השקר בחיינו - הרע והטוב שבו <br>

1. מבוא

הדחף לשקר הוא עובדה קיימת. וכי יש ממכם הקוראים, עם יד על הלב, מי אשר לא שיקר, שלא משקר ושאולי גם לא ישקר? אדרבה שיקום! איש לא קם. מדוע? כי כל אחד מאתנו יודע שבין אם ירצה או בין אם לא ירצה, השקר, הפתלתל כנחש, יסובב סביבותיו. בין אם במודע ובין אם לא במודע. על כן אנו נוטלים רשות ביום הכיפורים להתפלל עם העבריינים". וכי כולנו עברינים? חס וחלילה. אלא שאין צדיק בארץ ולא יחטא. רוצה לומר גם אין אדם שלא שיקר או לא ישקר...

לגבי השקר נראה לי שלא אטעה אם אומר שהוא רווח בקרבנו לא פחות מרווחתו של האמת, אם לא יותר. אם כך הדבר, הרי היה צריך לראות בו כדבר חיובי, אחרת לא היה תופס מקום כל כך נרחב בחיינו! ואמנם אם רק נציץ אל נבכי השקר על סוגיו ומהוויותיו נמצא שיש בו לא מעט מן החיוב. ועל כך בא מאמר זה לדבר.

כדי לסבר את העין אביא כן אמרה שכתבתי פעם בעבר, שבאה עם תובנה מסוימת הנה:

אם אין חושך אין אור

אם אין רע אין טוב

אם אין שקר אין אמת

אם אין רכילות אין שיחה

אם אין לשון הרע אין לשון טובה

אם אין חולי אין מרפא

אם אין ייאוש אין תקווה

אם אין בריאות אין מחלה

אם אין ניצוץ אין הארה.

אם אין ים אין אי

אם אין שמים אין כוכב

אם אין חומר אין רוח

אם אין אדם אין נשמה.

אמרות אלו אכן כתבתי לפני זמן, ואימצתי אותן לכאן כפתיח למאמר, כי משמעותן של אמרות אלו הוא; כל מה שהטבע יצר בחיי אנוש, לרבות רכילות, לרבות לשון הרע, יש בו מן החיוב. אחרת הדברים לא היו נבראים במוחו וברגשותיו של אדם. הרע ניתן לעולם יחד עם הטוב. הים עם היבשה, הירח עם השמש. וכל מה שנמצא כאן אינו מיותר, אלא בא להשלים את חברו או להאיר את הצמד שלו.

נקודה אחרת חשובה עד מאוד היא האגו האנושי או האני, ככח רב עוצמה המניע ודוחף את האדם לפעולותיו ולאמירותיו השונות. למשל הדחף או הרצון להגן על ה - "אני" או להצדיק את "האני" ומכאן הדחף לשקר. אלא, שלפעמים בהם הנמהרות לא פועלת, ויש זמן לחשוב, האדם עושה מעין ניתוח כדאיות בשקר העומד לצאת מפיו. איך אני ארגיש עם עצמי? מה יהיה אם השקר יתגלה? איך אני אצטייר בעיני הסובבים לי? ברור שהשיקול של התועלת העצמית ברקע החשיבה או במודע גם משמשים גורם המאיץ בדחף לשקר.

אנו נוטים לשקר בכל תחומי החיים ואל כל בן אנוש, לרבות לעצמנו. אנו משקרים לבוס במקום העבודה, לחברים, להורים, לחברה כולה, ולא מעט לעצמנו. מה שחשוב במבוא זה הוא הדגש שהשקר הוא עובדה קיימת במציאות חיינו. יש לו סטיגמה של אמירה רעה שלילית, לעומת האמת היפה החיובית. אך בחינת הדברים לעומק תראה שההתייחסות החברתית הזאת לאמת ולשקר אינה מדויקת, כלל וכלל. אם כי מטרתה טהורה ויפה. להביא את האדם אל מעגל עולם האמת הטהור. שהוא קצת אוטופי למציאות חיינו ואולי קצת בשמים.

