בגלל גחמות של דתיים, חילונים נהרגים בתאונות דרכים - זו תמצית מאמרו רווי השנאה של יהודה נוריאל במוסף לשבת של ידיעות. המילה "רוצחים" אומנם נעדרה מן המאמר של הכותב, אך מבין השורות נשמעה הטענה כאילו המוות ההמוני נגרם רק בגלל שדתיים מתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת.

ביסוד הטענה במאמרו, טוען הכותב שזו בכלל מצווה דתית להפעיל תחבורה ציבורית בשבת - כי פיקוח נפש דוחה שבת. ומניין לו שהעובדה שאוטובוסים לא פועלים בשבת גרמה ל"מספר עצום של קרבנות", כלשונו, כתוצאה מכך ש"עשרות או מאות אלפי צעירים" נוהגים כשהם מתודלקים? התשובה בגוף המאמר: "מחקרים מקיפים". איזה מחקרים? מתי נערכו? מי החוקרים? לנוריאל הפתרונים.

אבל רגע לפני שנגיע לסוגיית ה"מחקרים" – אם הסכנה כל כך גדולה, מדוע נמנע הכותב מלדרוש את הפעלתה של תחבורה ציבורית גם בלילות ימי החול, בעיקר בלילות חמישי ומוצ"ש בעוד מקומות (רמז: רוב ככל קווי הלילה סובלים מהעדר ביקוש)? מדוע אינו דורש סגירת מקומות הבילוי בשעה סבירה כדי שלא יירדמו בנסיעה? מדוע אינו דורש הגברת האכיפה המשטרתית נגד נהגים בגילופין? למה לא נשמעה מצידו דרישה להגביר את החינוך התעבורתי? מדוע לא הקים סיירת הורים חילונית שתתנדב להסיע צעירים שתויים? מדוע הוא נעצר בשבת ובלילות, ולא מציע לחייב בחוק נהגי רכב פרטי שיש להם חלופת תחבורה ציבורית ראויה למקום העבודה לעלות על אוטובוס?

התשובה לכך ברורה: את יהודה נוריאל, שלא כתב אפילו טור אחד לעידוד נסיעה בקווי הלילה, לא באמת מעניינת בטיחותם של הבליינים הצעירים. מעניינת אותו מחיקת צביונה היהודי של מדינת ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה. אבל כדי שזה יישמע טוב, הוא עוטף את זה בצלופן ולא בוחל בנשיאת שם הביטחון והבטיחות לשווא.

בניגוד לדברי הכותב, באף מחקר לא הוכח קשר בין קיומם או העדרם של קווי לילה לקיומן או העדרן של תאונות. בבדיקת משרד התחבורה נמצא שכשני שלישים מן המשתמשים בקווי הלילה אינם נהגים. קהל היעד של הקווים הוא בעיקר בני נוער - שלרובם אין רישיון או יש נהג מלווה, ולכן ברוב קווי הלילה אין שירות בימים א'-ד', למעט בתקופות חופשות בתי הספר - ופחות לנהגים צעירים.

קווי לילה אינם יכולים לשמש מי שהשתכרו בבילוי, שכן תקנות התעבורה אוסרות עליית שיכורים לאוטובוס, כך שבכל מקרה עליהם לחפש נהג תורן או נהג מונית. גם הסיכון להיפגע מתאונה בה מעורב נהג רכב פרטי שלא היה לו בנמצא קו לילה זמין, עשוי להיות קטן מהסיכון להיפגע מנהג אוטובוס שעֵר כל הלילה ונמצא על הכביש חלק גדול מהיום, וכנראה גם מהסיכון להיקלע לקטטה אלימה במועדון.

הפן המחקרי

מצדדי הפעלת קווי הלילה בשבתות תולים את כל יהבם על מסמך שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2012, בו נכתבה ההשערה הלא-פסקנית והמסויגת הבאה: "אפשר להניח שיש לקווי הלילה תרומה לירידה במספר התאונות עם נפגעים באזורים שבהם הם מופעלים, ומכאן שגם להפחתת מספר הנפגעים בנפש". קודם שנרד לפרטי המחקר, נדגיש כי מאז תחילת הפעלת קווי הלילה ב-2007 ועד 1 במאי 2012, מועד פרסום המסמך האמור, לא היה בנמצא, הן בישראל והן בחו"ל, מחקר בנושא השפעת קווי הלילה על תאונות הדרכים. מחקרים אחרים שעסקו במעורבות גבוהה של נהגים צעירים בתאונות מצאו לכך כמה סיבות, אך אף לא אחד מהם המליץ על פתיחת קווי לילה.

