לפי דיווחים בתקשורת רוסית וערבית, רוסיה מנעה מישראל לתקוף מטרות בסוריה פעמים מספר בשבועות האחרונים. הדיווחים לוו בכותרות מהדהדות שעיקרן הוא, שאף על-פי שראש הממשלה,
בנימין נתניהו, מיהר למוסקבה על-מנת לסבר את אוזנו של הנשיא
ולדימיר פוטין ולפעול לשימור חופש הפעולה הישראלי, יחסי רוסיה וישראל כבר נסדקו.
כמעט במקביל, הודיע פוטין שהוא צפוי לבקר בישראל. הוא גם אירח משלחת של קרן היסוד (המגבית היהודית) וציין, כי מבחינתו ישראל היא מדינה דוברת רוסית בשל ריבוי העולים בה משטחי בריה"מ לשעבר. פוטין הדגיש גם באופן כללי את הפריחה ביחסים בין המדינות. על-רקע הפרסומים הסותרים, הצופה מהצד עשוי לתמוה לגבי יחסי ישראל-רוסיה והאם הם מתדרדרים או משתפרים.
למרות דבריו של פוטין, ייתכן בהחלט, כי הדיווחים על ההפרעה הרוסית לפעילות הישראלית נכונים. אין לראות בחמימות המאפיינת לאחרונה את היחסים הדו-צדדיים בין ישראל ורוסיה, המלווים בקשרים טובים בין מנהיגי המדינות, סימן לכך שמבחינת רוסיה הרשות נתונה בנוגע לפעילות ישראלית צבאית בסוריה. הרוסים שבו והביעו מורת רוח מהמתקפות הישראליות בשטח סוריה, אשר לדבריהם גוררות תלונות נשנות מצד הסורים על כך שרוסיה אינה מגינה עליהם מפני ישראל.
יש לשים לב, עם זאת, לדקויות שבדיווחים לפיהם הפגיעה שהרוסים מנעו לכאורה, היא בנכסים של ממשל אסד. גם במקורות התקשורתיים העוינים ביותר לישראל לא נטען, כי היעד שניצל מהתקפה ישראלית היה יעד אירני. ההתקפות הישראליות נגד מטרות אירניות אינן מנוגדות לאינטרסים רוסיים, ובמידה רבה אף עולות איתן בקנה אחד. המציאות הדינמית מחייבת התאמות בהוראות היוצאות מהקרמלין למען שימור האינטרס הרוסי, אך לא חל שינוי בעקרונות הנגזרים מאינטרס זה, המנחים את הרוסים לפעולה בסוריה בפרט ובמזרח התיכון בכלל.
לפי עקרונות אלו, האינטרס הרוסי ישתמר כיום באופן הטוב ביותר על-ידי התבססות משטר אסד ברחבי סוריה. לכך אין חלופה מבחינת הקרמלין לקידום יעדיו באזור. לפיכך, רוסיה תתקשה להסכים עם תקיפת נכסים אסטרטגיים של המשטר הסורי החיוניים למוטת השליטה של
בשאר אסד ברחבי המדינה. אין בכך כדי לייצר קונפליקט בין אינטרסים רוסיים לישראלים, כיוון שישראל הבהירה, כי לא תפעל לשינוי המשטר בסוריה ולא תתערב על-מנת להשפיע על תוצאות מלחמת האזרחים. לפי מדיניות ישראלית זו, קטנה הסבירות להתנגשות בין אינטרס רוסי לישראלי, כיוון שפעולה ישראלית צבאית נגד מטרות סוריות תתבצע רק אם מדובר במתקנים סוריים אשר נעשה בהם שימוש על-ידי גורמים אירניים לביסוס נוכחותם הצבאית במדינה.
אינטרס רוסי נוסף שעשוי לעמוד בסתירה לרצון הישראלי לפעול נגד אירן בסוריה, הוא יוקרתן והצלחתן של התעשיות הביטחוניות הרוסיות. תעשיות אלו מהוות גורם קריטי ליציבות שלטונו של פוטין כבסיס תמיכה וכמקור להכנסות למדינה. מעבר לכך, הן אמצעי ראשון במעלה לקידום יעדיה הבינלאומיים של רוסיה, ודרכן רוסיה מבססת נוכחות במדינות במזה"ת ומעבר לו. סוריה, בפרט, משמשת כיום כשדה ניסוי והדגמה לאמל"ח הרוסי ומהווה את מרחב השיווק האולטימטיבי מבחינת רוסיה. התעשיות הביטחוניות הרוסיות אינן משווקות עוד את מרכולתן על-ידי הסיסמה המקובלת "נוסה בשדה הקרב", אלא אומרות בגלוי "נוסה בסוריה".
פעילות התקפית ישראלית שתפגע במערכות צבאיות רוסיות שסופקו לסוריה, תהווה פגיעה ישירה בתעשיות אלו, הן פגיעה פיזית והן פגיעה באמינות המערכות, בייחוד אם ישראל תגבר עליהן או תחמוק מהן לכשיופעלו נגדה. רוסיה צפויה לפעול באופן שאינו משתמע לשתי פנים, על-מנת למנוע תרחיש מעין זה.
גורם נוסף שעשוי להסביר מדוע רוסיה מגלה סבלנות פוחתת לפעילות הצבאית הישראלית בסוריה, הוא ציפייתה של מוסקבה לתגמול ישראלי עבור נכונותה לקבל דה-פקטו את המתקפות הישראליות נגד אירן בסוריה. במשך תקופה ארוכה רוסיה משדרת שיש מחיר למדיניות ההכלה שלה כלפי הפעילות הישראלית בסוריה. מבחינת ההנהגה הרוסית, בדגש על הממסד הצבאי, רוסיה התנהגה בנדיבות רבה כלפי ישראל בזירה הסורית, כאשר לא מנעה מאות התקפות נגד נכסים אירניים וסייעה לחלץ את שרידי החייל זכריה באומל ז"ל.
מעבר לכך, הרוסים מעלים על נס את נכונותם לשוב ולאפשר "עסקים כרגיל" מול ישראל לאחר שהסורים הפילו את המטוס הרוסי על נוסעיו בספטמבר 2018, ורוסיה האשימה בכך את ישראל. האירוע לא נשכח במוסקבה, ובחלקים מהתקשורת הרוסית עדיין מתפרסמים מאמרים ארסיים נגד ישראל בהקשר זה.
בהינתן כל אלו, הסבלנות בקרמלין כלפי ישראל בהיבט האסטרטגי-אזורי הולכת ופוחתת על-רקע התחושה, כי אין תמורה ישראלית הולמת להתנהלות הרוסית. רוסיה רואה בישראל גורם שיש לו אוזן קשובה בוושינגטון. היא שבה ומשדרת שהיא מצפה לגמול, ודוחפת לעסקה שתכלול נכונות מצד המערב לאפשר לממשל אסד לשוב ולתפקד כחלק מהמרחב המזרח-תיכוני והבינלאומי. לחלופין, רוסיה שואפת לעסקה גלובלית שבה התנהגות חיובית מצידה בראייה ישראלית, תתוגמל על-ידי מתן מענה לאינטרסים שלה באזורים אחרים, כגון הפחתת העיצומים המערביים נגדה בגלל פלישתה לאוקראינה.
בכל אופן, המגמה המסתמנת מכיוון הקרמלין ברורה: למתן החופש לישראל להמשיך ולפעול נגד אירן בסוריה יש מחיר, ועל ההנהגה בישראל להחליט האם היא מסוגלת ומוכנה לשלמו.