2. סוגי השקר

השקר הוא כר נרחב שמופיע ברקעים שונים במצבים שונים בין אדם למקום בין אדם לחברו, לחברה, ובין אדם לעצמו. ניתן אפוא לחלק אותו לקטגוריות שונות אך משיקות זו לזו למשל:

שקר גס: שקר מחוצף בפנים של האחר.

שקר לבן: שקר שנאמר, דרך משל, מתוך רצון לעזור לזולת ולא לפגוע בו.

הגזמה בדיבור: מעין שקר אך למטרת יצירת הרגשה בומבסטית של הדברים.

התעלמות: אדם מתעלם מדברים מסוימים ואומר מה שנקרא חצי אמת.

שקר עצמי: אדם משקר לעצמו.

3. הברירה הטבעית אמת או שקר

לפי התיאור בבראשית, הרי שלפני האור היה החושך וכן נאמר בתורה שייצר לב האדם רע מנעוריו. היינו המחשך הרע השלילי תפס מקום בעולמינו עוד לפני האור הטוב והחיובי. לפיכך, כשם שאנו עדים להופעה המחזורית של יום ולילה כך נבין שהשקר והאמת סובבים ביננו באופן טבעי ואפילו מולד.

לכל אדם יש אגו שאנו קוראים לו "האני" שלי. ועוצמת האהבה העצמית הטבעית של אדם לעצמו היא רבה מאוד, משום שהיא גם קשורה, לענ"ד, גם לייצר הקיום. מה שלא יהיה "האני קודם"! מול היצרים הטבעיים והתופעות הטבעיות, עומדת המוסכמה החברתית, אשר מנסה לנתב אותנו כבני אדם אל הנתיב שהאנושות רואה בו כנתיב הנכון, החיובי והטוב, לבני האדם. ואני שואל האמנם? האם בכל מקרה? האם חלה מוטציה או טעות בטבע שיצרה את האדם עם ייצר רע, אם דחף לשקר, עם שנאה וכד' עוד תכונות שנראות בעיננו כשליליות? או שמה אנו מגזימים בכך ויש לתת לא פעם לטבע לעשות את שלו.

כבר הזכרתי, דרך משל, במאמר שלי על לשון הרע שירבעם בן נבט הוכיח את המלך שלמה ברבים על מעשה לא ראוי שעשה המלך שלמה. האם היה צריך ירבעם בן נבט לשתוק ולא להגיד דבר, מחמת נקיטה בלשון הרע? ואני מסכם שם ואומר: "לפי מקרה ירבעם אנו לומדים שיש מקרים שבהם חשוב לומר את האמת ואפילו אם נובע ממנה ריח של לשון הרע. מאוחר יותר ירבעם בן נבט מקבל פרס מאחיה השילוני עשרה שבטים כאמור במלכים א יא: "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.

אם השקר לא היה נברא, לא היינו יודעים להעריך את האמת. והנה כבר יתרון חיובי בעצם היותו. ישנם מקרים שיש לשקר משום מתנת חסד לאדם. למשל אדם שחולה בסרטן וימיו קצובים. והכל יודעים זאת, יודעים גם שהאיש רגיש, וכל ידיעת אמת על מצבו הקשה יכולה לגרום לו לייסורי נפש איומים. במקרה זה לא רק שהשקר הוא טוב וחיובי, הוא גם מקור להצלה ולחסד. אמירת השקר, כאן, נותנת לאדם קצה חוט להיאחז בו, תקווה בימים הקשים שלקראת הסוף. קורטוב דק של מנת אושר בלב, עידוד ורצון לקבל עוד ועוד אהבה.

מעניין שכבר מגיל הילדות אנו פוגשים בתינוקות, פעוטות וילדים שמשקרים. אלא שהשקר אצלם הוא לא אחת פרי הדמיון. או תרגום סצנות דמיוניות למציאות. אם כי יש גם קטנים המשקרים במצח נחושה, מתוך זה שאינם יודעים עוד להבחין, אל נכון, בין אמת לשקר.

לא אחת האגו המנופח שלנו טופח על שכמנו לאמור: אין טובים ממך. אנחנו מחפשים פרצות במעשינו וסותמים אותן בדבש! הכל כדי ליפות את המעשה ולומר כי טוב עשינו, למרות שהמשגה עומד ברקע מולנו ואנו עוצמים עינינו מלראות אותו. כך אנו צוברים ביטחון, כך אנו מתקדמים, וראה זה טוב! השקר העצמי דחף אותנו הלאה בדרך אל ההצלחה. בעוד שאם היינו אומרים לעצמנו את האמת, אפשר והיינו מתייאשים וזונחים הכל.

