סיפורה של "צעדת ארבעת הימים" <br>

צעדת ארבעת הימים, שהחלה כצעדה קטנה פנימית בתוך צה"ל, הפכה תוך שנתיים-שלוש לצעדה המונית ואורגנה על-ידי המדינה וצה"ל ("צבא העם"). מטרות הצעדה המוצהרות: "לחדש מסורת העלייה לרגל לירושלים ולעורר את בני כל הגילים והשכבות להלך ברגליהם בשבילי הארץ ובהריה". הצעדה נערכה לרוב בראשית ניסן לקראת פסח, בחודשים מרץ-אפריל.

בצעדה השתתפו קבוצות חיילים וחילות מיחידות צה"ל השונות, גדנ"עים, נציגי קיבוצים, קבוצות ממקומות עבודה ובהם בנקים, אל-על, אגד, דן והחל מתחילת שנות ה-60 השתתפו בצעדה משלחות צועדים מחו"ל, מהולנד, מקנדה, משוויץ מארצות הברית, ועוד, וכן צועדים מארצות אפריקה המשתלמים בארץ. מסלול הצעדה לחיילים וגברים עד גיל 50 היה בשנים הראשונות של הצעדה בסביבות 40 ק"מ ליום ובהמשך צומצם ל-35-30 ק"מ ביום.

המסלול לחיילות ונשים היה כ-30 ק"מ ליום. הגד"נעים הצטרפו לצעדה לרוב ביומה השלישי וצעדו יומיים לאורך מסלול של כ-60 ק"מ. הצועדים הגיעו מכל חלקי הארץ ומכל שכבות האוכלוסייה - יישובי עולים, שכונות ופרברים, בני קיבוצים, ובני חברות נוער ממשקים. וגם ממגזר המיעוטים צעדו כמה קבוצות שהופיעו עם תלבושתם המסורתית.

ארגון וניהול הצעדה הופקד בידיו של צה"ל. בראש מטה ארגון הצעדה עמד מפקד הצעדה קצין בכיר בצה"ל, לרוב בדרגות סגן אלוף-אלוף משנה.

ההכנות לצעדה ואימוני קבוצות הצועדים החלו שבועות ואף חודשים לפני פתיחת הצעדה, ארגון הצעדה היה מבצע לוגיסטי לא פשוט והיה כרוך בתיאום עם רשויות מקומיות אשר בשטחן עברה הצעדה וכן תיאום עם כוחות המשטרה שכיוונה ואיבטחה את תהלוכת הצעדה ברחובות ראשיים בערים ובמיוחד בירושלים.

ההרשמה לצעדה בוצעה בנקודות רישום שנפתחו בכל רחבי הארץ כחודש חודשיים לפני הצעדה, במשרדי הוועד למען החיל, בסניפי דואר ובמשרד הצעדה. הצועדים נדרשו כתנאי לרישום להביא אישור רפואי על כשירותם לצעוד בצעדה הממושכת. בצעדה ה-10 בשנת 1964 בוטל הצורך להציג אישור רפואי כתנאי לרישום לצעדה.

הצעדה הייתה בבסיסה צעדה תחרותית. שופטים מטעם מפקדת הצעדה הוצבו לאורך מסלול הצעדה עקבו אחר הליכתם והופעתם של קבוצות הצועדים והעניקו ניקוד לרמת הקבוצה בקטגוריות שונות. כמו: סדר, הופעה יפה, משמעת הליכה וכיוצא באלה.

בצעדות הראשונות הקריטריון היה המהירות וכושר גופני, אך נוכח הביקורת על כך, בטענה שהמהירות פוגעת ביופי הצעדה, גורמת למתח ולתחרותיות לא בריאים, ולא מאפשרת לצועדים להתבונן בטבע ובנוף שמסביב, הושם דגש עיקרי בדירוג הקבוצות המצטיינות על סדר, הופעה יפה וקיצבית ומשמעת הליכה. בסיום הצעדה הוענקו מדליות ועיטורים לקבוצות המצטיינות הצבאיות והאזרחיות.

