השופט: אורי הדר, בית משפט השלום בבאר שבע
המועד: יום חמישי, 15.8.2019, שעה 10:00
הנושא: תביעות קטנות
אי-התייצבות צדדים בתיקי תביעות קטנות אינה נפוצה כמו בתיקים אחרים, משום שכאן מדובר במי שמייצגים את עצמם, אבל זה בהחלט קורה - אם בשל חוסר ידיעה ואם מתוך התעלמות. כך אירע כאשר נכנסתי לאולמו של השופט אורי הדר: הנתבע לא התייצב והדר נתן פסק דין במעמד צד אחד. הוא גם הדריך בצורה נאה את התובע: "תשלח לו את פסק הדין, תגיד לו: זה פסק הדין שניתן, אני רוצה את הכסף. תהיה גמיש. יכול להיות שהוא יראה את פסק הדין ויאמר: שכחתי, אני רוצה לשלם את הקרן לא לריב".
בשל העדר תיקים, המדור יצא לאולם אחר וחזר לאולמו של הדר לאחר כשעה, בעיצומה של תביעה שהגיש צלם נגד אתר הספורט ONE בטענה לשימוש בלתי מורשה בתמונות שצילם. נציג האתר מציג עמדה תוקפנית: הוא בכלל לא מוכן לדבר עם התובע, אלא רוצה פסק דין וגם הוצאות; הדר מבהיר לו, ש"הוצאות בתביעה קטנה זה זניח".
הלה מנסה כיוון אחר: העורך שאחראי לפרסום התמונה כבר אינו עובד ב-ONE. אבל הדר אינו נופל בפח: "תראה לי שפנית אליו. צריך להתגבר על מכשול עובדתי, שאין קרדיט בפרסום. יכול להיות שהוא [העורך] יגיד: אני לא זוכר. ואז ישאלו אותו מה המדיניות. אם הוא יגיד שהמדיניות היא להפר זכויות יוצרים - זה לא טוב לך. ואם יגיד שהמדיניות היא לתת קרדיט - אז ברור שהייתה תקלה.
"גם אם קיבלתם [את התמונה] במסגרת שיתוף פעולה [עם אתר אחר, כפי שטוען הנתבע], אתם לא צריכים לתת קרדיט? סטודנט יושב בספרייה ומצטט: זה מהמאמר של פרופסור כך וכך. אתה לא מקשיב למה שאני אומר. תחשוב מה יהיה בדיון הבא. נניח שלא יהיה אף עד ושיש שיהוי ושאתה צודק; עדיין תצטרך להתמודד עם העובדה שפרסמתם תמונה בלי קרדיט".
"הוא בא לדיון סרק"
הצלם מצידו דורש לדעת מה היו הכנסותיו של ONE מפרסום התמונה המפרה, אבל הדר ערני: "לא מוכרים כל כתבה בנפרד וזה לא מתאים לתביעה קטנה". בכל מקרה, נציג האתר לא מוכן לדבר איתו: "אתה תובע סדרתי". מצד שני, הדר כבר הבהיר שיחייב את הצלם בהוצאות על הדיון הנוכחי ומסביר לו: "הדיון צריך להסתיים היום. הוא בא לדיון סרק, לא הייתה תועלת בדיון הבא. אם היית מגיש אתמול בקשה ואומר שהעד לא יכול לבוא, הייתי דוחה והוא לא היה בא סתם. אם לא היו לך עדים, הייתי שומע את שניכם ותוך חמש דקות היה פסק דין".
הצלם מודיע שאם כך - הוא מוותר על העדים. הדר מגיב: "אז מה אתה רוצה? שאני אתן עכשיו פסק דין? אתה רוצה לחקור אותו? אתה מוותר על התביעה? בפסק דין אני מקבל את התביעה או דוחה אותה. אם אני דוחה - אני אחייב אותך בהוצאות. אם אתה מוותר בלי צו להוצאות - זה יכול להיות טוב בשבילך אם אתה רוצה לוותר".
התובע מתעקש על פסק דין, למרות שאינו מביא עד חיוני, והדר מנסה להסביר לו שוב: "יש פתרון ביניים, שהוא למצב בו אין לתובע את כל הראיות, ואז הוא מוחק את התביעה ויכול לחדש אותה ומחייבים אותו בהוצאות. אתה לא מקשיב למה שאני אומר", ומסביר בפעם השלישית בסבלנות רבה. כעת התובע שוב משנה את דעתו ומבקש דחייה כדי להביא את עדיו. ואז יש לו עוד רעיון: כמה דקות הפסקה וינסה בכל זה להביא את העד של היום. הדר מסרב: "מה פתאום? זה לא עובד ככה. צריך להגיש תצהיר מסודר".
