שגוי ומאולתר
גם עיוור, חירש וקטן יכלו להבין, אחרי מלחמת ששת הימים, שכדי להעביר את המלחמה לשטח מצרים, לפי תורת הביטחון הישראלית, נצטרך לצלוח את תעלת סואץ. בחודש אוגוסט אמר בסדנת 'פורום אלפרדו' לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים אל"ם מיל׳ ד"ר ארנון גולן, שחוקר במחלקת היסטוריה של הצבא את הצליחה, שמערך הצליחה "הוקם באורח שגוי ומאולתר, ובצירוף של נסים עשה את הדבר הגדול".
גולן היה שם כקצין הנדסה וכסמג"ד התמסחים 634 לפני המלחמה ובמהלכה, שקיבל את הפיקוד על גדוד 634 במלחמה, לאחר שסא"ל מיל׳ יגאל יניב, מפקדו, נפצע. לימים - פיקד גולן על אגד הצליחה.
לא הייתה שליטה
אחד המאפיינים הגרועים של המלחמה היו פקקים אדירים בצירים הצרים, שעלו לגולן וירדו לתעלת סואץ. הפקקים עיכבו יחידות, וסיבכו את תנועתן. לעתים היו צריכים להפעיל אלימות מילולית ופיסית, כדי להניע באטיות שיירות של טנקים, של תותחים, של אמבולנסים, של זחל"מים, של תחמושת ושל דלק, שנדרשו בחזית.
תורת הארגון הצבאית מטילה את השליטה בצירים (הכוונת תנועה) על המשטרה הצבאית. עליה להקים נקודות פיקוח (נפ"קים) בצירים, ולהניע את הרכב לפי חיוניותו. זה לא נעשה במלחמה - גם כיוון שצבאנו סומך על אלתור, ואינו מאמין בסדר ובמשמעת; אך, בעיקר, כיוון שחיל המשטרה הצבאית הוזנח, ולא תרגל את חלקו במלחמה - פרט לכליאת שבויים.
כך, למשל, הייתה בעיה להניע את הדוברות מריכוזן במרכז התעלה אל אזור הצליחה בדוור סוּאֶר, ליד מעוז 'מצמד', בקצה הדרומי של תעלת סואץ. הדוברות הגמלוניות חסמו את הציר, והפריעו למפקדי השריון לנוע למשימותיהם. לפיכך, דחפו השריונאים אותן מהציר אל תוך הדיונות. שעות רבות עמלו אחר כך לחלצן מהדיונות - בעודן חסרות מאוד לצליחה. גם תנועת ה'תמסחים' לתעלה התעכבה בגלל הפקקים בציר התנועה, ורק נחישות מפקדי הגדוד 634 התגברה על הפקקים, והם הגיעו לשפת התעלה בזמן, כשי שהטנקים של חטיבה 421 יצלחו עליהם.
ידעו ודיווחו
"ידענו שתהיה מלחמה, ודיווחנו על כך לדרג המדיני" - קובעים בכירים לשעבר ביחידה 8200 (אז - 848)
בראיון ל'מעריב'. ועדת אגרנט שכנעה את הציבור, שהבעיה במלחמה הייתה הפתעה, שנגרמה על-ידי מה שכונה אחר כך, 'המחדל המודיעיני', ולא היא. הטעות הקולוסאלית של הוועדה ממשיכה כבר חמישה עשורים להוליך שולל, ומסתירה שהבעיה לא הייתה מודיעין אסטרטגי, שהוערך לא-נכונה, אלא אי-מוכנותו של צבאנו למלחמה. על כך, ולא על 'המחדל המודיעיני', שילמנו מחיר יקר מאוד.
כבר בספרו, 'נעילה' (עידנים, 1991 - בעריכתי), הצליח תא"ל יואל בן-פורת המנוח - קצין מודיעין ותיק, שפיקד במלחמה על יחידה 848 (שעקב מגבלות צנזורה, כינה אותה, 'המצפה'), וחקר את תפקוד המודיעין במלחמה - להראות, כי יחידות האיסוף (848 הנה חלק מהן) השיגו כמעט את כל המידע על המלחמה הקרֵבה, שהוערך לא-נכונה על-ידי צמרת אגף המודיעין (אמ"ן).