טבעי לחלוטין שבעולם מורכב שאנו חיים בו עם זאבים וחיות אורבות על אם הדרך עלינו לעשות כל מאמץ כדי לשרוד את המאבקים והחיים האלו. כאן בא השקר לצדנו ודוחק את האמת לעולם האוטופי, השקט, הרחוק ממציאות עגומה, קשה ומאתגרת.

אנו רוצים להתקדם ולא לקפוא על השמרים. השקר הלבן לא אחת עוזר לנו בכך. נמצא שלא מעט מאתנו משקרים במעמד לקבלת מקום עבודה, הן בכסף שהרווחנו במקום עבודה קודם (כדי לקבוע את הנורמה שממנה לא נהיה מוכנים לרדת), והן בהשכלה שלנו עד כמה שניתן להגזים ולנפח. מסתירים מקרי פיטורים מעבודה קודמת, מרימים על נס את יושר לבנו וכו'. לפעמים אמירת אמת מוחלטת יכולה לשמש כמכשול להתקדמות. הבוס אומר: " יפה מאוד, אך אתה לא עונה על הקריטריונים שלנו ולא מתאים לנו". לפעמים צריך לדעת להיות קצת מחוספס, לדעת לעקוף מהמורות, אפילו לשקר כאמצעי להשגת המטרה והיא, לדוגמה, העבודה שאתה כל כך רוצה בה.

אתן מקרה מהחיים שקרה לי במקום עבודה: משום מה הבוסית שלי קנאה בי וירדה לחיי עד כדי לקיחת העבודה ממני. מה שנקרא ייבוש עובד. וכל זאת לדעתי על לא עוול בכפי. אמר לי מורי ורבי, מחר כאשר אתה בא לעבודה אמור לה שהיא נראית יפה. זהו, כך אמור! וכך עשיתי. אמרתי לה: "את נראית נהדר הבגדים גם מאוד הולמים לך". לאחר רגעים היא נכנסה לחדרי עם דמעות בעיניה והצטערה על כל מה שעשתה לי ועבודתי חזרה אלי. זה שקר שקידם מטרה חשובה: מנע סכסוך מתמשך בין עובד למנהל, שממילא פוגם בעבודה. תיקן יחסים, וגרם להמשך עבודה טובה.

דווקא השקר הלבן הזה מקדם אנשים בעבודה. למשל לומר לבוס הרעיון שלך מעולה, כאשר בלבך אתה חושב שהרעיון גרוע. אתה משקר לעצמך וגם לבוס אך החנופה הזאת עשויה להביא לך קידום בעבודה ותועלת. ההתנהגות השקרית במקרה זה היא לא אחת כפונקציה של אופי האדם. היינו האם אתה בעל עקרונות ברזל של יושר שלא תזוז מהן, או ההפך - אתה אדם שלא תבחל באמצעים שקריים כדי להתקדם. שקר נתעב לדעתי הוא חנפנות יתרה. אך מה לעשות, אנשים רואים גם בכך אמצעי להתקדם.

דרך משל בתחום הצבאי: ישנו החיל האמיץ, המתנדב להסתער קדימה בקרב ונהרג ואז הוא איננו. כאילו לא קיים. ויש את החייל שלא מתנדב ומעדיף לשמור על עצמו ובתום הקרב הוא נשאר הפשוט, לא האמיץ, ולא בעל ההקרבה. אך יש לו את חייו! השיקול או הכדאיות היא כאן בהחלטה של רגעים: להסתער או להישאר במקום או לברוח... כך גם לגבי השקר. האם תהיה מוכן לשקר כאשר מצפונך יהיה שלם עם השקר הזה כל חייך, או עדיף לומר את האמת, להפסיד את מה שיכולת לקבל אך לטפוח לעצמך על השכם כל חייך ולומר שמרתי על העיקרון. למרות, שאם הייתי משקר הייתי מרוויח הרבה מבחינה חומרית.

