ביום ראשון פרסם ידיעות אחרונות כתבה מדהימה על סדרת השיחות בין נח מוזס, עורך העיתון הנפוץ במדינה לבין רה"מ, ביבי נתניהו. נושא שיחתם הפורמלי הוא 'חוק ישראל היום', אולם בפועל שיחתם גלשה אל מערכת היחסים בין ידיעות אחרונות לבין נתניהו. לאחר שבתוכנית המקור¹ שודרה כתבה נרחבת על שיחה (מוקלטת) זו.

אודה ולא אבוש. אם סברתי מתוך תמימות (בלתי נסלחת), שעדיין יש סיכוי סביר כי במדיה, לפחות בזו הכתובה, בפרינט, נשמרת רמת מקצועיות סבירה. כלומר, נשמרים הכללים הבסיסיים של עיתונות ישרה, הוגנת, נסמכת על עובדות נטו, התבדתי.

נחום ברנע, שלו מעמד בכיר בידיעות אחרונות, אומר בהתוודות מפתיעה, במאמר מערכת, בין היתר: "אני בטוח שהשיח הזה לא מתיישב עם הערכים שאמורים להנחות ראש ממשלה ולא את הערכים שאמורים להנחות בעלים של עיתון".

כאשר נתניהו מתלונן על כך שמוזס איננו פועל כדי להוריד את רף העוינות אליו מ"תשע וחצי לשבע וחצי", מוזס קוטע אותו ואומר "נו ברור, עזוב, צריך לדאוג שאתה תהיה ראש הממשלה... בין היתר מזכיר מוזס שהוא הציע לרה"מ, שיביא לו מישהו שכותב מאמרים על-מנת שיהיו מאמרים ברוח הליכוד ורה"מ. מוזס מוסיף ומציע את מדור דעות עונה לו רה"מ: "עזוב זה זניח. אני מדבר על איזון". מוזס: "אני מסתכל לך בעיניים, ואמרתי, בהנחה שיש חוק שאתה ואני הסכמנו עליו, תהיה פה (בראשות הממשלה - מ. ל.), כמה זמן שתרצה".

אינני יודע מתי יגיעו היועמ"ש לסיכומי השימוע בתיק זה. את מי מעמידים לדין ואת מי לאו, ובעיקר, מי כאן מציע השלמונים ומי הסרבן להצעה הזו (נתניהו) שאף הלך לבחירות במגמה לעצור את הליכי החקיקה.

דבר אחד לדעתי למדנו כולנו מהדו שיח המרתיח הזה, שאין כלל ספק מי הכינור הראשון בו (הלוא הוא נוח מוזס), והוא, כי הביטחון שפעם, בעידן התמימות, היה לנו או לחלקים מאתנו, אמון בהגינות וביושרה של התקשורת הכתובה, מעין ירח דבש בין התקשורת ובמיוחד הפרינט (הוותיק), לבינינו, צרכניו/קוראיו, הרי שאמון זה התרסק הפעם ברעש גדול, על רצפת המערכת. בינתיים, נחמת מה יש בעובדה שישראל היום לא היה שותף למרקחת תפלה זו.

ירדן רוצה - גם וגם

בימים אלה ממש מלאו 25 שנה להסכם השלום עם ירדן (26 באוקטובר 1994). בהסכם האמור נקבע בין היתר, כי החל ממועד החתימה, תפעל ישראל לספק לירדן 50 מיליון ממ"ק. מים אלה מגיעים מהירמוך, המתחבר לירדן בשטח ישראל, מדרום לכינרת. ישראל עמדה כידוע בהתחייבות זו. אלא שאז באו הירדנים בבקשה/תחינה נוספת: אפשר עוד מים?

ישראל נענתה שוב. איך אפשר לסרב לידידים? היום מקבלת ירדן כמות כפולה מהכמות שעליה התחייבה ישראל, כלומר 100 מיליון ממ"ק, טבין ותקילין. מיותר להזכיר במה מיים אלה נחוצים לנו, כאן אצלנו בישראל. עד כאן המים ומה עם הגז... נו טוב, על כך בפעם אחרת.

ואז נפלה עלינו, הטובים שבסיפור, מכה שהנחיתו הירדנים, כלומר אלה הרשעים שבסיפור. הם רוצים את צופר ואי קטנטן באגמון ארם נהריים בחזרה. לא ששתי פיסות הקרקע הזעירות הללו חשובות להם באמת (כמו המים לנו, למשל), גם לא שמצאו שם זהב ויהלומים. לא. הם פשוט רוצים להפסיק את החכרת השטחים הקטנטנים האלה בשל הגאווה, הכבוד ועוד מיני שיקולים חורצי גורל וכבדי משקל כאלה.