משמע, הסיפור על 'מחדל מודיעיני' שימש עלה תאנה להסתיר את ערוות צבאנו (אגף המטה - אג"ם - אגף האפסנאות - אג"א - ואגף כוח-האדם - אכ"א) והרבה מיחידותיו.
שמעון פיטלסון, ידידי, שהיה במלחמה קצין טנקים בחטיבת מילואי השריון 4 'קרייתי', שלחמה בדרום הגולן, הגיב על הראיון: "המצב ביחידה בדיוק כמו בעיתונות. מחשבתם, שהם הזבוב על הקיר, נותנת להם תחושה, שהם יכולים להזיז את הקיר, או לחזות לאן יוזזו הבלוקים שלו", כתב. "התוצאה - הטכנולוגיה השתלטה על יכולת תבונתם, בעוד שבריגול ידוע, שאין תחליף לסוכן, שמעביר את תחושותיו.
"המידע הספרתי (והאנלוגי) הפך את כל הללו ליושבי שולחנו של יוצר עולם (לדעתם); וכגובה הלווינים, כך גובה אשלייתם של הבנת המציאות, או של השפעתם. "עִרפּוּל האורקל של הפּיתיות במקדש [היווני בדֶלפי - אב"ץ] לא היה מקרי. הן היו נבונות להבין, שהפרשנות היא רכושו של מקבל העצות; ולכן, עִרפלו כל תשובה".
ופיטלסון מסכם: "השאלה המרכזית במודיעין - של מי המידע? "כל עוד הם מנכסים לעצמם את הנתונים, ולא לצרכן (מח"ט יחידת הקו/העימות), הגולם יעלה על יוצרו, ויצרו יעלה על הגולם".
כשל היגיון
ושוב לטענת מפקדי גדוד הצנחנים 890, שקורבנם בקרב ב'טרטור' 42 (ולא ב'חווה הסינית') לא היה לשווא, והם סייעו לצליחה. אלוף מיל' ג'קי אבן, שהיה סגן-מפקד אוגדה 143, ואל"ם מיל' שמחה מעוז כתבו על פרשת הקרב ב'טרטור' 42 בספרם, 'במרכז הכובד' (הוצאת 'מערכות' ומודן, 2012): "מיתוס זה, שלפיו הקרבתו של גדוד 890 היא שאפשרה את העברת הדוברות לראש-הגשר [על ציר 'עכביש' - אב"ץ], מיוסד על כשל ההיגיון העתיק והנפוץ שלפיו 'אחר כך - משמע בגלל כך'. דהיינו, אם מאורע ב' התרחש לאחר (או תוך כדי) התרחשות מאורע א', אז מאורע ב' התרחש בגלל התרחשותו של מאורע א'. לפי כשל היגיון זה, אם ניתן היה להניע על ציר 'עכביש' את הדוברות לאחר שהחל הקרב בתא השטח בין 'עכביש' ל'טרטור', הרי שתנועה זו התאפשרה בגלל התקיימותה של אותה ההתרחשות. לא דובים ולא יער" (עמ' 189).
להדגמת הפִּרכָה בטענת מפקדי גדוד 890, מזכירים אבן ומעוז, כי על ציר 'עכביש' נעו (בעיקר, בלילות) שיירות אחדות, גם מאוגדה 162, בין מעוז 'לקקן' לבין 'עכביש' 52. כלומר, הציר נפתח לתנועה לא בגלל הירי של 890 [שלא היה להם טווח אל הציר - אב"ץ], אלא בגלל שבליילה לא יכלו המצרים לירות טילים נ"ט. בין השאר, עברו בציר 'עכביש' נגמ"שי פלוגת 'במבה', פלוגת הטנקים א' מגדוד 407 ושיירת זחל"מים מחטיבת מילואי הצנחנים 247.
(טור ארבעה-עשר בסדרה)