4. שכיחות השקר הלבן

השקר האובייקטיבי: "שמע צר לי שאיחרתי. כל כך השתדלתי להגיע לזמן אך מה לעשות דווקא היום נפלתי לתוך פקק, אלוהים ישמור, איזה פקק, חשבתי שאני מתפוצץ". או - השקר המצפוני: "ראיתי כלב מילל על אם הדרך, כנראה נפגע בפגיעת "פגע וברח" איש לא ניגש אליו, אז לקחתי אותו לווטרינר שלי. אני מאמין שגם אתה המנהל היית נוהג כמוני". "השקר המפוברק לעייפה - "בצורה שאי-אפשר היה לחזות בה נקראתי ללוייה של חבר שהייתה הבוקר". או - "אמי הזקנה הרגישה לא טוב וקראה לי שאקח אותה לחדר מיון".

במקרים אלו העובד מנסה להציל את נפשו מציפורי הטורף. הוא מנסה לא רק להצדיק את איחורו אלא לקבל מעט חמלה ותשומת לב מהבוס ואולי גם לרכוש את אמונו. אך יש בכך סיכון שהבוס ינסה לאמת את הדברים אפילו מאחורי גבו של העובד. וכאן נכנסת תחושת הכדאיות. האם שווה לו לשקר כדי להציל את עורו מציפורי הבוס או שווה להסתכן בתקווה שהבוס לא ינסה לאמת דברים. נראה שרוב האנשים יסתכנו בשקר כדי לישר הדורים ולהמשיך הלאה. רכי הלבב יחששו מאימות הדברים, יאמרו את האמת, ואפשר ויקבלו ציון מינוס אצל הבוס.

5. התוצאות

כאשר רואה האדם כי טוב, והשקרים הלבנים עושים את שלהם ומצליחים דרכו, הסכנה היא שהוא עלול לאמץ אותם כדרך שיטתית להשגת מטרות. התוצאה בהרבה מן המקרים תהיה שלילית לחלוטין: לאדם יש מצפון, ויום אחד הוא יכול לעצור בעד עצמו, במעין חשבון נפש, ולומר לעצמו: האם הפכתי להיות מאיש אמת לשקרן? האם זו דרכי וזו תהיה דרכי? עצם המחשבה הזאת נוקפת מצפון! התוצאה תהיה פגיעה בריאותית, נדודי שינה, נקיפות מצפון נוקפות תדירות, פגיעה בנפש וכתוצאה מכם פגיעה פסיכוסומטית גופנית.

החשש שיום אחד הוא ייתפס והביטוי "כל כלב יבוא יומו" רודף אותו, עלול לגרום לו למפח נפש ולחששות כבדים עד כדי חרדה. הוא מתחיל לחשוש מהתמכרות לשקר ונקלע למצבים של חשבון נפש אישי תדיר עם עצמו. החשש גם לאבד חברים, אם וכאשר הוא ייתפס ששיקר להם ואיבוד מעמד חברתי יוקרתי.

6. השקר החיובי והצביעות

חבר טוב על ערש דווי, ימיו ספורים. הוא שואל אותך למצבו. שקר לו ואמור חיובי, כי ממילא הוא לא יאריך לחיות, וכל שחשוב הוא להנעים לו את ימיו האחרונים. אפילו תן לו תקווה בלב כדי לחזק אותו ולא להוריד אותו.

ידידך קנה ממיטב כספו בגד שלדעתך אינו הולם לו ממש לא. אל תאמר את האמת שבלבך אלא שקר לו ואמור חצי אמת היינו למשל "במצבים מסוימים בפוזות מסוימות הוא ממש יפה, אך יש מצבים שאולי אחרים יגידו לך שהוא נהדר, אך בעיניי ככה ככה". מי שיגיד לו הבגד הולם אותך נפלא, ובלבו הוא חושב שהבגד מכער אותו, עושה שקר בנפשו וגם משקר במצח נחושה לחברו. זה שקר לתועלת המשקר ולקידום האינטרסים שלו אצל החבר, אבל זו צביעות בהתגלמותה. מעין מכשלה בפני עיוור.

