מדוע נקראת מלחמת יום הכיפורים כך

במחקר שערכתי ושפורסם בספר "מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס" (2014), הצגתי מבחר דימויים שהוצמדו למלחמה שפרצה ב-6 אוקטובר 73, בימים הראשונים שלה, כאשר היא הובאה לידיעת הציבור בנאומים רשמיים של בכירי צה"ל והמערכת הפוליטית. אחד הדימויים שנעשה שכיח עם פרוץ המלחמה, היה "מלחמת יום הדין".

שר הביטחון משה דיין, היה הראשון שבחר להתייחס למלחמה בסגנון זה. מטבע הדברים, הוא העדיף להשרות בחזית ובעורף תחושה אופטימית. כידוע, לפי המסורת היהודית ביום הכיפורים נקבע גזר דינו של אדם לחובה או לזכות, ומנהג הבריות הוא לאחל זה לזה, "חתימה טובה"; "שייגזר דינך לזכות". במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב, שהתקיימה למחרת פרוץ המלחמה בתל אביב, אמר דיין: "... בסיני איבדנו מספר עמדות ויש אבדות לכוחות צה"ל, אך לאויב נגרמו אבדות רבות... הקרבות קשים אך ייגמרו בחתימה טובה".

גם בקרב שורות צה"ל נעשה שימוש בדימוי - "מלחמת יום הדין". עם פרוץ המלחמה נדמה היה שזה הכינוי הרשמי שהעניקו מפקדיו הבכירים של צה"ל למלחמה. הוא שובץ בנאומו הראשון של הרמטכ"ל רב אלוף דוד אלעזר, ששודר לאומה עם פרוץ המלחמה, והיה שכיח בכתבות וסיפורי הגבורה שהופיעו בחלק מהעלונים תחת הכותרת "סיפורי יום הדין".

דימוי מתחרה שהיה שכיח בימים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה היה: "מלחמת מעטים מול רבים". הדימוי "מלחמת מעטים מול רבים", נרמז בתדירות גבוהה בהתבטאויות של בכירי צה"ל, שהופצו באמצעות עלונים, כמו דף לחייל, פקודות יום, דפי קרב ודפי הסברה. לדוגמא: בדף לחייל, עלון שחולק לחיילים בחזית, דובר ביום השלישי למלחמה על, "גילויי גבורה של מעטים נגד רבים." (דף לחייל, 8.10.1973) ובמועד מאוחר הרבה יותר, הדימוי "מעטים מול נחשולי פלדה ואש." - הופיע בפקודת-יום ליום גייסות השריון (29.10.73). ובאותה פקודת-יום נאמר גם, "אתם, אשר ניצבתם מעטים מול רבים, בין ישראל ובין מבקשי נפשה". התבטאויות דומות הופיעו גם בדף קרב של מׅפְקדת האוגדה (15.10.73) והנחיות ההסברה למפקד מיום 7 באוקטובר 73', בׇהקבלה שבין מלחמת יום הכיפורים למלחמת תש"ח, "לבדנו. כמו תמיד, כמו ב-1948". וגם בהשוואת אחדותם של ה"מעטים" מול האויב, במלחמת "ששת הימים", כך: "כמו במלחמת ששת הימים מתגלה העם במלא תפארתו נכון לכל" (7.10.1973). הדימוי "מלחמה כבדת דמים" שימש את שר הביטחון, משה דיין, ביום השלישי למלחמה.

מעטים מול רבים

אחרי שלושה ימים של מסרים אופטימיים שנועדו לחזק את המורל בחזית, כאשר הציבור עדיין לא היה מודע לגודל האסון והמחדל, הכריז דיין שהמלחמה גבתה מחיר דמים רב בשלושה ימים. דיין השתמש בדימוי "מלחמה כבדת דמים" שהשרה תחושה פסימית. אבל חיילי צה"ל הצליחו מאותו יום והלאה ל"הפוך את הקערה על פיה" ולעבור ממצב של מגננה למערך של מתקפה. למרות זאת, יש לזכור שההצלחה גבתה מחיר גבוה של כ-2,800 הרוגים.

בסיומה של המלחמה שפרצה ביום הכיפורים תשל"ד, היום החשוב ביותר בלוח העברי, היא קיבלה את שמה, "מלחמת יום הכיפורים". כפי הנראה, משום שהוא מחבר בין "מלחמה" לבין "היום בלוח העברי" שבו נחרצים גורלות של בני אדם. ובמקרה זה, של עם ישראל כולו.

יוצא מכך, שהדימוי "מעטים מול רבים", שהיה שכיח בתרבות עוד בימי היישוב היהודי בישראל ובמלחמת תש"ח, והדימוי "מלחמת יום הדין", שמצמצם את טווח המשמעויות לאלו שבבסיסן מסר משפטי ואף דתי - שני דימויים אלו נותרו בשולי השיח ובמהלך הזמן נשכחו. כך גם הדימוי, "מלחמה כבדת דמים", המשדר מסר טרגי של שדה קטל.

לעומתם, "מלחמת יום הכיפורים", הוא שם שכולל בתוכו מסר נטול מטען שלילי מובהק: יום כיפורים. נהפוך הוא, המסר שלו היה ותמיד יהיה: קיים תמיד סיכוי לסוף טוב, לגזר דין: זכאי.