|   15:07:40
דלג
  שמחה סיאני  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

אהיה כפרה עליך

התיישבנו מסביב לשולחן ואימא מזגה את מרק העוף הסתכלתי על הירך הדשנה שהונחה בצלחתי וחשבתי על התרנגולת שלנו איך אתמול התרוצצה חפשייה בחצרנו וניקרה זירעונים שפיזרתי עבורה ביד נדיבה
08/10/2019  |   שמחה סיאני   |   יומני בלוגרים   |   חגים ומועדים   |   תגובות
רחמים [צילום: פלאש 90]

חנה ויוסף סיאני ז"ל

מאז ילדותי, אני נזכרת בגעגועים מהולים בעצב, בהכנות ליום הכיפורים בשכונת ילדותי "נחלת צבי", הסמוכה ל"מאה שערים" בירושלים. סצנת שחיטת התרנגולות לכפרות נחרתה בזיכרוני עמוקות, שכן בעטיה לא ישנתי לילות רבים לאחר מכן.

אבי, הרב יוסף חיים סיאני זצ"ל, מלבד היותו סופר סת"ם, חזן ואמן, היה גם שוחט. רבים מבני השכונה היו באים לחצרנו לשחוט את התרנגולות, אחרי שסובבו אותן מסביב לראשי בני משפחותיהם ובפיהם ברכה, שהתרנגולות תהיינה כפרה על כל בני הבית.

אני זוכרת את אבי פותח קופסת עץ מלבנית, בעלת שני צירי ברזל ונוטל מתוכה, בחרדת קודש, סכין רחבה וחדה ביותר. הסכין הייתה מונחת על פיסת בד צחורה. אבי היה מגיש את החלק הקהה של הסכין לפיו ותופס אותה בין שיניו הצחורות והחזקות.

התרנגולות היו יפות במיוחד: לבנות, דשנות וציצתן היפה הייתה ניצבת סמוקה על ראשן ככתר מלכות. כל כך אהבתי את התרנגולות האלה. זכרתין מתרוצצות חופשי בשכונתנו, מנקרות פה ושם תולעים וזירעונים... ואנו, הילדים, לעתים מעשה משובה, רודפים אחריהן, מנסים לתופסן - והן מנתרות בזריזות, חומקות מידינו הקטנות בקול קרקור מחריש אוזניים. ואילו כאן, בחצרנו הקטנה, התכנסו בעליהן ונשאו אותן, מי תחת בית שחיו ומי בתוך סל מחורר, והביאו אותן לשחיטה! המולת השכנים הייתה נמהלת בקרקוריהן והמהומה הייתה רבה.

מאד פחדתי מטקס שחיטת התרנגולות וניסיתי להתחמק ולתרץ לאבי תירוצים, אך הוא עמד על כך שאהיה נוכחת ושאסייע בידו. הייתי מביאה כסאות לקשישות שעמדו בתור ולא יכלו לעמוד על רגליהן לאורך זמן. מים זורמים וברזים לא היו בבתי השכונה באותם ימים והיינו קונים מים בפחים. הייתי נוטלת מים מהזיר (כד חרס גדול שבו היינו מצננים מי-שתיה) ממלאת בזהירות את כוסות הזכוכית הדקות שלנו במים צוננים ומחלקת לממתינים בתור לשחיטת התרנגולות.

חלוק לבן

"אסור לאבד אף טיפה"! הייתה מזכירה לי אימא בכל עת. "כל טיפת מים יקרה מפז, בייחוד בירושלים. הו, כמה סבלנו מחוסר מים במצור על ירושלים, במלחמת השחרור, רק אלוהים יודע... ועכשיו, תודה לאל, יש לנו מים בשפע, אך אף פעם לא נשכח את הימים הקשים שעברו עלינו".

הנשים שעמדו בתור, היו מדברות ומספרות זו לזו על המטעמים שהכינו לארוחה מפסקת. זו המליצה על אכילת סלופה (פיתה תימנית) עם סמנה (זבדה), השנייה אמרה שתכין מרק עוף מהתרנגולת הדשנה שאחזה בידה. אישה אחרת אמרה לאמא, שהיא שותה לפני הצום גישר (משקה העשוי מקליפות קפה גרוסות עם חוו'ייג (לקפה - שם כולל לתבלינים טחונים המורכבים מזנגוויל וקינמון), אך בלי סוכר, כי הסוכר מצמיא...