יש להציב בפני ילדים ובוגרים אתגרים חיוביים ברי השגה. ואם אפשר לעשות זאת כתמריץ בעזרת שקר לבן מה טוב. למשל, אתה משוכנע שעם קצת רצון טוב הנער הזה יצליח לפתור את הבעיה החשבונית הזאת. עם זאת אתה מרגיש שאין לו מוטיבציה. אז אתה ממציא שקר חיובי כתמריץ ואומר לו שהחבר שלו, יגאל, למשל, פתר את זה ואם הוא פתח אתה בטוח יכול לפתור.

לא משנה שיגאל אפילו לא ראה את הבעיה, אך התוצאה תהיה שהנער הזה ישתדל ובמעט מאמץ נוסף יפתור את הבעיה. כך אתה נותן לו תמריץ, שקרי, אך בר-השגה.

7. ההכחשה

בשל הפסיכוזה החברתית של המוסכמה בת שנים שהאמת תמיד מנצחת ושהאמת היא החשובה, אנחנו מנסים לא אחת בפני עצמנו וגם בפני החברה עצמה להכחיש את השקר שבפינו. כמו איזה שה תמים עומד כל אחד מאתנו ואומר: "מה, אני? מה פתאום? השקר רחוק ממני ואני לעולם אינני משקר. וכאן הוא מביא תרוץ משכנע. כי פשוט כך נולדתי. זה אצלי בגנים. וגם כך חונכתי בבית: זו הרי הוכחה חותכת א. אני לא שקרן כי כך חונכתי ב. ההורים שלי שחינכו אותי לא לשקר בוודאי לא שקרנים! אך ברור לפי שהוא מגרד בראש, תוך כדי דיבור או מסיט עיניו מעיניך לצד, שהוא משקר. והכחשת האמת כמוה כשקר.

וכי לא אמר אי-פעם אותו אדם לילדים שהוא לא יכול לקחת אותם לטיול כי הוא לא מרגיש טוב, בזמן שהוא מרגיש מצוין ופשוט אין לו חשק. כמה פעמים אני שיקרתי לעצמי כשאמרתי לעצמי שזאת, בטוח ב-100%, הסיגריה האחרונה, ואחריה עישנתי עוד עשר שנים, ושיקרת עוד מאות פעמים לעצמי...

האימא מעדיפה לצאת לחופשה משפחתית בזמן שאין לחץ והמחירים זולים, ולמורה שולחת פתק שהילדה חולה או לא הרגישה טוב... הכל כדי לקדם את החופשה הזאת. מעניין שאם תשאל את אותה האימא המשפחתית או את אותו אדם שלא לוקח ילדיו לטיול מה דעתו על השקר, הוא יגיד לך שהאמת היא נכס צאן ברזל לגביו, והוא שונא שקרנים. הוא ישר. אז אם כל אחד יאמר על עצמו שהוא ישר ושהוא שונא שקרנים אז מי הם השקרנים? מסתבר שחלק מהישרים כמו סרגל, הם שקרנים בפוטנציה. מעניין גם שכאשר אדם נתפס בשקר הוא מוסיף שקר על שקר, נדבך על נדבך מדוע? הסיבה שהוא מנסה לרכך את השקר שלו עד כמה שניתן.

7.1. ההכחשה בהבטת תנ"כי

תורת ישראל היא דרך חיים ומבחינה זאת אינה עושה הנחות לאיש - לא לדמויות התורה וגם לא לדמויות התנ"ך. מי שמנסה להכחיש ולעוות את התורה לא פעם הם חלק מאנשי חז"ל. הם לא קולטים שהתורה מנסה להראות לנו שאין אדם על פני הארץ שלא יחטא במעשים ובשקר. מגדיל ביניהם הוא רבי שמואל ברבי נחמני, שאומר, למשל, ש"כל מי שאומר שדוד חטא אינו אלא טועה". כך הוא אומר בשעה שה- נך בעצמו כותב שדוד חטא וגם קיבל את עונשו על כך. שקרנים בתורה לא חסרים למשל אברהם שמבקש משרה לשקר בעבורו כי הוא פוחד שיהרגו אותו כנ"ל יצחק. יעקב משקר לאביו בנושא הבכורה . יוסף משקר לאחיו בנוגע לזהות עצמו. דוד הוא מלך השקרנים.

