום ולא להתראות בזירה הציבורית).
וגם אם איני צודק איני לבד. יש ישראלים רבים שזוכרים גם את מעשיך החיוביים כראש ממשלה ומבקשים לסיים את כהונתך כל עוד אינך במצב "גרוגי". אז קח אוויר כפליים מהרגיל, ואל תאזין לשוחרי טובתך ביושר ובשלא ביושר, ופרוש כשאתה עוד אהוד בחלק ניכר מהציבור, כשאתה על רגליך ולא על אלונקה פוליטית.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