בינתיים אבא, לבוש בחלוק לבן ומגוהץ, כמו נתון בעולמו הבלעדי. ההמולה שמסביבו ממנו והלאה והוא אינו שומע את הקולות שמסביב. היה מתרכז בתרנגולת, תופסה ביד איתנה, מכופף את ראשה לאחור, מורט מספר נוצות מגרונה, כדי שיבחין היטב בעורק הראשי, ואחר כך ממלמל ברכה, כשהסכין עדיין נתונה בין שיניו. כשסיים לומר את הברכה, נטל את הסכין מפיו וחתך את הווריד שבגרון התרנגולת בקלות, במהירות ובמיומנות מאין כמוה. הדם היה נוטף על תלולית העפר שהכנתי לאבא מבעוד מועד. אבא היה מכסה בחול את הדם ומברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי הדם". אחר כך היה משליך את התרנגולת לרצפה, כדבר שאין חפץ בו, מנקה את הסכין בקפידה ואני הייתי יוצקת מים על ידיו, מהנטלה שאימא הכינה עבורו עוד משעות הבוקר המוקדמות.

אבא היה מקנח את ידיו במגבת, כמו רופא הרוחץ את ידיו לאחר שטיפל בחולה והתכונן לטפל בתרנגולת הבאה בתור. לא הבנתי איך אבי, שהיה ידוע כאדם רגיש ועדין, מסוגל בשלוות נפש כזאת לבצע מעשים כה אכזריים, לשחוט תרנגולות מבלי להניד עפעף! כעסתי עליו בלבי ולא השלמתי עם מעשיו.

הייתי ילדה קטנה, עדיין לא מלאו לי חמש שנים, והמראה שנגלה לעיני היה מחריד. בליל של תרנגולות צחורות, מוכתמות בדמן, עיניהן מתגלגלות בחוריהן והן מפרפרות בייסורים ומותחות רגלים תוך כדי קרקור אחרון... זה היה נורא! האנשים נטלו את התרנגולות ברגליהן, צווארן השחוט התדלדל מטה ונטף טיפות דם. איש לא שת לבו אליהן ואל סבלן, מלבדי. השיחות אודות הצום נמשכו, עוד עצה קטנה, עוד פיסת רכילות עסיסית ועולם כמנהגו נוהג, אך לא עבורי.

רחמים גדולים

אט אט נתרוקנה החצר מאנשים ומתרנגולות. נותרו רק עקבות של חול, דם ונוצות שסיפרו את שאירע כאן לפני שעה קלה. עתה אבא התכונן לעשות את "טקס הכפרות" בביתנו. הוא קרה לשרה'לה, אחותי הקטנה, לאימא ולי, הושיבנו בצוותא ונופף מעל לראשינו את התרנגולת היפה, ששרה'לה ואני גידלנו בעמל כה רב, ואמר: "זאת חליפתכם, זאת תמורתכם, זאת כפרתכם. זאת התרנגולת לשחיטה תלך ואתן תיכנסנה לחיים טובים ולשלום".

שרה'לה ואני נתלינו זו בזו בבעתה, נדחקות ומכופפות את הראש, כמו מבקשות להיעלם בתוך האדמה שמתחתינו. התרנגולת צווחה מרות ושתי תחושות קשות עברו בי באותן הדקות: האחת - של פחד נורא מהתרנגולת, שלא תנקום בי את נקמתה ותנקר את ראשי ללא רחם במקורה החד והקשה. והשנייה - של רחמים גדולים עליה, כי ידעתי שעוד רגע קט היא מובלת לשחיטה.

אימא הבחינה בחרדתנו ואמרה לאבא: "יוסף, תעשה את זה בקיצור, הקטנות מפחדות". אבא הטיל בה מבט, כאילו ביקש להסותה, והמשיך לברך ולסובב את התרנגולת המסכנה מעל לראשינו. אחר כך נטל אותה לחצר והיא עברה את אותו טקס שעברו אחיותיה לפניה.

ללא אומר, הזדרזה אם לטאטא את החצר ושפכה מספר דליי מים ששאבה מהבור שניצב בפינת החצר. היא קרצפה את החצר עד שהבהיקה מניקיון ולא ניכרו בה יותר עקבות "השחיטה הגדולה". אבא הניח את התרנגולת בפיילה (גיגית מנחושת) ואמר לאימא, שתמרוט את נוצותיה. כי צריכים למהר ולבשלה לארוחה המפסקת.

