הבחירות לכנסת ה-22 הולידו מצב שבו אף צד אינו יכול להקים
ממשלה בישראל. לגוש הימין יש 55 ח"כים בלבד, 6 פחות מהדרוש להקמת ממשלה. לגוש הנגדי, גוש "רק לא נתניהו", יש אומנם 65 ח"כים, אבל המכנה המשותף היחיד בין חבריו, "רק לא נתניהו", אינו מאפשר למרכיבי הגוש הנגדי לפעול במשותף, להקים ממשלת שמאל, או אפילו להידבר זה עם זה.
מצב התיק"ו שהתקבל מוביל לשני רעיונות מתחרים: ממשלת "אחדות" - מה זה? - ובחירות שלישיות, שכל מה שהן עלולות לתת הוא בחירות רביעיות.
ראש הממשלה נתניהו נתון בצבת של שני אילוצים: פירוק גוש הימין-דתיים-חרדים משמעותו התאבדות פוליטית; ויתור על תפקיד ראש הממשלה הראשון בממשלת סירוגין ("רוטציה" בלע"ז) פירושו התאבדות משפטית. מכיוון שהוא חפץ חיים הוא חייב לפעול תחת שני האילוצים הללו.
בנסיבות אלה יש 3 אנשים שיש ביכולתם להביא להקמתה של ממשלה בישראל, לשרת בתפקיד בכיר ביותר - שר הביטחון - ולמנוע בחירות שלישיות. כל אחד מהם יש לו הרקע לקחת על עצמו את תפקיד שר הביטחון, ובלבד שירצה בכך ויבוא בראש קבוצה בת 6 ח"כים:
1. ח"כ בנימין (בני) גנץ, יו"ר כחול-לבן, רמטכ"ל לשעבר המכיר היטב את מערכת הביטחון. מי שמפריד בינו לבין אפשרות סבירה זו הוא
יאיר לפיד. אם יגלה גנץ אחריות לאומית וישתחרר מן הלפיתה של לפיד, הוא יכול לשמש שר ביטחון לצד ראש הממשלה נתניהו, לרכוש ניסיון מיניסטריאלי שאין לו, וכעבור שנתיים להיכנס לנעלי ראש הממשלה.
2. ח"כ
אביגדור ליברמן, יו"ר
ישראל ביתנו, שר ביטחון לשעבר המכיר את מערכת הביטחון.
3. ח"כ
עמיר פרץ, יו"ר העבודה-גשר, שר ביטחון לשעבר המכיר את מערכת הביטחון.
4. כל אחד משלושת הח"כים הנ"ל, אם יגלה אחריות, יש בכוחו להוציא את ישראל מן המלכוד הפוליטי שבו היא שרויה. מי יהיה הראשון מביניהם שייענה לאתגר, יקבל על עצמו את תפקיד שר הביטחון, ויפתור אותנו מהצורך בבחירות נוספות?
