בתרגום החופשי: 'המשוררים - האנשים היחידים מהם הדורות הבאים שוללים את זכות השתיקה'. לקוח מהפואמה של המשורר הרוסי המנוח אלכסנדר טברדובסקי; בהרחבה ניתן ליחס גם לכותבי הפרוזה שבינינו.
אדון נכבד, מר דוויד גרוסמן, פונה אני אליך כלאישיות רב השפעה בארץ, וכאב שכול. בזמן האחרון, בלהט הקרבות הפוליטיים נשמעות דרישות מהממשלה לצאת למלחמה נגד החמאס בעזה, להפציץ ולשטח, לחסל ולהכריע, 'להיכנס לאם-אימא שלהם', כלשונם. הפוליטיקאים לא רק מימין, גם אלה שמכנים את עצמם 'מרכז', אנשי הציבור מכל הזנים - מלבים יצרים, צורחים בתוך המיקרופונים, נואמים בעצרות. לנוכח צחצוח החרבות הזה צורמת לי במיוחד השתיקה 'הרועמת' שלך מר דוויד גרוסמן.
נצרף בזיכרוני הנאום שלך בנובמבר 2007 בעצרת לזכרו של
יצחק רבין שנרצח על-ידי בן עוולה. באותה הזדמנות, כאב שכול, אתה האשמת את ממשלת אולמרט בכך שהיא יצאה למלחמה מיותרת בלבנון - בה נפל מות גיבורים בנך אורי. דבריך העלו אז דמעות בעיניי, ליבי נצבט, הזדהיתי איתך לחלוטין. הסכמתי שהמלחמה הייתה מיותרת - למרות שקזוס הבלי, העילה, הייתה די מוחשית: אנשי חיזבאללה רצחו 4 חיילים שלנו וחטפו את גופותיהם.
אתה האשמת אז את ממשלת אולמרט בנפילתו של בנך ובנפילתם של החיילים האחרים, שאלת בכאב מדוע פרנסי העם לא נקטו צעדים מדיניים שהיו עשויים למנוע את המלחמה.
מטרה קדושה
הקיץ בישראל הפוליטיקאים השמיעו אינספור קריאות לצאת לעוד מלחמה, להכניס את הצבא לעזה. הם בזו בצעדים הדיפלומטיים של נתניהו שבזכותם הושג סידור לפיו מדינה ערבית בעלת יכולת לוקחת על עצמה הדאגה לצרכיהם של התושבים המסכנים של עזה שהפכו לבני הערובה אצל החמאס. ובמקביל נתניהו עושה מאמצים כבירים למצוא פתרון מדיני לבעיה.
בשביל היריבים הפוליטיים של נתניהו כל האמצעים נחשבים לכשרים לאור המטרה הקדושה מבחינתם - לתפוס את מושכות השלטון. הם שיקרו, הסיתו, צעקו מכל במה אפשרית: נתניהו הפחדן משלם לחמאס דמי פרוטקשן, מעביר מיליונים במזוודות. גם בקיץ האחרון, גם כיום, נתניהו כמעט לבד עומד נגד כל האתגרים, סופג ביקורת והכפשות, ולא שולח את ילדינו למלחמה מיותרת, למרות שמבין שמשלם מחיר פוליטי כבד.
מצפוני שקט כי כאיש שוחר שלום יצאתי בפומבי להגנת מדיניותו של ראש הממשלה, בזמן אמת. לפני הבחירות
פרסמתי מאמר בנושא. אני קורא למר נתניהו מנהיג. כי מנהיג אמיתי הוא לא זה שמנצח במלחמות, אלא זה שמצליח לא להביא למלחמה.
אני את שלי עשיתי. אבל למה לא שומעים אותך, מר גרוסמן, האישיות ללא ספק חשובה לאין שיעור ממני - משיב לקריאות חסרי האחריות האלה? שתקת בקיץ, שותק גם היום, שעה שהמנהיג הפוליטי זקוק אנושות לתמיכתם של אנשי הרוח בדרכו הנבונה המונעת הרג מיותר, וקורבנות משני הצדדים.
המעשה המתבקש
מיליון בוחרים שבשמם ובשם בני משפחתם הצביעו בבחירות האחרונות לנתניהו ולמדיניותו המאופקת - יותר חכמים ויותר מוסריים מכל אלה שששים אלי קרב, או שומרים על השתיקה, או אולי אפילו מחככים את כפות ידיהם.
איני איש תמים, אני מודע לכך שבימינו כל סופר אשר משתוקק לקבל פרסים בינלאומיים, מתרצה בביקורות משבחות בתקשורת, חולם על חיבוקים באוניברסיטאות הזרות, רק מרוויח כאשר תוקף את נתניהו, אבל אנא ממך - התעלה על כל השיקולים הזולים האלה. לא רוצה להישמע מסית אבל בשתיקתך אני רואה בגידה - בזכרו של בנך, בזכרם של חבריו לנשק שנפלו במלחמות שלא הביאו לשלום בסופו של דבר. בגידה בדור החדש.
אני קורא לך, מר גרוסמן, עשה המעשה המתבקש, הזמן את עצמך לאחד האירועים שיערכו השנה לזכרו של יצחק רבין, בקש את זכות הדיבור, עלה לדוכן, ובאותו הלהט, שזכור לי מנאומך מנובמבר 2007, הרם את קולך להגנתו של ראש הממשלה שחסך מהעם מלחמה מיותרת, גבה אותו על כך שהוא התנהג כמבוגר אחראי, לא הזמין עשרות אלפי רקטות על ראשיהם של ילדינו וזקנינו, לא שלח את בנינו ונכדינו להיהרג במנהרות עזה ולהרוג - שלא פחות חמור מלהיהרג. אחרת, גם אם תזכה בפרס נובל לספרות - תישאר בספרי הימים כסופר זוטר של עידן המדינאי הדגול
בנימין נתניהו.
בקריאה דומה הייתי רוצה לפנות גם לגנרלים במיל' למיניהם אשר בעבר לא פעם ביקרו את נתניהו על כך שהוא נץ מדיני כביכול. למה הגנרלים שותקים? האם שנאה לנתניהו מעוורת ומחרישה גם אותם?
גילוי נאות: תחילה שלחתי את המכתב ל
עיתון 'הארץ' - שם היה לו יותר סיכוי לצוד את עיניי הנמען, אך קיבלתי ממערכת העיתון סירוב לפרסמו, ללא הסברים ונימוקים. מקווה שבכול זאת מישהו יפנה את תשומת ליבו של הסופר למכתבי ולקריאתי - והוא סוף-סוף ישבור את שתיקתו - למען ילדינו ונכדינו, למען הדור החדש.
