אירופה של היום קיימת תודות לארה"ב, שנלחמה בשתי מלחמות העולם, עמדה ליד ערש הולדתו של האיחוד האירופי, הגנה עליה מפני בריה"מ ופיקחה על איחוד גרמניה. כעת טוען נשיא צרפת, עמנואל מקרון, כי ארה"ב מנתקת את הקשר עם היבשת, ואם זו לא תתעורר – היא לא תשלוט בגורלה.

מקרון התראיין לאקונומיסט במונחים אפוקליפטיים, כותב השבועון. את נאטו הוא תיאר כ"על סף מוות מוחי" וקבע שאירופה צריכה לפתח יכולת צבאית משל עצמה. האיחוד האירופי רואה את עצמו כשוק כלכלי, אבל עליו להיות גוש בעל מדיניות בתחומי הטכנולוגיה, המידע והאקלים. לראשונה, טוען מקרון, יש לארה"ב נשיא שאינו שותף לרעיון הפרויקט האירופי; וגם אם דונלד טראמפ לא ייבחר שוב, כוחות היסטוריים מרחיקים בין שני עברי האוקיינוס האטלנטי.

סדרי העדיפויות של ארה"ב משתנים. ברק אובמה פנה לעבר אסיה ואותת שארה"ב מאבדת עניין במזרח התיכון. נטישת הכורדים בידי טראמפ לא רק שמחזקת נטייה זו, אלא גם מחלישה את נאט"ו – סבור מקרון. "אנחנו צריכים להבין שיש לנו בעיה פוליטית ואסטרטגית", הוא אומר. מקרון נשאל האם התקפה על אחת מחברות נאט"ו תיחשב להתקפה על כולן – העיקרון העומד בבסיס הברית; תשובתו הייתה: אינני יודע. לדעתו, אירופה צריכה להעריך מחדש את המציאות של נאטו "לאור מידת מחויבותה של ארה"ב".

אירופה צריכה להבין את גודל האתגר שבפניה, ממשיך מקרון. היא עדיין חושבת שהסחר העולמי לבדו יכול להבטיח את השלום, אבל ארה"ב – הציר המרכזי של הסחר העולמי – הופכת להיות פרוטקציוניסטית. משטרים סמכותניים נמצאים בעלייה, כולל ברוסיה וטורקיה הגובלות באירופה. היבשת חייבת לנחות על הקרקע ולהתאים את עצמה למציאות.

זוהי תמונה קודרת בצורה יוצאת דופן מצידו של מדינאי אירופי מרכזי התומך בגלובליזציה, אומר אקונומיסט. והיא גם יוצאת דופן בעומק המחשבה שמאחוריה, ומבחינתו של מקרון – קריאה לפעולה ולשינוי אדיר ממדים. בתחום ההגנה הוא מציע אינטגרציה של הפעילות הצבאית, תוך הקצבת מימון להכנתה של אירופה לימים שאחרי נאט"ו. אם ארה"ב אכן תנטוש, ייווצרו פערי עצומים בהגנה האווירית ומפני טילים, במודיעין ובתדלוק האווירי. התקציב הצבאי של ארה"ב כפול משל כל יתר מדינות נאט"ו יחדיו, ומדינות אירופה לא ישושו לסגור את החלל.

בתחום הדיפלומטי סבור מקרון, כי האיחוד צריך להפוך למעצמה בפני עצמה, אשר תפעל בין ארה"ב לבין סין ושתפקידה יהיה "למנוע מן העולם לעלות בלהבות". השלב הראשון הוא בנייה מחדש של היחסים עם רוסיה – משימה שלהערכתו תימשך עשור שלם. אך הדבר יצריך אחדות שהאיחוד האירופי כמעט ואינו מצליח להשיג, במיוחד לנוכח ההתנגדות של רבות מחברותיו למדיניות זכויות האדם והסחר של הקרמלין.

המבנה של האיחוד האירופי ייחודי: הסכמה בין מדינות לשמור על השלום, בלא הגמוניה של אף אחת מהן. אבל האם ניתן להוביל 27 מדינות (ונא לזכור את פרישתה של בריטניה, מעצמה בפני עצמה) להסכים על הפעלת כוח צבאי מאוחד ולשכנע את אויבי האיחוד שהוא באמת מוכן להשתמש בו? מדינות כמו פולין והבלטיות יתחלחלו מעצם הרעיון של התייצבות נגד רוסיה. גרמניה, פולין ואיטליה שקועות מדי בבעיות פנימיות מכדי לעסוק בחזון עולמי גדול.

פעמים רבות בעבר, קריאות להטלת כובד משקלה של אירופה בזירה העולמית היו ריקות מתוכן. לטענת מקרון, הפעם זה חייב להיות שונה. הוא מבקש מעמיתיו לדמיין כיצד תשרוד אירופה בעולם מסוכן בלא גיבויה של ארה"ב. כיצד יתמודדו עם רוסיה, המזרח התיכון, צפון אפריקה וסין? מגיעה לו תשובה, קובע אקונומיסט.