אתמול (יום א', 27.10.19) מגיש רשת ב'
אריה גולן ציטט את מו"ל
ידיעות אחרונות נוני מוזס המתוודה שהוא איש ימין. בן שיחו של המגיש המהולל פקפק בכנותו של המו"ל ונימק את עמדתו בזה שהקו המדיני אותו נוקט כבר שנים ה
עיתון השייך לו, סותר לגמרי את דברי המו"ל.
אבל אני - אני מאמין למר
ארנון מוזס. פשוט אין לי סיבה לא להאמין לו. אבל מה עם קו העיתון שלו, שהוא - פוסט-ציוני (קרי- שמאלני) מובהק? האם אין כאן סתירה? יזהו כאן סתירה רק אלה שחושבים שבעולם החופשי בעלי כלי תקשורת חשובים, ובעלי מניות בהם, משפיעים על התוכן, שולטים במערכת, ומכוונים את העיתונאים להם משלמים משכורות. במדינות רודניות זה אכן המצב - אבל לא במדינות השייכות לגוש המערבי. מכאן ההבטחות של נוני מוזס לראש הממשלה בשיחה המוקלטת ("להנמיך גובה השנאה מ-10 ל-7") היו הבטחות סרק. מר מוזס לא היה מצליח לעמוד במשימה.
באותו הבוקר, באותה רשת ב' טיפה יותר מאוחר, העיתונאי
רביב דרוקר כינה את נוני מוזס 'נאיבי' - על כך שהוא נתן את אמונו בנתניהו. לא יודע בקשר ליחסים בין האישים, אבל מר מוזס כן נאיבי אם חושב שיכול להכריח את זאבי עיתונו לרקוד תחת חלילו. כל ניסיון לפעול למען נתניהו היה מביא לפיצוץ, לשערורייה, מישהו היה מורד ויוצא בפומבי עם האשמות נגד מוזס. והאחרון היה נמחק.
קחו גם בחשבון שהעיתון ידיעות אחרונות הוא לא שחקן יחיד בזירה - הוא חלק חשוב של קרטל כלי התקשורת שמקדם את האג'נדה הפוסט-ציונית, המנוגדת לחלוטין לאג'נדה של נתניהו. כתבתי בעבר לא פעם - אין כאן עימות אישי ושנאה אישית. היום נתניהו יחליף את מדיניותו - מחר הוא יהפוך ליקיר התקשורת הפוסט-ציונית. קחו כדוגמה את גורלו של
אריאל שרון.
אם יש מישהו שעדיין חושב שבעל המאה בתחום התקשורת הוא בעל הדעה, שיישאל את ליאוניד נבזלין, אשר לפי וויקיפדיה בשנת 2011 רכש 20% ממניות העיתון
הארץ, איזו השפעה יש לו על תוכן העיתון. לדידי גג שהוא מרוויח - העיתון לא כל יום יורד עליו. אבל כשיש סיפור טוב - הארץ מפרסם בלי להתחשב בבעל המניות. כמובן, לא מדובר בכלי תקשורת שלא שייכים לקרטל בהם הבעלים יכולים להשפיע, אבל מצד שני - השפעתם על החברה ועל מערכות המדינה פחותה בהרבה.
אזרח מודאג
נזכרתי כאן באנקדוטה על אחד מבעלי ההון בארצות הברית. חבריו שאלו אותו למה הוא לא קונה איזה ערוץ טלוויזיה. האיש ענה: "לא כדאי כי אני אצא קירח מכאן ומכאן. אם הערוץ יתחיל לבקר אותי - אתם תצחקו עלי שהערוץ שאני מממן אותו תוקף אותי. אם אנסה ללחוץ - יאשימו אותי בכך שאני מתערב בתוכן".
ולעצם העניין. האם ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו בוחש בתקשורת הישראלית על-מנת לשנות שם משהו? אין לי ספק. אני שמעתי זאת מכלי ראשון - מפיו של מר נתניהו עצמו. בשנת 2001 כאשר בנימין נתניהו עדיין היה במעמד של אזרח מודאג, זכיתי לערוך איתו ראיון, בו בין השאר שאלתי, מדוע הוא שואף לחזור לראשות הממשלה - הרי ברור שהתקשורת העוינת כלפיו וכלפי העמדות שלו לא תיתן לו לעבוד, לא תיתן לו לתפקד. נתניהו הסכים שאכן קיימת כאן בעיה אך ענה שדרך לפתור אותה היא לפתוח את שוק התקשורת לתחרות ובכך לגוון אותה. פקפקתי אז ביעילות השיטה.