מספרים כי במחנה הצעדה ובמהלך ימי הצעדה נוצרו הכרויות ופרחו אהבות בין צועדים לצועדות. סביר להניח שלא מעט זוגות נוצרו במהלך ימי הצעדה. השהות של צועדים וצועדות צעירים במחנה אוהלים יחדיו ובשעות לילה לא מצאה חן בעיני חוגים דתיים בארץ. באחד העיתונים אני קורא דיווח כי הרבנות פנתה למפקדת הצעדה ודרשה להרחיק בין אוהלי ומחנות נשים וגברים במתחמי הצעדה.

ערב הצעדה זרמו למחנה הצעדה שנקבע המוני צועדים מכל רחבי הארץ. רכבת ישראל העמידה רכבות מיוחדות שהביאו את המוני הצועדים מחיפה, מחדרה ומהדרום לנחל שורק, סמוך למחנה הצעדה בחולדה. ערב קודם לפתיחת הצעדה, נערך באורח מסורתי בשטח מחנה הצעדה, או ההתכנסות אליה, טקס פתיחה חגיגי בהשתתפות הרמטכ"ל או נציגו, אלופי צה"ל ומפקד הצעדה.

בטקסי הפתיחה ובערבי תוכניות הבידור של הצעדות לאורך השנים, הופיעו אמנים ולהקות זמר ומחול ובניהם אמנים ידועים: יפה ירקוני, אורי זוהר, שייקה אופיר להקות צבאיות ועוד. למחרת טקס פתיחת צעדה, השכימו הצועדים עם שחר בשעה 4 בבוקר לערך והחלו את צעידתם ביומה הראשון של הצעדה.

ב"צעדות ארבעת הימים "הראשונות בשנות ה-50 צעדו הצועדים לירושלים במסלול רציף כשבכל יום הם לנים בחניון או מחנה אוהלים אחר. החל מהצעדה השישית בשנת 1960 הוקם עבורם מחנה קבע ענק במקום אחד ("מחנה הצעדה") ביער חולדה. ממחנה זה יצאו הצועדים מידי בוקר עם שחר לצעדה מעגלית באזור השפלה יהודה וישובי פרוזדור ירושלים. הם עברו בישובים כמו רמלה, לוד, נען, מזכרת בתיה, באר יעקב, נס ציונה רחובות ראשון תל גזר, נחשון, מצפה הראל, אשתאול ובעת בהגיעם לישובים השונים התקבלו על-ידי ראשי ותושבי הישוב בקבלות פנים חמות ובכיבוד.

ימי הצעידה לוו בשירי לכת קצביים כמו: "אנו הולכים ברגל הופה היי..." ושירים רבים, ולוו בכלי נגינה כמו תופים ומצלתיים. האווירה הייתה אוירה של קרנבל. בסיום כל אחד משלושת ימי הצעדה הראשונים חזרו הצועדים למחנה בחולדה למנוחה והתארגנות. לאחר בקרת נזקים (יבלות), ארוחה ומקלחת יצאו צועדים לא מעטים לבלות.

מספר צועד שהשתתף בכמה צעדות: "המחנה דמה לעיר. הרבה אורות, במות בידור והרבה שמחה". לרשות הצועדים הועמדו שירותי שק"ם שסיפקו ארוחות חמות, סנדלריה ובה סנדלרים שעסקו בתיקון נעלי צועדים שסוליותיהם נשרו מעומס הדרך, ושירותי עזרה רפואית ראשונה. המחנה בחולדה הפך לעיר קטנה עם אמפיתיאטרון טבעי, קולנוע פתוח, ואפילו סניף דואר נייד אשר באמצעותו יכלו הצועדים לשלוח גלויות ליקיריהם או להחתים את מעטפות הצעדה המיוחדות של הוועד למען החייל.