אימא הביטה בי במבט מסוים, אני הנהנתי בראשי כמבינה דבר ואז אמרה לאבא: "הוי, יוסף, נזכרתי שאין לנו מים לבישול. כדאי שארוץ ואמלא שני פחי מים מהברז של רחל, לפני שתסגור את הדלת ולא תמכור מים יותר, והרי ערב חג היום". "תעשי את זה מהר ותחזרי למרוט את התרנגולת", אמר אבא.

סיפורים מרתקים

"אתה צודק. אני באמת צריכה להזדרז", אמרה אימא, הביטה בי שוב וקרצה לי בעינה. היא נטלה את קופסת הסיגריות "אסקוט" וקופסת גפרורים ותחבה אותם לכיס סינרה. אחר כך הלכה לחצרנו, נטלה שני פחי מים ריקים ופנתה לביתה של רחל, מוכרת המים. היה זה טקס קבוע של אימא, כל אימת שאבא ביקש ממנה לנקות תרנגולת. אם לא אהבה מלאכה זו, בייחוד בערב יום הכיפורים, ועם זאת ידעה מה יקרה לכשתתעכב אצל רחל...

רחל, שכנתנו, מכרה מים לכל תושבי השכונה. רק לה היה קו מים המחובר לעירייה. לאף שכן בשכונה מלבדה לא היו מים הראויים לשתייה. בורות מים היו כמעט בכל חצר, אך מים אלה שימשו אותנו לניקיון הבית והחצר בלבד. ברבות הימים, זכו כל אנשי השכונה לקוי מים מהעירייה.

עברה רבע שעה ואימא עדיין לא חזרה הביתה. אבא נטל את התרנגולת מהפיילה, והתחיל למרוט את נוצותיה בשיטתיות ובקפידה. הוא התחיל למרוט את נוצות רגליה, מתעכב מדי פעם כדי למרוט נוצה קטנה וסוררת וממשיך הלאה. אחרי מספר דקות גמר אבא למרוט את נוצות רגלי התרנגולת ואמר לי: "שמחה'לה, לכי תראי מה קרה לאימא שלך, מדוע היא מתעכבת". "בסדר, אבא", אמרתי והזדרזתי לצאת מהבית.

רצתי לרחל. אימא ישבה על ספסל עץ מוארך, צוחקת עם חברותיה שישבו מסביבה ומעשנת בעונג רב את הסיגריה הנצחית שלה. על ספסל העץ של רחל סופרו הסיפורים הכי מרתקים שניתן לשער. לנשים שבאו לקנות מים, הייתה הזדמנות פז לפתוח את סגור ליבן, לגלות את סודותיהן הכמוסים ביותר ואף לשמוע עצה טובה מהחברות. לעתים היו הנשים בוכות, משתתפות בצערה של המספרת ולעיתים, מצחקקות מאחורי כפות ידיהן, מרמזות בעדינות בעיניהן... והמבין יבין...

אימא אהבה ללכת לרחל ולהתעדכן ב"חדשות השכונה". כשראתה אותי, תלתה בי עיניה ושאלה: "נו, עד איפה הוא מרט". "אימא, הוא כבר מרט את הרגליים של התרנגולת". "בסדר, תלכי הביתה ותגידי לו שעוד מעט יגיע התור שלי. תאמרי, שיש כאן הרבה אנשים שבאו לקנות מים לחג ומיד אני באה". רצתי הביתה ואמרתי לאבא: "אימא מיד מגיעה. יש המון אנשים אצל רחל".

גנב בשכונה

אבא המשיך למרוט את נוצות התרנגולת. עקבתי אחריו בגניבה, שלא ירגיש שיש פה "מזימה קטנה". אחרי רבע שעה נוספת הביט בשעונו ואמר בפנים זעופות: "מה קורה לאימא שלך, עכשיו אלך לרחל ואראה מדוע היא מתמהמהת כל כך". "אני אלך, אבא", קפצתי ממקומי, "אּל תטריח את עצמך. ארוץ לעזור לאם לשאת את פחי המים". הצצתי בתרנגולת ורצתי החוצה, עוד בטרם יספיק אבא לקום על רגליו.

