סמל כריס טופט מהמשטרה הצבאית הבריטית קיווה ללילה שקט כאשר זימן את החיילים לפטרול השגרתי לאורך חומת ברלין ב-9 בנובמבר 1989 ותדרך אותם. "הפעם הראשונה בה הרגשנו שעומד לקרות משהו הייתה ב-19:42", סיפר לאיאן מק'גרגור, אשר קטעים מספרו על צ'קפוינט צ'רלי מתפרסמים בדיילי טלגרף 30 שנה מאוחר יותר. "קיבלתי הודעת טלפון מהמפקד שלי, לפיה BBC דיווח שמזרח גרמניה הסירה את כל מגבלות הנסיעה למערב גרמניה".

טופט הורה למתורגמן שלו לתקשר ולברר מה לעזאזל קורה. המתורגמן התקשר למשטרת מערב ברלין, למשטרת מזרח גרמניה, למשמר הגבול המזרח גרמני, לאמריקנים, אפילו לצרפתי דובר אנגלית; איש מהם לא ידע דבר. לבסוף התקשרו הבריטים למכס במערב ברלין, והם היו היחידים שידעו שייתכן שהגבול יפול באותו לילה. זה קרה חמש שעות לאחר מכן.

למחרת בבוקר נפתחו כל נקודות המעבר והמזרח גרמנים יכלו לעבור ללא כל מגבלות. רבבות מהם צעדו לחופש, תוך עידוד של הקהל המערב-ברלינאי המתייפח, אנשי המשטרה הצבאית של בעלות הברית והעיתונות הבינלאומית. המלחמה הקרה עמדה להסתיים. ההלם, הזעם והפחד שליוו את הקמת החומה ב-13 באוגוסט 1961 התחלפו כעת באושר ובדמעות גיל.

איש חיל-האוויר האמריקני, מיט לואו, צפה באירועים בטלוויזיה שבביתו מדרום-מערב לברלין, ואחרי חמש דקות הוא ומשפחתו נכנסו למכונית ונסעו לעבר צ'קפוינט צ'רלי. גיסו היה המום ומשוכנע שהסיפור הוא בלוף. אבל בשעה שמונה בערב התייצבו 500 איש על החומה, חלקם בסיוע השומרים המזרח-גרמניים. האווירה, משחזר לואו, הייתה של "שמחה ואהבה, זרים מתחבקים ותחושה כללית של רצון טוב". מישהו השמיע את השיר Another Brick in the Wall של פינק פלויד, והצלילים התמזגו בצחוקים ובקולות הפטישים המנפצים את החומה.

בשעה 10:30 בערב התאסף קהל מערב-גרמני גדול ליד צ'קפוינט צ'רלי. אלפים גדשו את הרחובות הסמוכים וחסמו את תנועת כלי הרכב. בשעה 23:23 רשם טופט ביומן המשמרת: "קהל מזרח-גרמני גדול במעבר הגבול צ'קפוינט צ'רלי. קהל גדול עובר מהצד המזרח-גרמני למערב ברלין". 3,000 איש היו שם באותה שעה, והאווירה הייתה של ציפייה נרגשת ולא של אלימות.

בשעה 23:35 דיווחה הטלוויזיה המערב גרמנית, כי המזרח-גרמנים חוצים את הגבול. כעבור חמש דקות נפתחו לברלינאים נקודות המערב אובראמברוקה ושאסנשטראסה. צ'קפוינט צ'רלי וכל האחרות ייפתחו שתי דקות אחרי חצות. המסיבה הגדולה ביותר בתולדות ברלין עמדה להתחיל. קפה אדלר שליד צ'קפוינט צ'רלי התמלא בצעירים מתחבקים, מתנשקים, שרים, בוכים.

"צ'קפוינט צ'רלי היה בית משוגעים. אני לא זוכר שדיברתי עם הצבא האמריקני באותו לילה. לא יכולת להתקרב לבקתת השומר, כל כך צפוף היה שם. לעמוד ולצפות בקהל המצפה למזרח-ברלינאים – זה היה בלתי מציאותי", נזכר לואו. הוא עצמו עבר את הגבול לצד השני, בפעם הראשונה בלי להידרש להציג תעודת זהות ובלא צורך באישור מעבר סובייטי. טופט הסיק, כי משמר הגבול המזרח-גרמני לא היה מסוגל לעצור את הנהירה אל המערב בלא לפתוח באש, מה שהיה מוביל למרחץ דמים. זה לא קרה, והחומה נפלה בלי אף ירייה.