מספרת עדה פרנקל-מניס שהשתתפה כחיילת בצעדת ארבעת הימים בתחילת שנות השישים: "בזמן הצעדה היה כל ערב כינוס של כל הצועדים. והיו הופעות בערב. אני זוכרת ערב שהופיע מתי כספי. העקב שלי נפל. והייתה סנדלריה ניידת. כמו כל ערב היה טיפול ביבלות. אבל המורל היה גבוה. היינו קבוצה מגובשת מאוד מגרעין " צמרת" שהשלים את קיבוץ יזרעאל שבעמק. עדה אף שלחה לי תמונה בה היא נראית צועדת עם קבוצתה. מוסיפה עדה: "היה חובה לשיר כל הזמן. לצעדה עשינו הכנות קשות. הלכנו כל יום 30 ק"מ ביום. מאוד התאכזבנו שלא נסענו להולנד כולנו כקבוצה".

השיא של הצעדה היה ביום הרביעי לצעדה, היום האחרון - העלייה לירושלים. הצועדים השכימו קום בסביבות השעה 4 בבוקר והחלו בצעידה לכיוון ירושלים דרך פרוזדור ירושלים במספר צירים. בדרך הצטרפו אליהם הגדנ"עים. בשעות הצהרים הגיעו לירושלים. כאן, לרוב ברחבת "בנייני האומה" או במגרש ימק"א קיבלו את פניהם הרמטכ"ל או נציגיו וכן נכבדי העיר ירושלים.

לאחר טקס סיום בו הוענקו מדליות ועיטורים לקבוצות שהצטיינו בצעדה יצאו הצועדים לצעדה ותהלוכה ססגונית ברחובותיה הראשיים של ירושלים כמו רחוב יפו, רחוב קינג ג'ורג' ועוד.

התהלוכה לוותה בנגינת תזמורות ובניהם תזמורת צה"ל והמשטרה כשאלפים מתושבי העיר מצטופפים במדרכות, במרפסות ואף על גגות הבתים שלאורך מסלול התהלוכה, ומקבלים את הצועדים בתשואות ובקריאות עידוד. הצועדים בתלבושות אחידות צבעוניות וססגוניות נופפו בידיהם ובכובעיהם לעבר הקהל המריע. בתום התהלוכה. הצועדים הוסעו ברכבים ושבו למקומותיהם ובתיהם.

כבר בשנותיה הראשונות הפכה צעדת ארבעת הימים לאירוע ממלכתי לאומי די דומה לחידון התנ"ך הארצי ולמצעד יום העצמאות. היא זכתה לסיקור נרחב בכלי התקשורת. העיתונים דיווחו בהרחבה ובעמודים הראשונים על ההכנות לצעדה ובמהלך ימי הצעדה על הנעשה וההווי בה.

התחנה הצבאית גלי צה"ל שידרה במהלך ימי הצעדה משדרים מיוחדים לרגל הצעדה ובהם תוכנית בשם "לצועדים הידד" ששודרה בכל בוקר במהלך ימי הצעדה בין השעות 8-6 ו"יומן הצעדה" ששודר מידי ערב בשעה 8 ובו סיכום האירועים השונים מהצעדה. כתבי התחנה היו פזורים לאורך מסלול הצעדה ודיווחו בשידורים ישירים ממחנה הצעדה וממסלול הצעדה וזאת באמצעות אולפן שידור נייד שהוקם בסיוע חיל הקשר.

לאורך השנים השתתפו בצעדות ארבעת הימים ושלושת הימים עשרות אלפי צועדים, חלקם צעדו בכמה צעדות. אחד מהם חיימקה אבני, מספר: "השתתפתי 3 פעמים ב"צעדת ארבעת הימים", לראשונה כתלמיד בביה"ס "כדורי" בשנת 1963 ולאחר מכן כבר כחייל סדיר. היה נחמד ל"תור" את הארץ דרך הרגליים ברוב עם וטקס, אם כי זה לא היה קל כלל ועיקר ובמיוחד כשירדו גשמים, כשההליכה נעשתה קשה יותר ויותר ומחנות האוהלים הפכו ל"דייסת בוץ".