8. השקר כגורם להישרדות

נחשוב לרגע אם כולנו היינו מדברים רק את שבלבנו. רק אמת ללא כחל וסרק. מה היה קורה? הייתי אומר למנהל שלי שלדעתי הוא מכוער, לדעתי הוא טיפש, הייתי אומר לו שאין לי חשק היום לעשות את העבודה, והייתי עף הביתה. בדרך זו היה נשאר בלי עובדים כי כל אחר היה אומר את שבליבו. גזרה שווה ליחסים בין מדינות. אך אם הייתי נוהג בכלי שניתן לאנושות כולה והוא השקר, והייתי מתנהג בשום שכל ויודע איך ומתי להשתמש בו, הייתי יכול אולי אפילו לקנות את לב המנהל ואפילו להתקדם בעבודה.

אולי השקר הלבן להגיד למנהל אתה חכם, אתה פיקח, אתה דורש יפה, מנהל מעולה, מדביק לו תווית מחמיאה על האגו, שיוצרת אצלו אתגר חיובי להישגיות שכזאת? היינו להוכיח לעצמו ולחברה שאכן מה ש X אמר עליו הוא נכון? דרך זו של שקר לבן כמנוע או כאמצעי דחף להישגיות, הביא, מן הסתם, לקדמה של האנושות כולה! ומכאן אולי אוכל להגיד שכשם שלדעתי העולם לא היה יכול להחזיק רגע אחד בלא אהבה הוא גם לא היה יכול להחזיק מעמד ולהתקדם הלאה בלא שקר?

9. האמת מול השקר

ההצטדקות מול האמת נובעת מכך שבחברה האנושית האמת נתפסת כטוהר הלב. כערך עליון. והשקר נתפס כערך שלילי וכהות העין והלב. אלא מאי? המציאות מראה שבלא שקר אי-אפשר היה להאדיר את האמת. ובלא השקר לא הייתה התקדמות פרוגרסיבית בעולם הזה. היינו דורכים במקום. לפעמים בצורה מודעת או לא מודעת. החברה מציבה אתגרים או מצבים המבקשים שקר. למשל: כדי להתקבל לאגודה מסוימת עליך להוכיח שהדפסת ספר ב-1,000 או 2,000 עותקים. מצב שבדרך כלל סופר מתחיל לעולם לא מגיע אליו. יוצא אפוא שכדי להתקבל לאגודה עליך לשקר ולומר שאכן 1,000 ספרים כאלו הודפסו. דוגמה אחרת: אם אינך בן 12 לא תוכל להיכנס לראות את הקרקס הזה. או את הסרט הזה. מאלצים אותך לשקר כדי שתוכל לחוות את החוויה הזאת. הגבלת גיל לאירועים או הצבת קריטריונים שאינך יכול לעמוד בהם מכריחים אותך לשקר כדי להגיע להישגיות כל שהיא. כך זה נוהג אצל הפרט כך זה נוהג גם בין חברה זו לאחרת או בין מדינות.

9.1 האמת המשפטית

שמענו לא אחת שהאמת והצדק במשפט הם יחסיים מאוד ותלויים בכושר המקצועי והידע של העו"ד הסנגור או העו"ד התובע. הצדק האבסולוטי המוחלט רחוק מדלתות בית המשפט. יכול להיות אשם שעל-ידי טריקים משפטיים ושקרים, אם נקרא לילד בשמו, יצא זכאי וההפך יכול להיות גם מקרה של צדיק שיצא רשע ויופלל במשפט. גם זאת משום התחכמות ומשחק בסעיפי משפט ובידיעת הדין של עו"ד ממולח.