כאשר הופיע בארץ העיתון
ישראל היום הבנתי שזה קורה במסגרת אותה התוכנית לגוון את התקשורת. האמנתי לטענות שמאחורי העיתון עומד נתניהו עצמו. הרגשנו מיד בהשפעתו של העיתון החדש על דעת הקהל. ואז אמרתי לעצמי: אני טעיתי, כנראה נתניהו היה יותר חכם, הוא יודע, איך לפעול. עם זאת ראיתי שעדיין חסרים לעיתון מקצוענים ברמה נדרשת, אין בהם עיתונאים-חוקרים ופרסומים שמביאים לחקירות משטרתיות וחיסול קריירות.
כשבשנים 2012-2014 הפוליטיקאים ניסו וכמעט הצליחו לסגור את הבייבי של ביבי, ונתניהו אחרי הניצחון בבחירות ב-2015 הכניס לקוי היסוד של הקואליציה סעיף שהוא הוא אשר מחליט לגבי החוקים הנוגעים בשוק התקשורת (ואף לקח לעצמו את תיק התקשורת), הבנתי, שהוא נחוש בדעתו להבטיח גיוון בתחום. איחלתי לו הצלחה.
אך בסוף התברר שההנחה הראשונית שלי הייתה הנכונה - אפילו נתניהו לא יכל על הקרטל. ועכשיו מתכוונים בהנחיית התקשורת להעמידו לדין דווקא על כך שהוא ניסה (בלי הצלחה גדולה) לפעול בשוק התקשורת לפתיחה ולגיוון.
רמה של מקצועיות
אבל אין שום פסול בצעדים שמטרותיהם להביא לגיוון בתקשורת, המרכיב החשוב ביותר בחברה החופשית, עמוד התווך של הדמוקרטיה. מסכנתי - יש לסגור את תיק 2000; לא מ"חוסר ראיות", אלא מהעדר מעשה פלילי.
גם התקשורת לא אשמה בפרשה זאת. אני אוריד כובע לפני כל עיתונאי מקצועי, לא משנה באיזו דעות הוא מחזיק. יש בארץ המון עיתונאים מעולים עם דעות שמאלניות - ואין לי דבר נגדם. אני מברך על פעולותיהם. הם לא חייבים לבגוד באידאלים שלהם. הם לא חייבים - ולא יכולים - להפגין אובייקטיביות. את האובייקטיביות בתקשורת משיגים בכך שיש בשוק המון דעות, והחברה, העם שהוא הריבון - חשוף לכולן ומחליט במה לבחור. על כן מפריע לי שאין בארץ תקשורת עם אותה עוצמה של השפעה. אין מספיק עיתונאים עם אותה רמה של מקצועיות בצד השני של המפה הפוליטית.
המצב הנוכחי בשוק התקשורת הוא מסוכן ומחריד. בלי להיכנס הפעם לסיבות מדוע ולמה אין איזון בתקשורת הישראלית, יש להבין שהמצב פוגע לא רק בחברה, אך גם בתקשורת עצמה. התקשורת תהיה בסופו של דבר הקורבן העיקרי בפרשה, כי ניסיון העבר מלמד שכאשר בחברה מנצחת אידאולוגיה אחת (ולא משנה היא הצודקת או הטועה) הקורבן המיידי תמיד הוא חופש הדיבור.
העיתונאים שלא מישרים קו עם כל גחמה של האידאולוגיה השולטת - או יאלמו מהזירה הציבורית - או יאלצו לעשות שקר עם עצמם. כמו ציפור שלא יכולה לעוף, מטוס שלא יכול לטוס עם כנף אחת פגום - ולא משנה איזו כנף, שמאלי או ימני - חברה לא מסוגלת לשרוד לעורך זמן עם תקשורת לא מאוזנת.
