יולי אדלשטיין ישב בכלא הסובייטי למען ארץ-ישראל והעם היהודי; ויולי אדלשטיין מפחד לקום ולומר לביבי "ג'נטלמן, לך הביתה" ולהציג את עצמו כחלופה למנהיגות החשודה בפלילים; או לחלופין ליטול עימו שבעה ולהקים סיעה עצמאית, ולשוב בהזדמנות קרובה לליכוד. לא כדי להרוס את הליכוד שהוא גורם חשוב מאוד וחיובי בחברה הישראלית, אלא כדי להציל את הליכוד מעצמו, ממי שהוא בבחינת "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" (יש שני פירושים ל"יצאו").
גדעון סער היה סמל בגולני. הוא יודע שכדי לנצח יש רגע בו צריך לרוץ חשוף אל היעד ולא להיחבא לנצח מאחרי סלע בלא תנועה. גם
צחי הנגבי יודע. בוודאי
ניר ברקת אם כי הוא חדש "זה מקרוב בא".
גלעד ארדן כבר ספג מביבי בתקשורת. אז מה? הוא בטראומה? ומה אירע לישראל כ"ץ? היכן הוא, והיכן המופע הבוטה של רעייתו? ברור שרצוי להכין את הקרקע. לארגן שבעה מח"כי הליכוד. להגיע להסדר עם
בני גנץ.
ייאמר כאן: תחת גנץ הייתי מסכים לשתי פשרות כואבות. האחת, ממשלת אחדות בתנאי שביבי שני ברוטציה, והוויתור הכואב הוא שבבוא הזמן יניחו לו לכהן כל עוד לא הורשע בערכאה ראשונה. זה ויתור חמור, מרחיק לכת, גרוע. אין לו הצדקה לבד מן הרצון למנוע מישראל מערכת בחירות שלישית תוך שנה.
והאחרת, שאם אדלשטיין, ארדן, הנגבי, כץ, סער - לפי הא"ב - יקימו סיעה יוכלו לקיים ממשלה יציבה (ואחרי פרישת ביבי ברור שיוכלו לשוב ולעמוד בראש הליכוד הנרחב). התמורה: המנהיג שיעשה כן יוכל להיות ראש הממשלה הראשון ברוטציה. גם זה ויתור קשה ביותר.
עם שתי הצעות כאלה לא יוכל איש לומר כי כחול-לבן לא יצאה מעורה להקים ממשלה ולמנוע בחירות, שייערכו רק מפני שביבי בעל אינטרס לחמוק מאישומיו הפליליים וחברי הליכוד בכנסת שעדיין תומכים בו הם פשוטו כמשמעו קרנפים.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