9.2 ניצחון השקר

מצאנו שההצלחה בעליה בסולם החברה, אם בעבודה אם בחיים, היא לא אחת פונקציה של שקרים מתוחכמים מיופים, בעיתוי הנכון, וכלפי האדם הנכון. האמת לא אחת מכשילה ומפילה את האדם אל הקרשים. זו מציאות שאנו חיים בה. נכון, נשמע פרדוכסלי אך מסתבר שכך עולם נוהג. המציאות מלמדת שהשקרנים ה"מקצוענים" בעלי פני הפוקר, המשחקים עם נשק השקר בחיים, מצליחים יותר מאנשי האמת. הם נוהגים בביטחון עצמי רב, מגיעים להישגים טובים, מרוויחים טוב ועולים מהר בסולם הדרגות החברתי. אך מובן שישנם גם שקרנים טיפשים, שהשקר על פניהם כל כך שקוף שהם מרעים לעצמם וטוב היה להם אם היו לומדים לומר רק אמת.

10. גילוי השקר

אומרים אנשים שהשקר בסופו של דבר יתגלה וכמו שנהוג בלשון " האמת תצא לאור" ואמנם בהרבה מהמקרים זה כך. השקר מתגלה על-ידי הדלפות, ועל-ידי תנועות ושפת גוף של השקרן המסגירות אותו מידית. ישנם אמצעים טכנולוגיים כמו מכונת אמת (הפוליגרף) שבאמצעותם ניתן לגלות אם האדם משקר או דובר אמת. חברה מתוקנת חייבת למצוא את הקו האופקי המאזן בין שקר לאמת אחרת היא תכניס עצמה למהומה ותגרור עצמה למשהו מסוכן יותר והוא השחיתות.

11. כוחניות בשקר

ככל שאדם חזק יותר באופיו וככל שנמצא בעמדת כוח והשפעה מכרעת, קל לו יותר לשקר, ובמצח נחושה, ובלא שום רתיעה. לכן אנו גם שומעים לא מעט על אישי ציבור ידועים או מנהלים בכירים שנתפסים במרמה והפרת אמונים. בשקרים שהם לחם חוקם.

12. סיכום

בחנו את נושא השקר אצל הפרט ובחברה, ומצאנו שהשקר הוא כורח טבעי הבא כדחף מתוך רצונו של האדם להגן או להטיב עם עצמו. היינו המנוע לדחף הוא ה"אני" של האדם. מבחינה זו השקר בדיוק כמו האנטגוניסט שלו האמת, הוא חלק מהחיים. ישנם סוגים שונים של שקר אך השכיח הוא השקר הלבן. ובחנו אפשרויות של השימוש בו. מאחר שכל אדם הוא אינדיבידואל בפני עצמו, והוא המכונה המורכבת ביותר בעולם עם רגשות רצונות מחשבות שונות, אי-אפשר לה לחברה שתתקיים רק על אמת בלבד. זה פשוט בלתי אפשרי. השקר מגן עלינו ומאפשר לכל אחד מאתנו להתנהג כראוי בתוך החברה ולשרוד בה. רגע אחד לא תשרוד חברה שהשקר אינו מצוי בה. זו האמת של המציאות בה אנו חיים.

מכוח המוסכמות החברתיות וערכים חיובים מול שלילים (אמת, שקר, טוב, רוע, שנאה, אהבה) החברה, באופן פרדוכסלי, רואה בשקר כערך שלילי, למרות שאנשים לדעתי משקרים יותר מאשר דוברים אמת. קשה לאדם, שרוצה תמיד להצטייר בעיניי חבריו ככלל ובחברה כפרט, כדמות טהורה תמימה וישרה, להודות בכך שהוא משקר לפעמים ואף נוהג לפעמים בערמומיות מסוימת.

עם כל זאת לדעתי אין שלמות בעולם שלנו, והראיתי זאת בכמה מאמרים. אפילו התורה מראה לנו שגם אלוהים חסר שלמות. ומאחר שאין שלמות בעולמנו, חשוב שהאדם ישאף אל הבלתי מושג, אל השלמות. וככול שיתקרב אליה הוא ייטהר, הוא יבשיל יותר יהיה מושלם יותר (היינו קרוב יותר אל השלמות). לכן על האדם לשאוף אל האמת. עם זאת עליו לזכור שכיצור אנוש עומד לרשותו גם השקר. על כן, לפעמים, בשעת הצורך, הוא יכול להשתמש בו, בשום שכל, בידיעה שגם האחרים משתמשים בו, כי הוא שכיח בחברה ומקובל עליה, בהסכמה שמן השתיקה, בדיוק כשם שהאמת הצרופה קיימת.