שלוש נקודות לכדו את עינו של אהרון בלייק, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט, בהודעתו של הנשיא דונלד טראמפ (יום א', 27.10.19) על חיסולו של מנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדדי.

האחת: כמות המידע שטראמפ מסר – הרבה יותר מן המקובל בהודעות מהסוג הזה. הוא סיפר כמה זמן ידע על המבצע, מתי הגיע לחדר המצב, כיצד נוהל המבצע, כיצד מתו אשתו וילדיו של אל-בגדדי. הוא תיאר את אל-בגדדי כמי שרץ "צורח ובוכה" לתוך מערה כאשר ילדיו בעקבותיו. טראמפ אמר שאינו רוצה לדבר על רגעיו האחרונים של אל-בגדדי – ואז חזר על אותו תיאור.

השנייה: התפקיד של הכורדים ושל רוסיה. בשעות שקדמו למסיבת העיתונאים של טראמפ, טענו הלוחמים הכורדים שהיה זה מבצע משותף להם ולארה"ב. טראמפ, לעומת זאת, תיאר את הכורדים – שאת חלקם במאבק בדאעש הוא ממעיט בצורה שיטתית – כמי שמילאו תפקיד שולי בלבד. הוא ציין לפניהם את רוסיה, סוריה, טורקיה ועירק כמי שסייעו לחיסול.

בהמשך מסיבת העיתונאים נתן טראמפ לרוסיה את רוב הקרדיט, באומרו שהיא הייתה "נהדרת" ואילו עירק הייתה "מצוינת". הוא אף ציין, כי רוסיה קיבלה התרעה מראש של המבצע – מה שלא ניתן לדמוקרטים בקונגרס. "אמרנו להם: אנחנו נכנסים. הם אמרו: תודה שאתם מודיעים לנו" – אם כי לדבריו הרוסים לא ידעו על טיבו של המבצע. לדעת בלייק, טראמפ מאותת שהוא סומך על הרוסים יותר מאשר על הדמוקרטים – והללו בוודאי שמו לב לכך ויגיבו בהתאם. הוא גם שם את הרוסים לפני הכורדים, למרות שמוסקבה לא הייתה מעורבת במבצע עצמו.

הנקודה השלישית: כמות הקרדיט שנטל טראמפ לעצמו. זה לא בלט במיוחד בהצהרתו, אבל תפס מקום נרחב כאשר השיב לשאלות העיתונאים, ואז היה ברור שהוא משתוקק להכרה. טראמפ טען, כי חיסולו של אל-בגדדי הוא רגע גדול יותר מאשר חיסולו של אוסמה בן-לאדן בשנת 2011 בעת נשיאותו של ברק אובמה. "זה אולי ה[אדם] הגדול ביותר שתפסנו", אמר. ובהמשך: "זה הכי גדול. זה [האיש] הכי גרוע אי-פעם. אוסמה בן-לאדן היה גדול, אבל אוסמה בן-לאדן נעשה גדול במרכז הסחר העולמי. האיש הזה [אל-בגדדי] בנה הכל, הוא רצה לקרוא לזה מדינה".

טראמפ גם חזר על טענתו המאוד-מוגזמת, לפיה הוא הזהיר מפני בן-לאדן בספר שפרסם שנה לפני 9/11. ושורה אחת מלמדת כמה קרדיט טראמפ מתכוון לקחת לעצמו בימים ובחודשים הבאים: "אני לא מקבל שום קרדיט" על האזהרה מפני בן-לאדן. "אבל זה בסדר. אני אף פעם לא מקבל. אבל תראו את זה".