העליון זיכה מרצח קורבן ל"קנטור"

אדם שהרג במהלך קטטה אדם אחר זוכה מאשמת רצח בשל העובדה כי קודם להריגה הוא נפל קורבן ל"התגרות היסטרית" מצד בנו של ההרוג.

בית המשפט העליון קיבל (ה', 26.07.07) את ערעורו של יצחק אסיקוב על הרשעתו ברצח הינריך שפרין ז"ל. השופטים לוי, ארבל וג'ובראן, קבעו כי אסיקוב הרג את הינריך שפרין ז"ל לאחר שנפל קורבן ל"התגרות היסטרית", מצד בנו של הקורבן, איליה שפרין. התגרות זו גרמה לאובדן "ביקורת מחשבתית" עד להפקעת "יכולת הרצייה". השופטים הורו להרשיע את אסיקוב בהריגה ולדון בגזר דינו.

ב-17.04.02 נסעו שני רכבים מכיוון גן שמואל למחלף קיסריה. ברכב אחד נסע המערער יצחק אסיקוב, אשתו ובתו אינה וליזה איסיקוב, וחברו הקרוב אהרון יגודייב. ברכב השני נהג איליה שפרין. לצידו של איליה ישב אביו המנוח, הינריך שפרין ז"ל, ובמושב האחורי ישבו אמו, סבטלנה שפרין, זוגתו של איליה, מרגריטה וולק, ובתהּ יוליה. אלה האחרונים עשו דרכם חזרה לביתם לאחר פיקניק משפחתי במהלכו לגמו בקבוק ומחצה של יין.

נהגי שני הרכבים הסתכסכו במהלך הנסיעה על-רקע תחושה של נהיגה מסוכנת של שפרין. באחד הרמזורים הם עצרו ואסיקוב גידף את שפרין והעיר לו על אופן נסיעתו. בהמשך הנסיעה ביקש אסיקוב להתרחק משפרין ואף עצר את רכבו בשולי הדרך כדי לאפשר לשפרין להתרחק אך שפרין עצר את רכבו בצמוד לרכבו של אסיקוב. אסיקוב נטל לידו את אקדחו ונותר ברכב.

שפרין ואביו המנוח יצאו מרכבם התקרבו לרכבו של אסיקוב ושלפו אותו ממנו בכוח. שפרין תקף את אסיקוב, חבט באגרופו בפניו והפילו ארצה. אסיקוב איבד את הכרתו למספר שניות

אסיקוב התאושש מעלפונו, חש כי הושפל לנגד עיני משפחתו, נעמד ושלף את אקדחו. סבטלנה ראתה זאת, יצאה מרכבה וניגשה לאסיקוב. היא אחזה בידו וניסתה למנוע ממנו מלעשות שימוש בנשק, אך אסיקוב השתחרר מאחיזתה וירה בבטנה. או אז, התקרב אסיקוב לשפרין, נעמד מאחוריו וירה בו בכתפו. המנוח, שניסה להתקרב לאסיקוב, נורה אף הוא, לא פחות מארבע פעמים. שני כדורים פגעו בחזהו וגרמו למותו. לפחות ירייה נוספת אחת נורתה גם לעברן של מרגריטה ובתהּ, אולם הן הסתתרו מאחורי הרכב וניצלו. היריות פסקו רק לאחר שבתו, ליזה, קראה למערער לחדול ממעשיו, ולאחר שעוברי אורח שהגיעו למקום כיוונו לעברו את נשקיהם".

אסיקוב הורשע ברצח בכוונה תחילה ונשלח למאסר עולם. כאמור, בית המשפט העליון קיבל את הערעור של אסיקוב שהוגש באמצעות סניגוריו עוה"ד רויטל סויד ויחיאל לאמש וזיכה אותו מאשמת רצח בכוונה תחילה. השופטים כתבו בהחלטה, כי אסיקוב "היה נתון לרצף התגרויות שהלך והסלים מצד איליה והמנוח. אלה האחרונים עקפו את רכבו בפראות, עד שבשלב מסוים החליט אסיקוב להינתק מהם ועצר את רכבו בשולי הדרך. בתגובה, עצר איליה גם הוא את רכבו, ובסיוע אביו המנוח הוציאו את המערער מרכבו. זאת עשו בכוח, תוך שהם משמיעים לעבר אסיקוב גידופים והכל לנגד עיניהם של בני משפחתו, שנותרו ישובים ברכב".

השופטים הוסיפו, כי "אסיקוב לא הגיב באלימות לכל אלה, והאמת תאמר שניתן להבין מדוע נהג כך נוכח נחיתותו - הפיזית והמספרית - מול תוקפיו. אחת המכות שספג אסיקוב היתה כה חזקה עד שהובילה לעלפונו. רק כששב להכרתו - ולאחר ששמע את זעקותיה של בתו - שלף המערער את האקדח ועשה בו שימוש".

תוצאות התנהגותו של אסיקוב היו טראגיות, נכתב בהחלטה, "חברה שומרת חוק, שערך קדושת החיים הוא נר לרגליה, אינה יכולה להשלים עם התנהגות מהסוג בה חטא אסיקוב, ועם מעשי נקם אישיים על-רקע תחושה של פגיעה בכבוד. ראוי להוקיע גם את התנהגותם האלימה של איליה ואביו המנוח - התנהגות בריונית שעלולה היתה להסתיים אף היא בתוצאה קטלנית. אולם בסופו של יום, השאלה הצריכה לעניין היא אם ניתן לומר כי 'אדם מן היישוב' - לו היה נקלע לתרחיש דומה - היה עלול לפעול בדרך דומה לזו בה נקט אסיקוב? חוששני כי תשובה שלילית לשאלה זו תצמצם את מושג הקנטור בצורה שקשה להשלים עמה. האדם הסביר אינו יצור על אנושי. כאשר עצמת ההתגרות היא חזקה, אף הוא עלול לאבד את שיקול הדעת ולפעול בלהט היצרים. תוצאה זו אינה מרמזת על כך שכל אדם סביר נוהג בדרך זו או שראוי כי כך ינהג. אף אין בה, חלילה, כדי להצדיק את אסיקוב".

מדובר באחד מאותם מקרים נדירים "בהם הנאשם מגיב להתגרות שהופנתה כלפיו בצורה היסטרית, ללא ביקורת מחשבתית, עד שהדבר מפקיע ממנו את יכולת הרצייה (להבדיל מהפקעת המודעות והיכולת לצפות את הנולד). כזהו עניינו של אסיקוב, שעל מצבו הנפשי בעת הירי ניתן היה ללמוד מכך שהוא כלל לא שמע את היריות שנורו כלפיו על-ידי העד שמשון בעז, ומכך שמיד לאחר הירי, משהבין את תוצאות מעשיו, מלמל 'מה עשיתי'".

השופטים החליטו כאמור לזכות את אסיקוב מאשמת רצח בכוונה תחילה והורו להרשיעו בהריגה. עוד קבעו כי "השינוי בהרשעה מחייב לגזור מחדש את העונש שהושת על אסיקוב, ולפיכך, יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לשמיעת הטיעונים לעונש ולגזירת הדין".