אימא כבר לא ישבה על ספסל העץ. שני פחי מים מלאים ניצבו בסמוך לדלת הכניסה. אימא עמדה ליד רחל במטבח וראתה איך היא מכינה קציצות דגים. הן שוחחו אודות המקרה המצער שקרה לרוחל הזקנה.

"אימא, אימא", קראתי קיצרת נשימה, "אבא כועס מאוד..." "נו, כמה הוא כבר הספיק למרוט"? שאלה אימא. "הוא כבר הגיע עד לכאן", אמרתי והצבעתי על צווארי. "אוי ואבוי לי, אבא יכעס עליי כמו שצריך", אמרה ומיהרה להיפרד מרחל לשלום ולשאת את שני פחי המים הכבדים הביתה. למרות הפצרותיי לא התירה לי אם לעזור לה לשאתם.

לפני שפתח אבא את פיו בגערה, אמרה לו אימא: "הו, יוסף, אתה לא יודע מה קרה לשכנתנו רוחל מרת רבי לוו'י. נכנס אליה גנב הביתה". "גנב, בשכונה שלנו"? שאל אבא בפתיעה. "כן, מה שאתה שומע. גנב בשכונה שלנו! מסכנה מרת רבי לוו'י, כל כך זקנה וחולה. היא בקושי רואה מבעד למשקפיים עבות הקרן שלה... טוב שבמקרה נכנס אליה השכן הפרסי, הרווק, אתה מכיר אותו, זה שבא אליך לבית הכנסת וביקש 'להתפלל עם התימנים'. נו, שכחתי את שמו..." "אּת בטח מתכוונת למרדכי".

"כן, נכון, מרדכי. רצה שרוחל 'תפתח לו מזל' בקפה. כשנכנס לחדר שלה ראה את הגנב. חשב שגם הוא בא לפני החג 'לפתוח מזל' ושאל אותו: 'גם אתה בא אליה לפתוח מזל בקפה?'. ומה אתה חושב ענה לו הגנב? 'אני באתי לפתוח קופה!', כך אמר לו החצוף".

מלאכה רבה

לא הבין הפרסי מה שהגנב מדבר, אך רוחל, כשהבחינה בשכן שלה, נתמלאה אומץ והתחילה לצעוק: 'גנב, הצילו, הצילו!' והגנב נבהל, נשא רגליים וברח! לא תאמין, אבל מרדכי עדיין לא הבין מה קרה, עד שבאו השכנים והסבירו לו... איך ימצא הבחור הזה כלה? אני לא יודעת. רק אלוהים יכול למצוא כלה לתמים הזה".

"אני לא מבין את הגנב הזה", אמר אבא בהשתוממות. "מצא לו זמן לבוא ולגנוב לפני יום כיפור? אין לו יראת שמיים? גם כך זה חטא גדול, קל וחומר לגנוב לפני יום הדין". "הוא בטח כופר", קבעה אימא נחרצות. "כופרים לא מפחדים מאלוהים, כי הם לא מאמינים בו. וגנבים, פוחדים רק מהמשטרה"!

הדיבורים על הגנב השכיחו מאבא את כעסו. אימא הביטה בי וחייכה חיוך קטן ונבון. אחר כך התיישבה וסיימה את מלאכת המריטה. בעצם, לא נשארה לה מלאכה רבה, אך היא האריכה במריטת נוצות הגרון של התרנגולת והקפידה להוציא גם את הנוצות הקטנות שבהן, לשביעות רצונו המלאה של אבא שהיה, כאמור, קפדן ביותר.

לעת ערב, מילא ריח מרק עוף את הבית. אווירת קדוֶשה שררה מסביב. הרגשתי שאנו ניצבים בפתחו של יום הדין. אימא הכינה את הנרות על מגש מצופה כסף. שתי שמלות לבנות ומעומלנות, של שרה'לה ושלי, היו תלויות על דלת ארון העץ שלנו ונעלי לק שחורות הונחו מתחתיהן. אימא כיסתה את השולחן במפה צחורה, מעומלנת ומגוהצת וביקשה ממני לערוך אותו לכבוד הארוחה המפסקת.