היום האחרון בעליה לירושלים, היה "התרוממות נפש" והצעדה החגיגית ברחובות הבירה, הייתה כיף וגאווה... קשה לשכוח את ה"שלפוחיות" הרבות ברגליים, שעשו בי שמות וחייבו טיפול מסור של החובשים פעמיים ביום וגם זה לא כל כך עזר...

בסך-הכל נערכו בישראל משנת 1955 עד שנת 1967 13 צעדות "ארבעת הימים" ברציפות. עברתי בעיון על ארכיוני עיתונים ישנים שדיווחו על צעדות אלה. לפניכם סיכום תמציתי שערכתי אודות צעדות אלה.

צעדת 4 הימים הראשונה - ראשית 1955 - צעדה פנים צה"לית. אין הרבה פרטים על-אודותיה. השתתפו בה כ-100 חיילים. מטרת עריכתה בחירת ואימון חברי משלחת צה"ל לצעדת מנייכן בהולנד.

צעדת 4 הימים השנייה, 1956 - פרופ' משה גופן, לימים חוקר ימת הכינרת השתתף בצעדה זו. הוא מספר: "בשנת 1956 הייתי חניך בקורס מכי"ם של הנחל שהתקיים בבית דראס. הקורס הוציא נבחרת לצעדה ואני הייתי אחד מהם.

על-פי חוקת התחרות הצועדים צריכים היו לצעוד ב"בגדי ב" של הצבא עם חגור קל. הלכנו כל יום אותו מסלול של 40 ק"מ והיינו גומעים את המרחק הזה במשך 4.5-5 שעות. אסור היה להיעזר באוכל ומשקה מהצד רק מים במימייה של החגור. מחנה הצועדים היה בגלילות.

צעדת 4 הימים השלישית 11-8 באפריל 1957 - השתתפו בה כ-4,000 צועדים. מפקד הצעדה היה אל"ם ד. חבקין. בימים הראשונים צעדו עד רמלה, ובהמשך לרחובות ולראשון לציון. ביום הרביעי של הצעדה עלו לירושלים. אחד הצועדים צעיר מיוצאי תימן תקע בשופר שהביא עימו בהגיע קבוצתו ל"בנייני האומה" שם נערך טקס סיום קצר בו בירכו את הצועדים מ"מ הרמטכ"ל האלוף מאיר עמית וראש עירית ירושלים גרשון אגרון.

מבנייני האומה יצאו הצועדים בתהלוכה ססגונית דרך רחוב יפו עד בניין "טרה סנטה". בבניין "טרה סנטה" המתינו לצועדים כלי הרכב שהחזירו אותם למקומותיהם. בצעדה זו זכתה במקום הראשון יחידת נחל דרום, ובמקום השני נחל חוף.

צעדת 4 הימים הרביעית 31 במרץ-3 באפריל 1958 - הצעדה נערכה בארגון פיקוד דרום. מפקד הצעדה היה סא"ל אריה רייס. מסלול הצעדה: מבאר שבע לירושלים, נקודת התכנסות ליד קיבוץ גלאון. הצעדה מכונה "צעדת הלילה" שכן הצעדה נערכה בעיקר בשעות הלילה והבוקר המוקדמות בשל השרב ששרר בימי הצעדה.

בצעדה השתתפו כ-8,000 צועדים. בהגיעם לירושלים צעדו בתהלוכה לאורך רחוב יפו והמלך ג'ורג' ומשם למגרש ימק"א שם נערך טקס סיום הצעדה והענקת המדליות והתעודות, בהשתתפות האלוף צבי צור סגן הרמטכ"ל ואל"ם חיים הרצוג מ"מ מפקד פיקוד דרום. במקום הראשון בדירוג הכללי זכתה קבוצת "נחל חוף".

צעדת 4 הימים החמישית 17-13 באפריל 1959 - נערכה בארגון פיקוד הצפון. מספר צועדים: 12,000. ערב הצעדה ביום א' 12 באפריל 1959 נערך באצטדיון העירוני בקריית אליעזר בחיפה, במעמד אלוף פיקוד הצפון יצחק רבין וראש העירייה אבא חושי שנשאו דברי ברכה.

