אדום עולה
לא סוד הוא כי התקשורת בעידן הרייטינג כבר מזמן לא רק מסקרת חדשות, אלא גם מייצרת אותן. היא גם מפיקה מהן דרמה משובחת, הצבועה בצבעי צהוב ואדום עזים. לא אחת בעקבות גל הרציחות ששוטף את המדינה, צפינו במחזות אדומים מבית היוצר של העיתונות. העיתונים התחרו ביניהם על הצבע האדום, כשהנוסחה האולטימטיבית היא: יותר אדום - יותר רייטינג. גופות מרוטשות, נוטפות דם, נמרחו לרווחה באדום ובשחור על גבי העיתונים, וכל המרבה הרי זה משובח. וכך קיבלנו את החיים כסרט אימה, איך לא, בהפקת התקשורת.
דומני שכיום הזירה עברה בעיקר לרשתות החברתיות. מה הפלא שהחיים כסרט עסיסי, רווי אקשן, כפי שהם מוצגים ברשתות, מסעירים את הדמיון ומעוררים את האדרנלין הרדום בקרב רבים בעלי נטיות אלימות. בדרך זו התקשורת, באופן פרדוכסלי אפוא, מבלי דעת, מעודדת את האלימות ומטפחת אותה. כל זאת כביכול בשם זכות הציבור לדעת ולצפות בסצינה בסרט בשידור חי, ואולי גם לגרום לחשיפת הפושע, ובכך למנוע אלימות. די לתירוצים. ההצגה הכי טובה בעיר כבר אמרנו?
גברים בוכים בלילה
אז והיום: בעבר דיכאון אחרי לידה (של נשים, איך לא) היה כמעט בגדר טאבו. נשים התביישו לדבר על כך. היום, בעקבות אווירת הפתיחות הפסיכולוגית, ואולי לא מעט בזכות הרשתות החברתיות, התופעה הפכה לחלק בלתי נפרד מהשיח הנשי והפסיכולוגי, ונשים מתביישות פחות לפנות לעזרה בנושא.
והגברים? כמיטב המסורת, בהתאם לדימוי המאצ'ו הגברי הטיפוסי, בעבר לא בכו בלילה וגם ביום ועצרו את רגשותיהם. אך בימינו באווירת החצנת רגשות חל שינוי תפיסתי בנושא ויש לגיטימציה גם לגברים להביע רגשות. גבר בוכה זו כבר לא מילה גסה. שלל עמותות תמיכה רגשית ונפשית הוקמו עבור גברים החל מאבות גרושים ועד קווים חמים לגברים מוטרדים.
ליווי אבות, בצד אימהות, הייתה אפוא רק שאלה של זמן. יש לברך על היוזמה היפה לפתיחת סדנאות תמיכה לגברים בעקבות דיכאון אחרי לידה. כמו גם על המגמה לעודד גברים להביע רגשות למען רווחתם האישית, המשפחתית והחברתית ולרווחת החברה כולה. יש לזכור שגברים לחוצים וזועמים עלולים להיות אלימים ולהוות פצצה מתקתקת לבני ביתם ולקהילה.
בקטנה
ארץ קטנה בלי שפם: יצטרף לביבי או לא,
עמיר פרץ יפה לך הלוק החדש.
איווט המפשר? איווט ייזכר בהיסטוריה של המדינה כמפיל ממשלה וכנסת סדרתי.
הקוסם מארץ ג'וּקוּזי - מכירים את הג'וּק הקוסם, שפתאום צץ מֵאָן -שהוא, ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה?