הדר קובע דיון נוסף ל-15.12.19 בשעה 10:30, תוך התחשבות בנציג ONE המגיע מרמת גן, ומסביר לתובע שיש להגיש תצהירים של העדים: "הגרסה שלהם היא בכתב בפני עורכי הדין, ואז הם באים לדיון, ואם יהיה לו שאלות - הוא ישאל אותם". יש לו עצה גם ל-ONE "טוב תעשה הנתבעת אם תמציא התייחסות של הגורם הרלוונטי לשאלה מדוע הפרסום אינו כולל קרדיט למי שצילם".
הצלם נזכר שיש לו הוכחה לכך שבאתר nrg, ממנו לטענת ONE נלקח הצילום - דווקא ניתן לו קרדיט נאה. הוא מציג בפני הדר סרטון ומכריז בניצחון: "הנה ההוכחה, לא צריך עדים". אבל הדר ממהר לצנן את התלהבותו: "תמיד צריך עדים". הוא בודק את תאריך הפרסום לעומת תאריך ההדפסה, ומציין שהסרטון הוא משנת 2007. "אתה צריך להוכיח שצילמת את זה. תגיש תצהירים", מבהיר הדר לצלם.
"תצטרך לתת הסברים"
עם זאת, הדר מסכים שכעת הבעיה של ONE גדולה יותר ואומר לנציג האתר: "בהנחה שזה לא מפוברק, תשים לב ש-nrg שהיה לכם איתם שיתוף פעולה, כן נתנו לו קרדיט. זה יכול להיות ברמה מספקת במשפט האזרחי. אז יכול להיות שאתה לא צריך לשלם לו [בעד השימוש בתמונה], אבל אתה צריך לציין את השם שלו. אם אתה לא נותן לו קרדיט - תצטרך לתת הסברים.
"אני אומר בשפה פשוטה: תשובה כמו 'אני לא עבדתי בחברה ב-2007' - זה לא עוזר. זו הייתה ישות משפטית. אם חס וחלילה העורך מת - זו טענה טובה. אני לא יכול לקבל טענה שמי שהיה ב-2007 לא זוכר". הערה שלנו: בכל זאת מדובר ב-12 שנים, ומוזר שהדר אינו מתייחס להתיישנות או לפחות לשיהוי, ומתעלם מכך שאכן לא ניתן לזכור פרטים כאלה לאחר שנים כה רבות.
למרות שנדמה היה שהדיון נגמר ובאמת אין מה להוסיף, הדר מאפשר לו להתמרח עוד דקות ארוכות. כעת טוען התובע נגד העובדה שעליו לבוא שוב לבאר שבע. הדר: "זה לא טקסס". התובע: "שעתיים נסיעה". הדר: "אז שעתיים".
הוא פונה שוב לנציג ONE: "אם אתה לא נותן הסבר מניח את הדעת כלשהו, שבניגוד ל-nrg אתה לא כותב קרדיט - יש לו סיכוי שאני אשתכנע, עם העדים שלו, עם הראיה מ-nrg אם היא לא מפוברקת. לא צריך להיות טעון עליו. אם יסתבר שבאמת טעו, אנחנו פוטרים אדם בלא-כלום? אין התיישנות, הזכות שלו קיימת. יש מלא פסקי דין, יש כאלה ויש כאלה. אני רק מסביר לך, בשיא ההגינות, כדי לא להפתיע אותך: טענה שלך ש'אני לא יודע לתת הסבר כי לא עבדתי שם ב-2007' - זו לא טענה טובה. הוא מציע לך הידברות; אתה לא רוצה - זכותך".
הצדדים מתחילים להתווכח ביניהם בהרמת קול, מגיעים לעלבונות, ולהדר נדרשות כמה דקות עד שהוא מנסה להתערב: "תודה, תודה". זה לא עוזר, נציג ONE רק מתחמם עוד יותר, השניים מאשימים זה את זה בשקרים - והוא לא מתערב. שוב עוברות דקות ארוכות עד שהדר מתעשת: "הדיון נגמר"; הוא גם מכניס לפרוטוקול את עיקרי הטענות הצעקניות. נגמר? מה פתאום. הצעקות והגידופים נמשכים, והדר לא מצליח להשתלט על השניים. יש שופטים שבנקודה הזאת היו מזהירים שיחייבו בהוצאות ואולי אף יוצאים מהאולם; הדר מתנהג כאילו הוא צופה מהיציע.
