בסוף חודש מאי ארגן ראש הסגל בפועל בבית הלבן, מיק מולבאני, פגישה בה הועבר הטיפול בענייני אוקראינה מאנשי המקצוע המנוסים במועצה לביטחון לאומי ובמשרד החוץ, לידי שלישייה בלתי סבירה בעליל: שר האנרגיה, ריק פרי; השגריר באיחוד האירופי (שאוקראינה אינה חלק ממנו), גורדון זונדלנד; והשליח המיוחד לאוקראינה, קורט וולקר. זהו רק היבט אחד מחלקו הגובר של מולבאני בפרשה האוקראינית, כפי שמאתר אותו וושינגטון פוסט.

מולבאני סירב להגיב על הדברים. כמה מתומכיו אומרים, כי הוא ידע מעט מאוד על הפעילות של השלושה. רודי ג'וליאני, פרקליטו של הנשיא דונלד טראמפ שמילא תפקיד מרכזי בפרשה, אומר: "אני לא זוכר שהוא אישר, לא אישר, היה מעורב או גילה עניין. הוא לא היה שחקן מרכזי. עבדתי עם וולקר וזונדלנד".

אולם פקידים בהווה ובעבר אמרו לפוסט, כי מולבאני תרם רבות למשבר ההולך ומתרחב, הן בקשר הישיר שלו לאירועים והן בשל גישתו הכללית לתפקידו: לרצות את טראמפ. לדבריהם, מולבאני נפגש לעיתים קרובות עם זונדלנד ופרטי שיחותיהם נשמרו בסוד מהיועץ דאז לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, ומפקידים אחרים שהביעו דאגה בנוגע לקשרים החסויים עם אוקראינה שנועדו לקדם את מטרותיו הפוליטיות של טראמפ.

הצעד המשמעותי ביותר היה כאשר על-פי הוראתו של טראמפ, עיכב מולבאני סיוע צבאי לאוקראינה בסך 400 מיליון דולר, בשבועות שקדמו לשיחה בין טראמפ לבין הנשיא ולדימיר זלנסקי. כאשר היו בבית הלבן מי שהעלו ספק בדבר חוקיות הצעד – הסיוע אושר בידי הקונגרס – אמר מולבאני, כי הוא בטוח שאין עם זה שום בעיה. כזכור, בשיחה עם זלנסקי ב-25 ביולי יצר טראמפ קישור ברור, גם אם לא מפורש, בין הסיוע לאוקראינה לבין עזרתה של זו במציאת מידע שיכפיש את ג'ו ביידן.

את הקרקע לשיחה זו הכינו וולקר, זונדלנד וג'וליאני, בפעילות שחרגה מכל נוהל מקובל. לטענת פקידים בממשל, הם לא יכלו לעשות זאת ללא סיועו של מולבאני בתיאום הפגישות ובעיכוב הסיוע. הדבר גרם לשורה של התנגשויות בינו לבין בולטון, כולל שעות אחדות לפני השיחה המפורסמת. בולטון, שכבר היה מוטרד מההתנהלות מול אוקראינה, התעקש שהוא לבדו יתדרך את טראמפ לקראת השיחה. זונדלנד דרש להשתתף ומולבאני תמך בו. כאשר בולטון עמד על דעתו, מצא מולבאני דרך לעקוף אותו: בולטון אומנם תדרך לבדו את טראמפ, אך זונדלנד דיבר איתו בטלפון.

מקורות בבית הלבן אמרו לפוסט, כי מאז נכנס לתפקידו בתחילת השנה, מולבאני מסכים עם טראמפ הרבה יותר מאשר קודמו, ג'ון קלי, אשר ניסה להשליט סדר ולהגביל את הגישה לנשיא. זונדלנד דיבר כל העת עם מולבאני, תוך שהוא עוקף את בולטון ואת הממונה דאז על ענייני מזרח אירופה במועצה לביטחון לאומי, פיונה היל. כאשר הללו התעמתו איתו, השיב זונדלנד שהוא אינו חייב להם דין וחשבון, משום שיש לו קשר ישיר למולבאני ואפילו לטראמפ.

כריס וויפל, אשר כתב ספר על ראשי הסגל בבית הלבן, אומר: "מולבאני הזניח את התפקיד החשוב ביותר של כל ראש סגל – לומר לנשיא אמיתות קשות. הוא היה צריך לחסום בגופו את שיחת הטלפון הזאת עם זלנסקי".

לדברי מקור בבית הלבן, אחד מעוזריו של מולבאני, רוב בלייר, האזין לשיחת טראמפ-זלנסקי ועדכן את הממונה עליו. מולבאני עצמו החל כמה שבועות מאוחר יותר לבדוק מה אירע, לאחר שצפה התלונה על השיחה שהובילה לפתיחת חקירת ההדחה נגד טראמפ. בין היתר נטען בתלונה, כי אנשי הבית הלבן העבירו את הקלטת השיחה למאגר סודי ביותר.

מולבאני שאל את ג'ון אייזנברג, סגן היועץ המשפטי של הבית הלבן והיועץ המשפטי של המועצה לביטחון לאומי, על העברת ההקלטה. אייזנברג השיב, כי הוא הורה לאנשי המועצה להגביל את הגישה לתמליל המדויק של השיחה, אבל לא הורה להם להכניס אותו לשרת מסווג – ורמז שהם עשו זאת על דעת עצמם.

הפוסט מזכיר, כי מולבאני נכנס לתפקידו זמן קצר לאחר ששורה של אישים בכירים עזבו את ממשל טראמפ, אישים שהיו מוכנים להתעמת במידת הצורך עם הנשיא. "הבעיה הבסיסית היא, שאיש מיועציו הבכירים של טראמפ אינו מסכים עם מדיניות החוץ שלו", אומר פקיד בכיר לשעבר במועצה לביטחון לאומי. "איש אינו שותף להשקפותיו, משום שהן כל כך יוצאות דופן". לעומת זאת, למולאבני אין דעות מגובשות משלו בנושאי חוץ והוא נשמע יותר כמו הד לדבריו של טראמפ וכשותף למדיניות "ארה"ב תחילה" שלו. בניגוד לקלי, שהיה מוכן לעקוף החלטות אימפולסיביות של טראמפ, מטרתו המרכזית של מולבאני היא לעשות מה שהנשיא רוצה.