אתר מידה ["בניגוד לטענות: קווי הלילה לא מקטינים את הקטל בדרכים", הלל גרשוני, 01/07/2013] ניתח את נתוני מסמך הממ"מ וקבע: "בכל השוואה שהיא לא ניתן למצוא ביסוס לטענה שקווי-הלילה מועילים להפחתת תאונות הדרכים, ואולי אף להפך: בחלק מהמקרים שיעורי התאונות יורדים אף יותר כאשר קווי הלילה אינם פעילים. הייתכן שהפעלת הקווים מעודדת חיי-לילה וגורמת בעקיפין לעלייה בשימוש בכלי הרכב ובמספר התאונות?".

מחקר אחר, שנערך על-ידי חוקר שהצהיר על עצמו כמי שתומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, מצא כי לקווי לילה אין השפעה על מספר הנפגעים בתאונות הדרכים, ואם הייתה – הריהי מינורית [פכ"ם א' קורם (2014) – מחקר קווי לילה].

עבדכם לא הסתפק בכך, ובבדיקה שערך לגבי מספר התאונות הקשות והקטלניות השנתי בלילי שבת בשעות הפעילות של קווי הלילה (מחצות ועד 05:00) בערים שבהן מופעלים או מושבתים קווי לילה, לאורך תשע שנים, נמצא כי מספר התאונות הקשות והקטלניות בלילי שבת בהן מעורבים נהגים צעירים בערים בהן פועלים או מושבתים קווי לילה היה אפסי יחסית למספר התאונות הקשות והקטלניות ביתר הארץ ו/או במועדים אחרים במהלך השבוע. מספר תאונות ליל שבת באזורי קווי לילה פועלים או מושבתים היה 5 בממוצע ונע בין 0 ל-9 בלבד. הנתונים נמוכים אף יותר, כיוון שבחלק מן התאונות הגורם לתאונה לא היה הנהג הצעיר אלא נהג אחר או גורם דרך כלשהו. חלק מן המעורבים כלל לא היו בדרך לבילוי או בחזרה ממנו, ובנוסף - הגורם לחלק מן התאונות כלל לא נבע משכרות או מעייפות. עוד עולה, כי אין כמעט הבדל בין מרחב צפון בו פועלים קווי לילה בלילי שבת, ליתר המרחבים בהם הם מושבתים. יתרה מכך, בחלק מן המקרים מספר התאונות במרחב צפון גבוה(!) מאשר מספר התאונות במרחבים בהם נשמרת השבת בקווי הלילה.

קווי לילה בכלל, ובשבת בפרט, אינם ערובה להפחתת תאונות דרכים, וגם אם היו מצליחים להוכיח שפה ושם יצליחו קווי לילה למנוע תאונות בודדות – אין בכך הצדקה להפעלת מערך תחבורתי שלם ויקר, כשם שב"כבישי דמים" או בכל מקום המוּעד לתאונות דרכים, אין מדיניות ממשלתית לתגבור קווי תחבורה ציבורית בימי חול.

יהודה נוריאל לא כתב את הדברים בדם ליבו. הוא כתב את הדברים בדם של יהודים, תוך שהוא מעליל עלילת דם על אנשים שהשבת היא ערך היקר להם, כפי שעשו ועושים זאת אנטישמים לאורך הדורות, כשרשף השנאה לכל מה שמזכיר ריח של יהדות בוהק בעיניהם.

חגיגות הניצחון כאילו יוזמות העיריות יצליחו לשנות משהו אחרי 80 שנה ללא תחבורה ציבורית בשבת מוקדמות. יש לא מעט משוכות שנדרש לעבור כדי שזה יקרה. נסיון העבר מלמד שהסעים מעין אלה היו לא יותר מאשר קיקיון, "שבן-לילה היה ובן-לילה אבד". אבל על כך אכתוב בפעם אחרת.