התיישבנו מסביב לשולחן ואימא מזגה את מרק העוף. הסתכלתי על הירך הדשנה שהונחה בצלחתי וחשבתי על התרנגולת שלנו. איך אתמול התרוצצה חפשייה בחצרנו וניקרה זירעונים שפיזרתי עבורה ביד נדיבה. "שמחה'לה, תאכלי את המרק לפני שיתקרר", ביקשה אימא. "בסדר", אמרתי ולא יכולתי לנגוע בצלחת המרק.

כל אותו לילה נדדה שנתי. הייתי ישנה וערה חליפות. חלמתי שחצרנו מלאה תרנגולות שחוטות ונוטפות דם. הן הסתובבו אנה ואנה כשיכורות, מגלגלות עיניים, מחרחרות במלוא גרון, ואבי ניצב מעליהן: שוחט וזורק, שוחט וזורק... צרחתי אף אני בשנתי והתעוררתי מזיעה ורועדת בכל גופי.

מחר יחול יום הכיפורים!

תאריך:  08/10/2019   |   עודכן:  08/10/2019
שמחה סיאני
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  חגים ומועדים
עשרות אלפי מתפללים התאספו ברחבת הכותל המערבי לאמירת סליחות ערב יום הכיפורים. צפו בשידור החי מירושלים
07/10/2019  |  איציק וולף  |   חדשות
אגף התנועה במשטרה השלים את היערכותו ליום הכיפורים ולערב יום הכיפורים בכלל כבישי הארץ בדגש על הכבישים הבין-עירוניים. במהלך ימים אלה (ג-ד', 9-8.10.19) שוטרי אגף התנועה ייפרסו בצירים המובילים ויתנו שירות למשתמשי הדרך לצד אכיפה.
07/10/2019  |  עידן יוסף  |   חדשות
במחקר שערכתי ושפורסם בספר "מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס" (2014), הצגתי מבחר דימויים שהוצמדו למלחמה שפרצה ב-6 אוקטובר 73, בימים הראשונים שלה, כאשר היא הובאה לידיעת הציבור בנאומים רשמיים של בכירי צה"ל והמערכת הפוליטית. אחד הדימויים שנעשה שכיח עם פרוץ המלחמה, היה "מלחמת יום הדין".
07/10/2019  |  תרצה הכטר  |   יומני בלוגרים
מדי שנה מוזנקים צוותי מד"א להעניק טיפול רפואי ליותר מ-2,000 בני-אדם במהלך יום הכיפורים. מאות מהקריאות הן כתוצאה מתאונות במעורבות אופניים, קורקינט וגלגיליות, בהן נפגעים הרוכבים עצמם והולכי רגל, בהם ילדים, מבוגרים וקשישים. מאות מקרים נוספים המטופלים על-ידי מד"א הם של אנשים שמתעלפים כתוצאה מהצום.
07/10/2019  |  זכי הלר  |   כתבות
עצם רעיון התשובה, כלומר היכולת של האדם לתקן תקלות ולמחוק עבירות עד כדי הפיכתן לזכויות, הוא מהלך רוחני נשגב שהעולם לא הכיר עד למתן תורה. המוח האנושי לא היה מסוגל לתפוס את עצם קיומו של רעיון התשובה, שיש בכוחו להחזיר את הגלגל אחורנית, ולהפוך זדונות לשגגות ואף לזכויות. עד שלימדנו משה רבנו: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' א-להיך וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ" (דברים ל' ב').
06/10/2019  |  מנחם רהט  |   יומני בלוגרים
רשימות נוספות   /   חגים ומועדים  /  מי ומי  
צאו לדרך מוקדם: צפי לעומסי תנועה  /  איציק וולף
80% מהקונים: התפוח בישראל יקר מדי  /  עידן יוסף
שנה טובה משגרירות ארה"ב בישראל  /  עידן יוסף
למרות הכל - גאולה  /  איתמר לוין
הגיעו החגים אז "מתחפפים" לחו"ל  /  בעז שפירא
שנה חדשה  /  בלפור חקק
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
עידן יוסף
עידן יוסף
החופשי חודשי ב-42 שקל ש"מוכרת" שרת התחבורה לתושבי אילת ייטיב רק עם מי שיסכים להיות "כלוא" בתוך העיר    בפועל, אילתי שירצה להגיע לעיר אחרת בארץ יידרש לשלם 305 ש"ח - יותר מפי 2.7 מאשר...
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il