המכות היו כה אכזריות, עד אשר דונג פאנג (שם בדוי) נותרה חרשה-למחצה ובתה נזקקה לשלושה תפרים בידה. עד לאחרונה התעלמו בתי המשפט בסין מאירועים כאלה, שכן התוקף היה הבעל והאב של הקורבנות. אבל במארס 2016 אימצה סין חוק מחמיר בנוגע לאלימות במשפחה, ודונג יכלה להשתמש בו כדי להרחיק את הגבר המתעלל. אך אותו בית משפט דחה את תביעת הגירושין שלה, בנימוק שהנישואין יציבים ושיש לתת לבעל עוד הזדמנות, מדווח אקונומיסט.

לא מדובר במקרה יוצא דופן. החוק נגד אלימות במשפחה מצהיר שמטרתו היא "לקדם את ההרמוניה המשפחתית ואת היציבות החברתית", ושופטים רבים מעדיפים מטרה זו על פני רווחתה של האישה. בתביעות גירושין ראשונות, מגלה מחקר של 150,000 תביעות גירושין שהוגשו בשנים 2016-2009, השופטים נוטים לקבל את אלו המוגשות בידי הבעל ולרוב אינם משתכנעים מטענות של נשים על אלימות.

נשיא סין, שי ג'ינפינג, הוא נושא דגל המסורת ומתאר את המשפחות כ"תאי היסוד" של החברה. (אקונומיסט מעיר, כי אסור לחלוטין להזכיר ש-שי עצמו התגרש מאשתו הראשונה ב-1982 לאחר שלוש שנות נישואין בלבד). המשטר חושש שתאים אלו נפגעים, כאשר שיעור הנישואין יורד ושיעור הגירושין מזנק. אשתקד נישאו 10 מיליון זוגות והתגרשו 4.5 מיליון. אבל בתי המשפט דחו אשתקד שני שלישים מבקשות הגירושין הראשונות. יש שופטים העושים זאת משום שהם חוששים למשרותיהם-שלהם, משום שדחיית הבקשה מאפשרת לסיים במהירות את התיק ולעמוד במכסות שמוטלות עליהם. אחרים חוששים מפני אלימות כלפי הנשים ואפילו כלפיהם, ובמקרים כאלו דוחים את בקשות הנשים להתגרש.

דונג הצליחה לקבל את הגירושין בחודש יוני, לאחר שנתיים של מאבק ובזכות התהודה התקשורתית של סיפורה. בית המשפט קבע, כי מתן היתר להתגרש צריך להתבסס על השאלה האם הקשר הזוגי נהרס – וזה המצב הפעם. כל אחד מן השניים קיבל את אחד מבתי המשפחה ונערך ביניהם איזון משאבים. עם זאת, תביעת הפיצויים של דונג על האלימות נדחתה, בנימוק שהיא "לא סבלה מתוצאות קשות". פסיקות כאלו הן נפוצות: בתי המשפט מאפשרים לאישה המוכה להתגרש, אך בלא לקבל פיצוי.

העברת חוק האלימות במשפחה הייתה פריצת דרך שבאה אחרי שני עשורים של מאבק חברתי, מציין אקונומיסט. עם זאת, יש בו פרצות. הוא לא מתייחס לאלימות במשפחה, כולל אונס, כעבירה פלילית; כדי לקבל צו הרחקה, יש להוכיח את קיומו של סיכון ממשי; העונש על אלימות הוא סמלי – 1,000 יואן או 15 ימי מאסר. ב-33 החודשים הראשונים לקיומו של החוק, נענו בתי המשפט ל-60% מהבקשות לצווי הרחקה – אך רק 5,860 נשים ביקשו כאלה, שבריר ממספר הקורבנות. התאחדות הנשים הסינית – גוף הפועל בחסות המדינה – מעריכה, כי אחת מכל ארבע סיניות היא קורבן לאלימות במשפחה; נראה שאפילו מספר זה הוא נמוך מהמציאות.

מאז עלה לשלטון בשנת 2012, מדגיש שי את שלטון החוק – אך גם את כפיפותם של בתי המשפט למפלגה הקומוניסטית, ולכן נוטים השופטים לפרש את החוק בצורה העולה בקנה אחד עם התכתיבים הממשלתיים. בשנת 2016 הנחה בית המשפט העליון את יתר הערכאות לטפל בתיקי משפחה, במילים המהוות הד לקו המפלגתי: "יישוב סכסוכים משפחתיים נוגע לא רק לאושרם של יחידים ומשפחות, אלא גם להרמוניה החברתית, ליציבות ולהתקדמות של החברה". שי מצידו מנהל קמפיין נגד פעילי זכויות האדם, כולל אלו הדורשים יחס טוב יותר לנשים. כך שלמרות שהוא קורא לחסל את "כל צורות האלימות נגד נשים", הוא לא מקל לבצע זאת.