לבסוף השניים נרגעים והדר מנסה שוב - למה בעצם? - להסביר לנציג ONE כדאי לו לחשוב על התיק: "תראה, זה לא חס וחלילה בשביל לפגוע. אם אתה מקבל את ההחלטות - נכבד אותן. אם יש עוד מישהו שאתה מדבר איתו - שווה להתייעץ, שווה לדבר על התיק". הדר נזכר שהוא גם אמור לחייב את התובע בהוצאות על הדיון המיותר, ומטיל עליו 750 שקל.
"אני תובע את לנובו?"
בשעה טובה אפשר לעבור לתיק הבא, ושאלותיו של הדר לתובעת מלמדות שהוא התכונן היטב: "ממי קנית? מי האישיות המשפטית שקנית ממנה - נתבעת 1 או נתבעת 2? אז מה העילה שלך נגד הנתבעת 1? אם קניתי את המקלדת מהספק בישראל ויש לי בעיה, אני תובע את לנובו העולמית?". התובעת מסבירה מדוע יש שתי נתבעות, אבל הדר אינו משתכנע ומסביר בסבלנות:
"רוצה דוגמה מהחיים שלי? אני לא שומר על פרטיות יותר מדי. קניתי אסלה לדירה, הייתה תקלה, פניתי לחברה ואמרו לי למי לפנות. אם לא קיבלתי שירות - זה סיפור אמיתי, לא עצוב - יש לי עילה נגד נותן השירות? זו התקשרות בין הספק לנותן השירות. הם לא התייצבו, אני אתן לך פסק דין, אני רק אומר לך את דעתי הצנועה. זו עילה להרמת מסך, זה לא לתביעה קטנה. אם נתתי החלטה מוטעית ובא מישהו ואני אומר לו 'תרד למזכירות' - זו אחריות של המזכירות או שלי?".
התובעת היא עורכת דין, שאמורה להבין במה מדובר, אבל או שהיא לא מכירה את החוק, או שהעניין האישי שלי מעוור את עיניה. הדר ממשיך להסביר, למרות שזה מיותר לחלוטין משום שממילא הנתבעת 1 לא התייצבה: "אנחנו נותנים המון כבוד לעורכי דין, אבל כשבא עורך דין ומתעלם מיישות משפטית. אם ייצא בכל זאת איזה דיאלוג אחרי פסק דין, אם תתעקשי על פיצוי משתיהן - זו בעיה. אם הגורם שלא ממנו קנית יגיש בקשה לביטול פסק הדין, זו טענה מצוינת".
זהו דו-שיח של חרשים ומשום מה הדר ממשיך לבזבז זמן עליו: "אם בא בן אדם שהוא לא עורך דין ואומר לי טיעונים כאלה, אני אומר שהוא לא מבין. אבל בא עורך דין, ואת מתעלמת מהעיקרון של אישיות משפטית נפרדת. את אומרת: התקשרתי איתך בחוזה שכירות ונחייב גם את אשתך, כי היא דיברה איתך בטלפון. זה לא יעלה על הדעת". והוא מנסה עוד דוגמא: "המתמחה הוא אישיות שונה לגמרי, אנחנו אפילו לא דומים. מבחינה מוסרית אני לוקח אחריות, פה זו לא תסמונת הש"ג, אבל זו לא אותה אישיות משפטית". לבסוף הדר מכתיב פסק דין, מקבל את התביעה במלואה ומטיל גם פיצוי של 3,000 שקל בשל האי-התייצבות לדיון.
השורה התחתונה: דיונים שהיו צריכים להימשך אולי רבע שעה בתיק הראשון וחמש דקות בתיק השני, נגררו לחצי שעה ויותר - ללא כל צורך. הדר גם הפגין אוזלת יד מביכה כאשר לא ניסה להשתלט על הצדדים הצעקניים והמגדפים בתיק הראשון. וחבל, משום שהוא מוכן היטב לתיקים ויכול לקדם אותם הרבה יותר טוב.
יעילות: 7
מזג שיפוטי: 7