מסלול הצעדה לגברים יצא למחרת (13.4.59) השכם בבוקר מחניון מיוחד בקרבת טירת הכרמל דרך כביש חיפה תל אביב הישן כפר סבא מגדיאל (שם לנו הצועדים בתום צעדת היום הצעדה הראשון). משם המשיכו דרך רמלה לוד ומשם לעבר צומת הדרכים נחשון הרטוב.

ביום הרביעי לצעדה עלו הצועדים לירושלים. ראשון הצועדים לירושלים עוזי כהן מגדות הגיע בשעה 7:15, זמן קצר אחריו הגיע למקום משתתף ותיק יגאל חסקין מכפר בילו ואחריו אביגדור בן-חורין מנוה איתן. ברחבת בנייני האומה והתקבלו הצועדים על-ידי הרמטכ"ל חיים לסקוב, אלוף פיקוד הצפון יצחק רבין ומפקד הצעדה סגן אלוף י. קפלן. מ"בנייני האומה" יצאו הצועדים לתהלוכה המסורתית ברחובות הבירה והתקבלו בתשואות על-ידי תושבי העיר.

צעדת 4 הימים הששית 7-4 באפריל 1960 - השתתפו בה כ-12,000 צועדים. מפקד הצעדה: סא"ל אלכסנדר שרון. צעדת זו לבשה הדמות חדשה עממית חופשית הרבה יותר מן החמש שקדמו לה. בעוד שעד כה נהגו הצועדים לחנות חניית לילה במקום אחר החל משנה זו הוקם עבור מחנה קבע במקום אחד. ביום הרביעי לצעדה עלו הצועדים לירושלים כשמלווים אותם "מורי דרך מוסמכים" בהסברים על הסביבה.

צעדת 4 הימים השביעית 23-20 במרץ 1961 - מספר הצועדים שדווח 13,650. בצעדה זו השתתפו משלחות מהולנד, מקנדה, מארה"ב וכן קבוצת צועדים בני ארצות אפריקה המשתלמים בארץ. מסלול הצעדה קוצר ל-35 ק"מ ליום במקום 40 כפי שהיה נהוג עד אז. טקס הפתיחה נערך (19.3.61) במעמד הרמטכ"ל צבי צור שנשא דברי ברכה.

אחרי קריאת פרק תהילים מפי קריין קול ישראל משה חובב הרעימו התותחים ב-7 מטחי אש שסימלו את פתיחת הצעדה השביעית. בחלק האמנותי הופיעה תזמורת צה"ל בניצוחו של יצחק גרצייאני, מקהלת צדיקוב, להקת מחול של הפועל תל אביב ועוד. מסלול הצעדה יצא מחולדה בכביש נחשון אל רמלה וממנה ללוד, לנען וחזרה לחולדה. ביום הרביעי צעדו הצועדים לירושלים.

צעדת 4 הימים השמינית - 12-8 באפריל 1962 - מספר צועדים מדווח כ-15,000 מסלול הצעדה כ-35 ק"מ ליום. מפקד הצעדה: אל"ם יהודה הררי. טקס הפתיחה נערך ערב הצעדה (8 באפריל 1962) ביער חולדה במעמד הרמטכ"ל רב אלוף צבי צור וראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל אלוף צבי זמיר. הרמטכ"ל צור נשא דברי ברכה ואמר בין השאר: "עשו לכם את ימי הצעדה לימי מועד ושמחה שיאו עינכם לראות מה יפה היא ארצנו ולמדו לאהוב שביליה ופרחיה, וסלעיה. צאתם לשלום ובואכם לשלום".