לעניות דעתי ראוי כי במקביל תקים ישראל צוות מיוחד לבדיקת כל נושא קשרי המים עם ירדן. לא ייתכן שמדינה זו, התלויה במידה גדולה, בחסדי ישראל, בתחומים רבים, ולא נרחיב (גם תחום הביטחון כלול בהגדרה זו), תראה במתת המים מצב קבע אוטומטי, וכל שכן תחוש כאילו משוחררת ממתן תמורה כל שהיא בגינו.

קן הצרעות המושחת - ארמונו של אבו מאזן²

בשנים האחרונות עוסקים כתבים/פובליציסטים בלהיטות בלתי נדלית במעון ברחוב בלפור. מונים אחד לאחד את החמגשיות, את הסיגרים... ודווקא עכשיו ראוי לרענן מעט את הזיכרון והחשיבה, לחזור אל כללי הראיה הבוחנת, הרואה את הנוף בלי פילטרים של פוליטיקלי קורקט...

בימים אלה נודע לנו כי הולכת ומתקרבת לסיומה, אחרי כשש שנים של עבודה מאומצת, בנייתו של פרויקט בעל חשיבות גדולה (יותר מבתי חולים למשל, שכה חסרים בגדה). מדובר במבנה רב ממדים. למעשה ארמון לכל פרטיו ודקדוקיו, המיועד להיות משכנו העתידי של הראיס, מחמוד עבאס.

לפניכם תמונה מנקרת עיניים של "ארמון אירוח" (מה זה ארמון "אירוח"? הראיס ישן במקום אחר?), שבונה יו"ר הרשות אבו מאזן. את הבנייה החלו הפלשתינים ב-2013, בסמוך לכפר סורדה צפונית לרמאללה. הארמון משתרע על שטח כולל של 44 דונמים, הוא בן ארבע קומות כולל מנחת מסוקים, גנים רחבי ידיים, ומזרקות. מקיפה אותו חומת בטון בגובה של שישה מטרים. בדיווחים נוספים נטען כי הארמון המהודר כולל בריכה מפוארת, מערכות מים וחשמל ובונקר תת-קרקעי.

אני חושב על אנשי השמאל. כמה מהם מוחים דמעה מעיניהם, ו... שותקים. הס. אל תאמר מילה! לא בגלל המבנה שהוא שערורייה ענקית בפני עצמה, שהוא יריקה בפני אלפי הפלשתינים העומדים בתורי ענק מידי בוקר, לפני המחסומים שלנו, בבקשם עבודה בישראל.

אלא בגלל היוהרה, בגלל האצבע בעין (שלנו, של הפלשתינים המסכנים שזו הנהגתם, ושל נשות "מחסום ווטש" הניצבות שם מידי בוקר). בגלל העובדה שהם במו ידיהם הניחו את הקורה בין עיניהם/עינינו. בגלל אטימותם המשוועת לשמיים. ומה העלות? מסתבר כי המבנה המפואר תוקצב בראשיתו ב-14 מיליון דולר. לא סופי. כעת, לקראת סיומו מתברר כי העלות גבוהה בהרבה.

ועכשיו לעניין אחר: 35 מיליארד דולר קיבלה הרשות הפלשתינית בצורות שונות מאירופה בעשור האחרון. שימו לב: לא בנו שם בתי חולים, לא כבישים, לא רכבות, לא בתי ספר. לא תחנות כוח, לא מתקני התפלה, לא טיהור ביוב (שזורם ומזהם שטחים בישראל). אין ברשות הפלשתינית גביית מיסים נאותה.

מעל לכל מתעקשים הפלשתינים להמשיך ולשלם את מעט הכסף המגיע אליהם למחבלים רוצחים שפגעו בחיילי צה"ל ובאזרחים ישראלים, כמשכורת המשולמת למשפחתם בעת ישיבתם בכלא. ולמרות הכל ישראל היא היא האשמה. הם הצדיקים המסכנים. ישראל המרשעת האולטימטיבית. ואגב, באשר לכסף הגדול נחשו לאן הוא הולך, לאילו כיסים. מי באמת נהנה ממנו? לא מוסקי הזיתים המסכנים.