בטקס הוצגה תוכנית אמנותית עליה ניצח כמנחה אורי זוהר. בטקס נורו 8 מטחי אש לסמל את פתיחת הצעדה השמינית. פרט פיקנטי הקשור לצעדה - אחד הצועדים, שאול לדני הגיע לירושלים לקו סיום הצעדה ראשון הרבה לפני כולם כשהוא נאלץ להמתין במשך שעה ארוכה לרשמיות בנקודת הסיום. הרשמיות הגיעו לנקודת רישום מסיימי הצעדה כשעה לאחר שלדני הגיע והסבירו כי לא תיארו שמישהו מבין הצועדים יגיע כל כך מוקדם לקו הסיום. לדני השתתף במספר רב של צעדות.

צעדת 4 הימים התשיעית - 4-1 באפריל 1963 - מסלול הצעדה היה 35 ק"מ ליום. הצעדה עמדה בסימן מלאות 15 שנים למבצע נחשון. טקס הפתיחה נערך ביום א' 31 במרץ 1963 באמפיתיאטרון הטבעי בחורשת חולדה - מחנה הצעדה. הרמטכ"ל הגיע לבמת הטקס לקול תרועת חצוצרות מלווה במפקד הצעדה אל"ם יעקב חפץ וראש מה"ד אל גביש.

בטקס הודלקו 9 משואות אש והופרחו בלונים אל על. בחלק האמנותי של הטקס שהונחה על-ידי עזריה רפופורט השתתפו מקהלת פיקוד הדרכה, רביעיית מועדון התיאטרון, שייקה אופיר, להקת בית רוטשילד ולהקה צבאית של חיל הקשר לוס קשרוס. עיתון "דבר" הוציא עבור הצועדים מהדורה מיוחדת "דבר לצועד".

צעדת 4 הימים העשירית - 19-15 במרץ 1964 - טקס הפתיחה נערך במחנה הצעדה בחולדה במעמד הרמטכ"ל יצחק רבין. ביומה הראשון והאחרון ירד גשם וצעדת הגדנ"עים בוטלה.

צעדת 4 הימים האחת-עשרה, 8-4 באפריל 1965 - מספר הצועדים המדווח כ-15,000. טקס הפתיחה נערך (4.4.65) במחנה הצעדה ב"מחנה חולדה" במעמד הרמטכ"ל יצחק רבין שנשא דברי ברכה. בחלק האמנותי הופיעו להקת פיקוד ההדרכה ומקהלות זמר נוספות. הועלו 11 משואות אש לסמל פתיחת הצעדה האחת עשרה. ביום הרביעי לצעדה עלו הצועדים דרך פרוזדור ירושלים לירושלים ולאחר התכנסות קצרה ב"בנייני האומה" צעדו בתהלוכה ססגונית ברחובותיה המרכזים של הבירה.

צעדת 4 הימים השתיים-עשרה - 31-28 במרץ 1966 - השתתפו בה כ-15,000 צועדים. טקס פתיחה נערך (27.3.67) במעמד ראש אג"ם אלוף חיים בר-לב.

צעדת 4 הימים השלוש-עשרה - 21-17 באפריל 1967 - בהשתתפות כ-19,000 צועדים. בין הצועדים הצועד הקשיש של הצעדה, אהרון דורון בן 100, תושב חולון. בטקס הפתיחה (16.4.67) השתתפו ראש אג"מ האלוף עזר ויצמן שעיטר את דגל הצעדה בעיטור ה-13 ומפקד הצעדה אל"ם שלמה אמבר. בהמשך התקיימה תוכנית בידור בהנחית עזריה רפופורט. קדם לטקס אירוע צניחה כאשר ביער חולדה צנחו משני מטוסים שתי קבוצות צנחנים שהצטרפו למחה הצועדים והשתתפו כנציגי הצנחנים בצעדה.

ב-1968 לאחר מלחמת ששת הימים צומצמה הצעדה לשלושה ימים. מחנה הצעדה עבר מחולדה לשטח גדול ליד בית אל, סמוך לבה"ד 4. צעדות שלושת הימים נערכו גם בשנים 1969-1973. ב-1972 הצעדה החלה במועדה אך בוטלה בשל מזג אוויר סוער.

ב-1974 הוחלט לבטל את הצעדה ובמקומה נערכת צעדת ירושלים בתוך העיר בלבד.